סמ"ג עשה טז
מצות עשה שישוב החוטא מחטאו לפני ה׳ ויתודה. וכל מצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר על אחת מהן, בין בזדון בין בשוגג, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הקב״ה, שנאמר "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו׳ והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה', ו'-ז') זה וידוי דברים. וידוי זה – מצות עשה. כיצד מתודה? אומר: אנא ה׳ חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי ממעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנם על שגגתם או על זדונם, אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר "והתודה את אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה). (סנהדרין מג:) וכן כל חייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להם במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו. ותנו רבנן בפרק במה מדליקין (שבת לב.) מי שחלה ונטה למות, אומרים לו התודה. וכן החובל בחבירו או מזיק ממונו, אע״פ שישלם לו כל מה שהוא חייב לו, אין מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר "מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו).
וכן ביום הכיפורים מתודה כהן גדול וידוי דברים ג׳ פעמים. שנים על פרו: אחד עליו ועל ביתו, ואחד עליו ועל מטהו. ועל שעיר המשתלח כתוב בפירוש "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל" (ויקרא טז, כא). וידוי הפר אנו למדין מדכתיב "והקריב ... וכפר ... ושחט" (ויקרא טז, יא). ואיזו כפרה קודמת לשחיטה? הוי אומר זו כפרת דברים. וקיימא לן כרבנן שאומר שם בפרק אמר להם הממונה (יומא לה: וכל הסוגיא) שיאמר "חטאתי עויתי פשעתי". ובמצות לא תחלל בארנו מקצת עבירות שיום הכיפורים מכפר עליהם ושאינו מכפר. ועכשיו שחרב בית המקדש בעונותינו לא נשאר לנו כי אם כפרת דברים, וחייבין כל ישראל ביום הכיפורים לשוב ולהתודות. ובפרק יום הכיפורים (יומא פז:) אמרינן שצריך שיתודה האדם קודם שיאכל וישתה בערב יום הכיפורים, שמא תטרוף דעתו עליו בסעודה. ואע״פ שהתודה קודם שאכל, חוזר ומתודה בליל יה״כ ערבית, וחוזר ומתודה שחרית במוסף ומנחה בנעילה. ובלשון נעילה נחלקו בברכות בירושלמי (פ"ד ה"א) חד אמר נעילת שמים וחד אמר נעילת שערי העזרה. והיכן אומר וידוי? יחיד אחר תפלה ושליח צבור באמצע תפלה. ומסיק שם (פרק יוה"כ דלעיל) ד"אבל אנחנו חטאנו" שאנו אומרים הוא עיקר הוידוי, דאמר התם בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל כי מטא שליח צבורא לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה ש״מ עיקר וידוי הוא. ומשם אני מביא ראיה שלא היה רגיל לעמוד ביה״כ ושמא אנוס היה מחמת זקנה או מחמת חולי ולא היה יכול לעמוד כל היום. (דף פז:) עבירות שהתודה עליהם יום הכיפורים זה, חוזר ומתודה עליהם ביום הכיפורים אחר, אע״פ שהוא עומד בתשובתו, שנאמר "כי פשעי אני אדע" (תהלים נא, ה).
איזה היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר עבירה שעבר בה ואפשר בידו לעשותה, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עשה, זהו בעל תשובה גמורה. והוא ששלמה אמר "וזכור את בוראך בימי בחורתיך" (קהלת יב, א). גרסינן בפרק ג׳ דיומא (דף לח:) כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, או בא לידו דבר ערוה פעם ראשונה ושנייה ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב, ט). ובפרק קמא דקידושין (דף מ.) אומר בא לידו דבר עבירה וניצול הימנה, עושין לו נס. אע״פ שהשב בזקנותו או בחליו, שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, שאינה תשובה מעולה, מכל מקום מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. ואפילו עבר כל ימי חייו ועשה תשובה ביום מיתתו, תשובתו תשובה, שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש" (קהלת יב, ב) שהוא יום המיתה. ואומר "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תהלים צ, ג). ומה היא תשובת חוליו? שיגמור בפיו ובלבו לשוב מחטאו ולא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). וכן יתנחם תמיד על מה שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי" (ירמיהו לא, יח). אמרינן בפרק סדר תעניות כיצד (תענית טז.) תנו רבנן כל המתודה בדברים ואינו גומר בלבו לעזוב, כאלו טובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת עד שישליך השרץ מידו. וכן הוא אומר "מודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג). פרק יום הכיפורים (יומא פו:) צריך אדם לפרש החטא בוידוי, שנאמר "אנא חטא העם הזה ... ויעשו להם וגו׳" (שמות לב, לא). גרסינן בפרק אלו הן הגולין (מכות י:) מן התורה, מן הנביאים, מן הכתובים – בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו וכו׳.
גרסינן בפרק קמא דראש השנה (דף טז:) אמר רב יצחק ד׳ דברים מעבירין רוע הגזירה: צעקה לפני הבורא בבכי ובתחנונים, וצדקה, ושינוי השם שמשנה שמו כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ושינוי מעשה שמשנה כל מעשיו לטובה. והתם דריש כולהו מקראי ועוד דרשו רבותינו פ״ב דתעניות (תענית טז.) שגלות שיגלה האדם ממקומו מכפרת. גרסינן עוד בירושלמי דתענית (פ"ב ה"א) אר״א ג׳ דברים מבטלין גזירות קשות ואלו הן: תפלה, צדקה, תשובה. ושלשתן בפסוק אחד בדברי הימים: "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וגו׳" (דברי הימים ב ז, יד). "ויתפללו" זו תפלה; "ויבקשו פני" זו צדקה, שנאמר "אני בצדק אחזה פניך" (תהלים יז, טו); "וישובו" זו תשובה. בפרק קמא דקידושין (דף מ.) כל הסוגיא דורש כי מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. אבל מחשבה רעה, אין הקדוש ברוך מצרפה למעשה, דכתיב ביה בדוד "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'" (תהלים סו, יח), אלא א״כ היא של עבודה זרה דכתב ביה בעבודה זרה "למען תפוש את בית ישראל בלבם" (יחזקאל יד, ה). עוד אמר שם: לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. עשה עבירה אחת, הכריע כל העולם כולו לכף חובה. עשה מצוה אחת, מכריע את כל העולם כולו לכף זכות. ואפילו רשע כל ימיו ובאחרונה עשה תשובה, אין מזכירין לו את הרשעה שעשה בראשונה. ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ויגלה עבירות שבינו לבין חבירו ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח, יג). כך מסיק בפרק יה״כ (יומא פו:) ודורש מקרא זה מכסה פשעיו לא יצליח, בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אין לו לפרסם עצמו. כדאמרינן בסוף פרק אין עומדין (ברכות לד:) חציף עלי מאן דמפרש חטאיה ועל זה נאמר "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א).
אמרינן ביומא (דף פו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר "שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעוניך" (הושע יד, ב). ועוד דורש מלשון מכשול שזדונות נעשות לו כשגגות ומעמידה [שם] בשב מיראה, אבל בשב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר "ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ עליהם הוא יחיה" (יחזקאל לג, יט). משמע שיחיה על כל מה שעשה אף על העבירות ועוד דורש [שם] מכאן שהתשובה מארכת ימיו של אדם. עוד אמר שם: מדת בשר ודם שהקניטוהו, ספק מתפייס בדברים ספק מתפייס בממון, אבל הקב״ה אינו מתפייס אלא בדברים, שנאמר "קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳" (הושע יד, ג). ולא עוד אלא מחזיק לו טובה, שנאמר "וקח טוב". ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו". ויחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו, שנאמר "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו" (הושע יד, ה). מסקינן בפרק קמא דראש השנה (דף יח.) אע״פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא יפה ביותר ומיד היא מקובלת, שנאמר "דרשו ה׳ בהמצאו" (ישעיהו נה, ו). במה דברים אמורים, ביחיד. אבל בציבור כל זמן שצועקין ועושין תשובה בלבב שלם, מיד הם נענים, שנאמר "כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז).
הנה דרשתי לרבים: העולה בדרך התשובה, על דרך שאמר הנביא "ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה וגו׳" (יחזקאל יח, לא), שאדם שלא הורגל ביראת שמים יעשה עצמו כשכיר יום ויאמר בבוקר "היום הזה אהיה עבד נאמן לאדון הכל" ויזהר בכל היום מכעס ושקר ושנאה ותחרות וקנאה ומלהסתכל בנשים ואמחול כל מה שעשו לי. דאמרינן בפרק בני העיר (מגילה כח.) כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו כל פשעיו. וגרסינן בפרק ארבעה נדרים (נדרים כב.) כל הכועס, אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומשכח את תלמודו ומוסיף טפשות ובידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר "רשע כגובה אפו בל ידרש וגו'" (תהלים י, ד) ונאמר "כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז, ט) ונאמר "ובעל חימה רב פשע וגו׳" (משלי כט, כב). וגרסינן בערבי פסחים (פסחים קיג:) שלשה הקב״ה אוהבן: מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו. ויזהר אדם ממושב ליצים דאמר ר׳ אליעזר בפרק קמא דעבודה זרה (דף יח:) קשה הליצנות שתחילתו יסורין וסופו כליה, שנאמר "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי וגו'" (ישעיהו כח, כב). ויכרע על ברכיו שעה אחת ביום וכפיו פרושות השמימה ויתודה ויבקש רחמים שיעזרהו האלהים על תשובתו. ותקנתי על זה בקשה מיוחדת והיא כתובה לרבים כסדר הזה יעשה למחרתו וכן כמה ימים עד שתהיה התשובה קבועה בלבו ויהיו המעשים קלים עליו לעשותם. גרסינן ביומא (דף פה:) האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והאומר אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, וכל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו. עוד גרסינן שם (דף פו:) מפרסמין את החנפים מפני חילול השם, שנאמר "ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו" (יחזקאל ג, כ). פירש רש״י החניפים הם הרשעים שמראין עצמן כצדיקים, אם יש מכיר במעשיהם מצוה לפרסמן מפני חילול ה׳ שבני אדם למדין ממעשיו שסבורין שהוא צדיק, ועוד כשפורענות באה עליו אומרים בני אדם מה מועיל לו זכותו. "ונתתי מכשול לפניו", אני אמציא לידו חטא גלוי לכל, שיכשול בו וידעו מעשיו.
עוד שם (יומא פה:) אמרינן אין תשובה ויום הכיפורים מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר האסור או בעל בעילה אסורה. אבל עבירה שבין אדם לחבירו, כגון חובל בחבירו או קללו או גזלו וכיוצא בהם, אינו נמחל לו לעולם עד שישלם לו מה שחייב לו, וגם צריך שירצהו וישאל ממנו מחילה. בפרק החובל (בבא קמא צא:) ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול. לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעים בו ומבקשים ממנו למחול. (יומא פז.) לא נתרצה, מביא לו שורה שניה ושלישית, שנאמר "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העוותי ולא שוה לי" (איוב לג, כז). הרי זה ג׳ לשונות פיוס ושלשה שורות. לא רצה, מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא. ואם הוא רבו, הולך ובא מאה פעמים עד שימחול לו. עון גדול הוא להיות אכזרי מלמחול ודרכן של זרע ישראל להיות נוחין לרצות, כדרך שמצינו ביוסף לאחיו. אבל העכו״ם ערלי לב, אינם כך, שנאמר "ועברתו שמרה נצח" (עמוס א, יא). וכן הוא אומר על הגבעונים בפרק הערל (יבמות עט.) לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה. וגרסינן בירושלמי דהחובל (פ"ח ה"ז) אמר רבי יוסף הדא דאיתמר שצריך למחול באדם שלא הוציא עליו שם רע אבל באותו שהוציא עליו שם רע אין לו מחילה עולמית. עוד אמרינן ביומא (דף פז.) החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש ממנו מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר "חטאתי לה׳ אלהי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך". ואם היה חייב לו ממון, יחזור ליורשיו. לא היה יודע לו יורש, יניחנו בבית דין.