פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · עח · >>


מצות עשה עח - לערוף ראש העגלה בנחל כשנמצא הרוג ולא יודעים מי הכהו

מצות עשה הרוג שנמצא נופל לארץ ולא נודע מי הכהו, שמניחין אותו במקומו [בפרק עגלה ערופה דף מ״ד] ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלים, שנאמר ויצאו זקניך ומדדו ממנו אל הערים שסביבות החלל. [שם דף מ״ה] אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה, מצוה למדוד ועיקר מצוה זו בפרק עגלה ערופה. [במשנה שם דף מ״ה ובגמ׳ דף מ״ו כל הסוגיא]

אחר שמדדו ונודעה העיר הקרובה, קוברין הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלים למקומן. ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידין אותה אל נחל איתן ועורפין אותה שם בקופץ מאחריה. ובית דין של אותה העיר עם כל זקני העיר, אפילו הם מאה, הכל רוחצים ידיהם שם במקום עריפתה של עגלה ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקדש [דף מ״ד] ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כלומר שלא בא לידינו [בדף מ״ה] הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזון, בלא לוייה. והכהנים אומרים בלשון הקדש כפר לעמך ישראל. והולכין להם והקב״ה מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם. [בפ׳ בכל מערבין דף ל״ה ובפ׳ כיצד מערבין דף נ״ח]

כשמודדין מן החלל מדקדקין בה. אין מודדין [בדף מ״ד דלעיל] אלא לעיר שיש בה בית דין של כ״ג [בדף מ״ה] ואין מודדין לירושלם, שאין ירושלם מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים ונאמר באדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך נחלה לרשתה. [שם] נמצא קרוב לירושלם או לעיר שאין בה בית דין, מניחין אותה ומודדין לשאר עיירות הסמוכות לה. [שם ובדף מ״ד] נמצא סמוך לכפר או לעיר שיש בה עכו״ם, אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכו״ם. גרסינן בב״ב [דף כ״ג] א״ר זירא רוב וקרוב, הלך אחר הרוב. ואע״ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא, רובא עדיף. ומה שאמרה תורה והיתה העיר הקרובה, אין הדברים אמורים אלא בזמן שמניין העם שבה כמניין העיר הרחוקה ממנה. אבל אם היו הרחוקים רוב, המרובין מביאין העגלה. [בדף מ״ה דלעיל כל הסוגיא]

מהיכן מודדין? רבי עקיבא אומר מחוטמו, שעיקר הנשמה שם, שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל, מצוארו. מצא גופו כאן וראשו במקום אחר, מוליכין הגוף אצל הראש וקוברין אותו במקומו. וכן כל מת מצוה, מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו. [בדף מ״ד] נאמר כי ימצא חלל ולא חנוק ולא מפרפר, שאין זה נברא חלל באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן על פני השדה ולא צף על פני המים. [בדף מ״ז] ולא נודע מי הכהו, הא אם היה נודע לא היו עורפין. אפילו ראה ההורג עד אחד או עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה, לא היו עורפין. לפיכך משרבו הרוצחים בגלוי בטלה עגלה ערופה.

אין דין עגלה ערופה נוהגת אלא בארץ ישראל ובעבר הירדן. [בספרי פרשת שופטים] ועגלה בת שני שנים או פחות כרבנן דרבי אלעזר דמסכת פרה [ריש פ״ק] אבל אם היתה בת ב׳ שנים ויום אחד, פסולה. [במשנה דף מ״ה דלעיל ובגמ׳ דף מ״ו כל הסוגיא] ואין המומין פוסלין בה. ואעפ״כ אם היתה טרפה, פסולה שהרי כפרה כתיב בה כקדשים. כל העבודות פוסלין בעגלה ואפילו פירש טליתו עליה לנושאה, כמו שפוסלין בפרה אדומה, שנאמר אשר לא עובד בה. ולמה נאמר עול? מאחר שנאמר לא עובד בה שהוא כולל העול עם שאר עבודות, שהעול פסול בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה. כיון שמשכה בעול טפח, נפסלה ואע״פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה. ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת מלאכה. עגלה ערופה אסורה בהנאה ונקברת במקום עריפתה, ומשתרד לנחל איתן תיאסר בהנאה אע״פ שעדיין לא נערפה, כדאי' בכריתות פרק אחרון [דף כ״ד] ובפ״ב דקידושין [דף נ״ז] ובמקומות אחרים. [מהם בחולין דף פ״ב]

ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה לנחל, הרי זו אסורה בהנאה ותקבר. [במגילה דף כ׳ וכ״א] אין עורפין העגלה אלא ביום, דכפרה כתיב בה כקדשים, וכל היום כשר לעריפת עגלה. ואנשי העיר הקרובה שנתאחרו ולא הביאו עגלה ערופה, כופין אותן ומביאין אפילו לאחר כמה שנים. [בכריתות דף כ״ו] ועקרי הלכות שבארנו בעגלה ערופה הם במסכת סוטה בפרק אחרון. תניא בפ׳ אלו נערות [דף ל״ז] מניין שאם נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג, שאין פוטרין אותו? שנאמר ולארץ לא יכופר וגומר.