בעריכה
"זה הדבר אשר צוה ה'" כשאמר בהר סיני ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת היתה הכונה האיש הנודר או נשבע לא יחל דברו כי בחללו דברו הוא מחלל את ה' אבל האשה שאינה ברשות עצמה לא תהיה מחללת אם יפר המיפר:
ועריכה
"וה' יסלח לה" על שנדרה מה שאין בידה לקיים: " כי הניא אביה אותה" והיא לא ידעה את דעת אביה כשנדרה והיה נדרה על דעת לקיים:
טועריכה
"ואם החרש יחריש" שהשתיקה במי שיש בידו למחות היא כמו הודאה שהשותק הוא כמסכים במה שנעשה:
טזעריכה
"ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו" אחרי יום שמעו שאינו יכול אז להתחרט ולהפר: " ונשא את עונה" כמשפט כל מכריח את חבירו לעבור עבירה או מורה שקר ומתעה: