פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · עט · >>


מצות עשה עט - לעשות מעקה לגג הבית

מצות עשה שיעשה אדם מעקה לגגו שנאמר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. ותניא בספרי [תצא] אין לי אלא בנה, לקח וירש ונתן לו במתנה מניין? תלמוד לומר בית. מ״מ אין לי אלא בית, מניין הבונה בית התבן בית הקש בית האוצרות? תלמוד לומר לא תשים דמים בביתך. יכול הקונה בית שער אכסדרא ומרפסת יתחייב ת״ל בית מה בית מיוחד לדירה אף כל מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה וה״ה לבתי בנסיות ולבתי מדרשות שאין עשויין לדירה ועשית מעקה לגגך אין לי אלא גג מניין לרבות בורות שיחין ומערות חריצין ונעיצין ת״ל לא תשים דמים בביתך אם כן מה ת״ל גג פרט לכבש כמה הוא מקום מעגלו פירוש גובהו בבור שלשה טפחים ובבית גובהו עשרה עכ״ד הברייתא ומסיים בה ועשית מעקה לגגך זו מ״ע ולא תשים דמים בביתך זו מל״ת [בסוכה דף ג׳] תניא בית שאין בו ד״א על ד״א פטור מן המעקה ונר׳ מי ששכר בית מאחרים פטור מן המעקה מן התורה מדלא מרבינן אלא לקח וירש ונתן לו במתנה ואינו אומר נשכר לו והא דתניא בב״מ בסוף פרק השואל [דף ק״א] שהשוכר חייב לעשות לו מעקה מדרבנן הוא מפני שהוא דר בבית פן יבא להתרשל בדבר במסכת חולין בפרק ראשית הגז [דף קל״ו] אמרינן דמודה רבי אלעאי דבית של ב׳ שותפין חייב במעקה ואע״ג דכתיב גגך ולא בשותפות כתב רחמנא כי יפול הנופל ממנו הרבה יש שם כשיטה זו ואומר על כולן אמר רב ביבי ברבי אביי ליתנהו להנהו כללי פירוש דאמרינן דמודה להו רבי אלעאי לחייב בהן שותפות אלמא רבי אלעאי פוטר בית של שני שותפין מן המעקה שכמו שדורש רבי אלעאי צאנך ולא שותפות לעניין ראשית הגז דתניא [שם דף קל״ה] בהמת שותפין חייבת בראשית הגז ורבי אלעאי פוטר כך דורש גגך למעוטי שותפות ויכול להיות שאין הלכה כרבי אלעאי אע״פ שהלכה כמותו בראשית הגז [שם דף קל״ו ובפ׳ מי שמתו דף כ״ג] לעניין פטור ח״ל וכן פסק רבינו משה [בפ׳ י״א דהלכות רוצח ושמירת נפש] דבית של שותפין חיב במעקה וכן כל שיש בו סכנת נפשות מ״ע להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה דכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד ואם לא הסיר והניח המכשולות המביא לידי סכנה בטל מ״ע ועובר מל״ת דלא תשים דמים בביתך כאשר ביארנו במל״ת [קס״ז] דברים הרבה אסרו חכמים במסכת ע״ז ובמקומות אחרים מפני שיש בדם ס״נ וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי מכין אותו מכת מרדות ואלו הן דתניא במסכת ע״ז [דף ב׳] לא יניח אדם פיו על הסילון המקלח מים וישתה ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים שמא יבלע עלוקה ואינו רואה ולא ישתה מים מגולין שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וישתה וימות ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי כדמסקינן בפרק שני דע״ז [דף ל׳ כל הסוגיא] המים והיין אפי׳ מזוג ואפי׳ התחיל להשתנות טעמו לחומץ והחלב והציר והדבש אבל כל שאר המשקין אין מקפידין על גילויין שאין בעלי אדם שותין מהן [בירושלמי דלקמן] השום שנתרסק ואבטיח שנחתך ונתגלה אסור כדאיתא בברייתא בסמוך וכן כל כיוצא בזה יין מבושל אין בו משום גילוי וכן יין תוסס והוא היין משעת דריכתו עד ג׳ ימים וכן ישנו בירושלמי דתרומות וכל המשקין האסורין משום גילוי שנתגלו בין ביום בין בלילה אסורין ואפי׳ היה בצד אדם ישן אין אימת ישן על הזוחלין [בדף ל׳ דלעיל] וכמה ישהו ויהיו אסורין שנינו במס׳ תרומות פ״ח כדי שיצא הנחש ממקום קרוב ומפרש בירושלמי [שם וכן בגמרא דידן חולין דף י׳] מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו עוד שנינו במס׳ תרומות [דלעיל] שיעור המים שיאסרו אם נתגלו כדי שיהא הסם ניכר בהם ומזיק אבל אם היו המים מרובים הרי הן מותרין בין בקרקע בין בכלים וכן הדין בשאר משקין ומעיין המושך כל שהוא אין בו משום גילוי כדאיתא בירושלמי דתרומות עוד תניא בפ״ב דע״ז [דף ל׳ כל הסוגיא] חבית שנתגלה אע״פ ששתו ממנו תשעה ולא מתו לא ישתה עשירי מעשה היה ואמרו ששתה עשירי ומת מפני שארס של נחש שוקע למטה ויש חמת זוחלי עפר שעולה וצף למעלה ויש שהוא נתלה באמצע המשקה לפיכך הכל אסור ואפילו סננו במסננת וכן אבטיח שנתגלה אע״פ שאכלו ממנה תשעה ולא מתו לא יאכל עשירי. מים שנתגלו לא ישפכם לר״ה ולא יכבס בהם את הבגד ולא ירבץ בהן הבית ולא יגבל בהם את הטיט ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו ולא ישקה בהן את הבהמה אלא לחתול בלבד [בתוס׳ דביצה דף ו׳ בד״ה והאידנא] ועכשיו באלו מלכיות אין אנו נזהרים מגילוי לפי שאין חמת זוחלי עפר מצוי כלל באלו המלכיות. בהמה חיה ועוף שנמצאו חתוכי רגלים אעפ״י שהם מותרים משום טריפה הרי אלו אסורין משום סכנה שמא אחד מזוחלי עפר נשכו עד שיבדקו כיצד בודקין אותו צולין אותו בתנור אם לא נתחתך הבשר ולא נשתנה משאר צלי הרי אלו מותרין כדאיתא במסכת חולין בפרק אלו טריפות [דף נ״ט] וכן שנינו במסכת תרומות [פ״ח] ניקורי ענבים ותאנים ושאר פירות שנמצאו נשוכים אסורי׳ משום שמא נשכן נחש או כיוצא בו ואפי׳ ראה צפור או עכבר יושב ומנקר הרי אלו אסורין שמא במקום נקב ניקב כדתניא פ״ק דחולין [דף ט׳] ותאנה או ענב שניטלו עוקץ שלהם אין בהם משום גילוי כדאיתא בפ״ב דע״ז [דף ל׳ וע״ש בתוספות], [שם] לפיכך אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש תאנה נקורה שיבשה ותמרה נקורה שיבשה שתיהן מותרות כדאיתא בירושלמי דתרומות [פ״ח] גרסינן בירושלמי דע״ז [פ״ב] אסור למיתן פיסתא תחותי בי שיחיא ויש לפרש חתיכת של בשר או לחם מפני הזיעה ורבינו משה פי׳ [בפי״ב דרוצח ושמירת נפש] לא יתן אדם פס ידו תחת שיחו שמא נגע בידו במצורע או בסם רע שהידי׳ עסקניות עוד שם בירושלמי [דלעיל] אסור לאדם ליתן מעות או דינרים לתוך פיו שמא יש עליהם רוק יבש של מוכה שחין או מצורעין או זיעות שכל זיעות אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים ולא יתן תבשיל תחת המטה אע״פ שעוסק בסעודה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו גרסינן בפ׳ שואל [בשבת דף קנ״א] כל הישן בבית יחידי אוחזתו לילית [שם דף ל״ב] ואסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או לעמוד במקום סכנה [בע״ז דף כ״ב] ואסור להתייחד עם עכו״ם מפני שהם חשודים על שפיכות דמים ותניא במסכת ע״ז [דף כ״ד] לא יתלוה עמהם בדרך פגע עכו״ם בדרך מחזירו לימינו היו עולין במעלה או היו יורדין בירידה לא יהי׳ ישראל למטה ועכו״ם למעלה אלא ישראל למעלה ועכו״ם למטה שמא יפול עליו דבר להמיתו ולא ישוח לפניו שמא ירוץ גולגלתו. שאלו לאן אתה הולך ירחיב לו הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו שנאמר עד אשר אבא אל אדוני שעירה גרסינן בפ״ק דיומא [דף כ״א] היוצא קודם קרות הגבר דמו בראשו רבי אושעיא אומר עד שישנה וי״א עד שישלש ובאיזה תרנגול אמרו בתרנגול בינוני. עוד אמרו במסכת ע״ז [דף כ״ז] אסור להתרפאות מן עכו״ם אלא במכה שבחוץ שאין בו סכנה וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן ומותר לשאול לרופא עכו״ם ויאמר לו דבר פלוני או עשב פלוני יפה לכך וכך תעשה אבל לא יקח ממנו ואסור להסתפר מהם בייחוד שמא יהרגנו והזכרתי מדברים אלו בהלכות ע״ז במל״ת [מ״ה]: