ספורנו/במדבר/ג

אעריכה

ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה. בעת שהבדיל את שבט הלוי קצתם לשאת וקצתם לשרתו ולברך בשמו. בכללם היו אז נדב ואביהוא:


בעריכה

"ואלה שמות בני אהרן" כל אחד מהם היה נחשב בשמו לא מצד מה שהוא בן אהרן בלבד:


געריכה

"הכהנים המשוחים" ולא קרה כן לדורות כי אמנם לא נמשח אחריהם שום כהן הדיוט בחיי הכהן הגדול והטעם היה אשר מלא את ידם לכהן שהוצרכה אז המשיחה כי זולתה לא היו כהנים כלל בהיות שנולדו קודם שנבחר אהרן לכהן כמו שקרה לפינחס קודם שהרג את זמרי:


דעריכה

"בהקריבם אש זרה" שזו לבדה היתה בהם: " ובנים לא היו להם" שאם היו להם בנים ממלאים מקומם היו יורשים המעלה הראויה לאביהם: " ויכהן אלעזר ואיתמר" נתן להם מינוי ושררה במשכן במצות האל יתברך: " על פני אהרן אביהם" בחיי אהרן היתה משיחת הבנים ומיתת קצתם ושררת קצתם שלא על פיו אף על פי שהיה כהן גדול וכל זה לא יתמיד לדורות כי לא תהיה משיחה לכהן הדיוט ולא יהיה לו מינוי אלא על פי כהן גדול בחייו:


ועריכה

"ושרתו אותו" כי עליו מוטלת משמרת הכל כאמרו אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם ובכן היתה עבודת הלויים שרות לכהן גדול בחלק המוטל עליו משמירת המשכן וכליו ובשמירת הכהונה שלא יקרב זר המוטלת על אהרן ובניו בלבד:


זעריכה

"משמרת כל העדה לפני אהל מועד" לעבוד את עבודת המשכן. לשרת בצרכי העבודה שזה היה ראוי לעדת הסנהדרין לולא עון העגל:


חעריכה

"משמרת בני ישראל" לעבוד את עבודת המשכן. לשאת ולשורר שזה היה ראוי לכל ישראל:


טעריכה

"נתונים נתונים המה לו" שתהיה כל עבודתם על פי אהרן ובניו לא זולתם: " מאת בני ישראל" שיתחייבו לתת להם מעשר ראשון חלף עבודתם:


יעריכה

"ושמרו את כהנתם" לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת שלא יקרבו הלויים: " והזר הקרב" לעבודת לויה או כהונה:


יבעריכה

"תחת כל בכור" לפדיון:


יגעריכה

"כי לי כל בכור" מקדם היתה העבודה בבכורות: ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל. אמנם במכת בכורות שהיו הבכורות ראויים ליענש בעון הדור מפני היותם היותר נכבדים ובהיותם בלתי ראוים להנצל ממכת מדינה כענין פן תספה בעון העיר. ואני הצלתים במה שהקדשתים לי בענין שיהיו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט כמשפט כל הקדש שהוא אסור בגיזה ועבודה ולמען יהיו מותרים בזה הצרכתים פדיון, כמשפט כל הקדש היוצא לחולין כאמרו (ו) כל בכור בניך תפדה ולא בשביל זה הפדיון היו פטורים מן העבודה ועכשיו שחטאו מאסתים ולקחתי הלוים תחתיהם לפדיון " והיו לי הלויים" לעבודה: " מאדם עד בהמה לי יהיו" מכאן ולהבא האדם לפדיון והבהמה לזבח: " אני ה'" לא שניתי כשמאסתי הבכורות כי זה הההשתנות קרה לא מצדי אבל מצדם שחטאו וכן כשרציתי שיפדו הלויים את הבכורות בדור הזה ולא כן להבא כי אמנם בדור הזה הם ראויים לכך ולא כן להבא: