"ותדבק נפשו" על הפך באמנון לתמר אחר ששכב אותה: " בדינה בת יעקב" בשביל שהיתה בת יעקב הנכבד בעיני האומות כאמרו אח"כ כי חפץ בבת יעקב:


"והחריש יעקב עד באם" החריש מלצאת לריב עד שיבאו בניו וידעו הדבר וישמרו עצמם מאנשי ריבם:


"ויצא חמור" כשראה שהחריש ודאג פן יחרוש עליו רעה:


"ויתעצבו האנשים ויחר" הנה העצבון היה על כי נבלה עשה בישראל שהיה בזיון אצל ישראל אע"פ שאצל הכנענים לא היה כן ובשביל שהיה בלתי מורגל אז לאנוס את בתולות גדולי הדור כאמרו וכן לא יעשה לפיכך חרה להם על שנעשתה כזאת נגדם:


"וסחרוה" עם היות הסחורה אז בלתי מותרת לגרים כאמרם בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב:


"הרבו עלי מאד" כמשיב לכם אשם על מה שחטאתי לכם:


"במרמה" שאלו שימולו בחשבם שלא יקבלו עליהם או שלא יוכלו לפתות אנשי עירם לזה: " וידברו אשר טמא" השיבו שמיני הנדיבות שאמרו שכם ואביו לעשות לא היו ראוים עתה אחרי שטמא כדרך אתנן זונה:


"כי חרפה היא לנו" שיהיה נראה שאין איש הגון בין המולים להתחתן עמו:


"ולקחנו את בתנו" אע"פ שהיא עתה בביתכם נקח אותה מעמכם: " והלכנו" עם כל עשרנו שלא תהנו בו:


"והוא נכבד" ואעפ"כ לא אחר לעשות כי חפץ בבת יעקב:


"שלמים הם אתנו" בשלום הם אתנו ואין בלבם לתבוע עלבונם:


"ויהרגו כל זכר" שלא מלו אלא על תקוה להשיג מקניהם וקנינם כדברי חמור ושכם:


" ואת חמור ואת שכם בנו הרגו" שבקשום ומצאום:


"העיר אשר טמאו" כי לולי היה כבר דבר כזה בלתי נמאס אצלם לא היה שכם עושה כן אמנם היה זה גמול מורגל אצלם שלקחו ראשי העיר בנות העם בלתי רשות לנשים או לפלגשים ע"ד ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו:


"להבאישני" שיאמרו ששקרנו באמונתנו אחר שנמולו:


"הכזונה" שאין ראוי לתבוע עלבונה יעשה עם הארץ את אחותנו. שאינה זונה וראוי לתבוע עלבונה ושהיא אחות לנו וראוי לנו לתבוע עלבונה והנה כשיתבונן יושב הארץ כאלה אין ראוי שיתקומם: