"ושב שם" לכוין דעתך קודם שתבנה המזבח כענין אמרם ז"ל חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום: "ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך." לתת הודאה על שקיים לך ההבטחה שעשה שם כענין אמרם מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה:


"הסירו את אלהי הנכר" שלקחתם משכם אע"פ שבטלו אותם עובדיהם מ"מ הסירו אותם מקרבכם עתה בלכתנו לבית אל כדי שתרחק מלבכם כל מחשבת ע"ג:


"ויטמון אותם יעקב" ולא אבדם מפני שהיו כבר מבוטלים ומותרין בהנאה:


"ויסעו ויהי חתת אלהים" כי בנסעם משכם שהיתה עיר מבצר היתה סכנה שיתקוממו הסביבות עליהם בדרך ולכן הוצרך אז שתהיה חתת אלהים עליהם:


"ויקרא למקום" לאותו מלון אורחים שלן בו בלכתו לחרן כאמרו ויפגע במקום: " אל בית אל" מקדשו של בית אל:


"אלון בכות" וזה הפסיק הגלות השכינה כאמרם רז"ל שאין השכינה שורה מתוך עצבות:


"וירא אלהים" אחר עבור הבכי: " אל יעקב עוד" כמו שנראה אליו שם בלכתו לחרן כאמרו הנראה אליך בברחך: " בבואו מפדן ארם" אבל בפדן ארם לא נגלה אליו אע"פ שדבר עמו ע"י מלאך כאמרו ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום:


"שמך יעקב" אני מקיים לך עתה זה השם שתהיה קיים:

" כי אם ישראל יהיה שמך" שתשתרר על כל יושבי כנען: " ויקרא את שמו ישראל" ברך אותו שיתחיל קצת ענין שם ישראל מעכשיו שיוכל נגד המתקוממים עליו:


"אני אל שדי" בשמי אני נשבע כענין ואמרתי חי אנכי לעולם ובזה בלבד מצאנו שבועת האל ית' ליעקב: " פרה ורבה" ולא תדאג שיכלה זרעך גם כשיהי' הזרע בלתי הגון לפיכך לא תחדל מלפרות ולרבות על הפך עצת רבי ישמעאל וזה כי בהיותי אל שדי בלתי צריך לנושא מוכן אעשה מה שאמרתי עכ"פ גם בלתי נושא מוכן: " ומלכים מחלציך יצאו" אנשים הגונים למלכות:


"ולזרעך אחריך אתן את הארץ" כאמרו ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה:


"במקום אשר דבר אתו" בצאתו ללכת לחרן באותו המלון היה הדבור שם. וירא אלהים ושם נסתלק ולפיכך הציב מצבה באותו המקום בעצמו:


"ויסך עליה נסך" והשלים נדרו שנדר באמרו והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. כי בזה הכין את המקום שראוי שיקימנה שם כענין דוד בהראות אליו המלאך בגורן ארונה היבוסי:


"אל תיראי" שיהיה הילד נקבה מפני שהחבלים מרובים כאמרם רז"ל חבלי נקבה מרובים משל זכר: " כי גם זה לך בן" אע"פ שחבליו מרובים גם הוא זכר:


"מצבה על קבורתה" מפני שהקבר על אם הדרך ויש לחוש לחטוטי קברי:


וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר. אע"פ ששמע לא הפילו ממנין בניו כי לא היה ספק אצלו שעשה תשובה לאלתר ולא נעדר ממנין בני יעקב:


"בכור יעקב ראובן" שלא נפל מן הבכורה בדיני שמים מפני התשובה המגעת עד כסא הכבוד ולא נפל ממנה אפי' בעול' הזה עד שהפילו יעקב אביו בדיני אדם כענין כל מי שהי' חייב נדוי שלא הי' מנודה עד שינדהו חכם בדור כאמרם רז"ל (מ"ק פרק אלו מגלחין) מנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז דהכי סבר גברא רבא פלניא דכתיב אמר מלאך ה' וכן הורו האחרונים:


"אשר גר שם אברהם ויצחק" כי אמנם זכרון חסדי הצדיקים בארץ מגוריהם מטיב לבניהם שם טוב ואהבת חסד בעיני יושבי הארץ הפך הרשעים שנאמר בהם הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקומו ויירשו ארץ: