סמ"ג לאו שמז
שלא לשחוט פסח ועדיין חמץ קיים שנ' לא תשחט על חמץ דם זבחי ומניין שבפסח הכתוב מדבר צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה העניין מדבר בפסח שנאמר בסוף המקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח, ועוד איזהו קרבן שקרב ביום איסור חמץ הוי אומר זה פסח ומניין שבי"ד הכתוב מדבר שנאמר לא תשחט ולא ילין, ודורש בפ' תמיד נשחט [בדף ס"ג] לא תשחט אותם שעוברין בלא ילין, שנינו שם [דף ס"ג] השוחט הפסח על החמץ הר"ז עובר בל"ת [בגמ' שם] אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר האימורים, ואם היה ברשות אחד מהם או ברשות אחד מן בני החבורה שאוכלים פסח זה כזית חמץ בשעת הקרבה הר"ז לוקה והפסח כשר.