אעריכה
"ויקח קרח" שעור הכתוב וסדרו כאלו אמר ויקח קרח ודתן ואבירם ואון בן פלת חמשים ומאתים נשיאי עדה ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל. ואחר כך:
געריכה
"ויקהלו על משה ועל אהרן" קרח דתן ואבירם נקהלו להתרעם על משה ועל אהרן במעמד חמשים ומאתים נשיאי העדה שהלכו שם בעצת אלה המתרעמים בעת שהיו לפני משה אנשים מבני ישראל הבאים לדין. ואותם החמשים ומאתים נועדו שם כמו הולכים לתומם אל משה להתיצב עמו שם כדי שכשיקהלו קרח דתן ואבירם אחר כך על משה ואהרן יהיו הם כולם כאחד מסכימים לדברי הנקהלים לפני אותם אנשים מבני ישראל שנמצאו שם ובחרו שעה שיהיה שם המון עם כדי לפרסם ולהעביר קול במחנה למען ירבו מתקוממים עמהם: " כי כל העדה" כל אחד מהם: " כלם קדושים" מכף רגל ועד ראש כמו שאמר והייתם קדושים לאלהיכם: " ומדוע תתנשאו" בענין הקדושה שאסרתם העבודה לבכורות ומשה כבר כיהן כל ז' ימי המלואים ואהרן ובניו כהנים לעולם:
העריכה
"וידבר אל קרח ואל כל עדתו" הודיעם שהרגיש בתחבולותם ובקשר עדתם: " את אשר לו" מי הוא המדבר לכבודו יתברך: " ואת הקדוש והקריב אליו" ויודיע מי הוא הקדוש שראוי שיקריב לפניו קרבנות: " ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" אותו לבדו יקריב ה' לו מתוך ההפכה שתהיה בשאר כענין הבדלו מתוך העדה:
זעריכה
"הוא הקדוש" הוא לבדו שלא יזכה לזה אלא אחד בלבד וזה אמר למען ייראו וישובו בתשובה ולא יאבדו כי לא יחפוץ במות המת: " רב לכם בני לוי" אתם האדם אשר לקרח דבר גדול אתם מטילים עליכם כי יותר יקצוף ה' עליכם בהיותכם כבר נבחרים לעבודתו:
טעריכה
"ולעמוד לפני העדה לשרתם" לשרת את האל יתעלה בשיר ואת משכנו בעבודת משא וזולתו ורצה שתעשו זה השרות לפני העדה להודיעם חסרונם שנפסלו הם מן העבודה ואתם נבחרתם תחתם:
יאעריכה
"לכן אתה וכל עדתך הנועדים" אני אומר לכם: " על ה'" דעו שאני משליך על ה' יהבי שיתבע הוא עלבונינו ולא אתקומם אני עליכם כלל:
ידעריכה
"אף לא אל ארץ" ותתן לנו. לא די שהרעות לנו להוציאנו מארץ זבת חלב ודבש אל המדבר כי גם אתה מצחק בנו שלא הביאותנו אל הארץ שאמרת כלל ודבריך הם כאלו נתת לנו בה נחלת שדה וכרם בצוותך מצות התלויות בארץ ואמרת לא תכלה פאת שדך ופרט כרמך כאלו כבר היתה שלנו והיו לנו בה שדה וכרם: " העיני האנשים ההם תנקר" התחשוב לנקר עינינו באופן שלא נכיר תחבולותיך:
טועריכה
"אל תפן אל מנחתם" אל תפן אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם על הפך ירח מנחה וזה כי איני מוחל על עלבוני ואין למחול להם בלעדי זה כאמרם (יומא פרק י"ה) עונות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו. וכן ירמיהו (יח, כ - כג) אמר אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי. כי כרו שיחה ללכדני זכור עמדי לפניך לדבר עליהם טובה: " לא חמור אחד מהם נשאתי" אפילו במה שיהנה הדיוט מחבירו לא נהניתי מהם שלא קבלתי מהם אפילו חמור בהשאלה ואם כן היתה שררתי עליהם כולה לתועלתם ולתקן עניניהם לא לתועלתי והנאתי כלל כמנהג כל משתרר ואינם מתרעמים על שררתי אלא מצד מה שהם כפויי טובה: " ולא הרעותי את אחד מהם" אפילו איבת היוצא מבית דין חייב אין להם עלי שלא קרה להם שיבואו לפני לדין באופן שאחייבם:
טזעריכה
"אתה וכל עדתך היו לפני ה'" היו מוזמנים לדין לפניו:
כאעריכה
"הבדלו" שלא תגין זכותכם עליהם, כענין ימלט אי נקי:
כבעריכה
"האיש אחד יחטא" שהוא עשה שנקהלה עלינו העדה כאמרו ויקהל עליהם קרח את כל העדה:
כדעריכה
"דבר אל העדה לאמר העלו מסביב" פירש שמה שאמר הבדלו מתוך העדה לא אמר אלא על עדת קרח:
כועריכה
"פן תספו" שאינכם ראוים להנצל אם תהיו עמהם כשילקו:
לעריכה
"וידעתם כי נאצו" שאינם ראוים ליקרא דשכבי ולהקבר עם שאר העם:
לבעריכה
"ותפתח הארץ את פיה" הרחיבה את הבקיעה עד מקום בתיהם: " ואת כל האדם אשר לקרח" ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלוקתו. ולכן לא מתו בניו שלא נגררו אחריו בזה: " ואת כל הרכוש" שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין נפלה סלע מחיקו ומצאה עני ונתפרנס בה:
לגעריכה
"ותכס עליהם הארץ" הגיד שלא קרה באותה הפתיחה כמו שיקרה בפתיחת הרעש שהיא לא תסגר תיכף. אמנם זאת נסגרה תיכף כפותח פיו לבלוע דבר ויסגירנו אחר הבליעה: