סמ"ג לאו ריד
הרשעים פסולין לעדות מהתורה, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (שמות כג, א). ודרשו רבותינו בפ' זה בורר [דף ע"ב] ובמרובה [דף כ"ה וכ"ז] אל תשת רשע עד. ובפשוטו, אפילו עד כשר שיודע בחברו שהוא רשע ואין הדיינין מכירין רשעו, אסור להעיד עמו אע"פ שהוא עדות אמת, מפני שמצטרף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו. ואין צריך לומר עד כשר שהוא יודע בעדות חברו ויודע שהעד השני עד שקר, שאסור לו להעיד, שנאמר אל תשת ידך עם רשע.
ובפ' זה בורר [דף כ"ג] אמר רב אין העדים חותמין אא"כ יודעין מי חותם עמהן [כך משמע שם דף כ"ה]. איזהו רשע? כל מי שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול לעדות, שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע, שנאמר והי' אם בן הכות הרשע. ואין צ"ל למחוייב במיתת ב"ד שהוא פסול, שנ' אשר הוא רשע למות. עבר על עבירה שחייב מלקות מהתורה, היה זה פסול מהתורה, ואם היה החיוב שבה מדבריהם, היה זה פסול מדבריהם. [שם]
ועוד יש רשעים שהן בני תשלומין ואינם בני מלקות, הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס, פסולין, שנאמר "כי יקום עד חמס באיש" (דברים יט, טז) כגון הגנבים והחמסנים אע"פ שהחזיר ה"ז פסול לעדות מעת שגזל או שגנב [שם דף כ"ז] וכן עד זומם אע"פ שהוזם בעדות ממון ושילם הר"ז פסול מה"ת לכל העדיות. ומאימתי הוא נפסל? אביי אמר [שם] למפר, הוא נפסל כלו' מעת שהעיד בבית דין אעפ"י שלא הוזם על אותו עדות אלא אחר כמה ימים מ"ט מעידנא דאסהיד הוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד [שם] והלכה כאביי. [שם דף כ"ה] וכן המלוה בריבית, אחד המלוה ואחד הלווה, שניהם פסולים לעדות. אם ריבית קצוצה עשו, הרי הם פסולים מהתורה, ואם אבק ריבית עשו, הרי הן פסולין מדבריהם. ועיקר הלכות אלו כולן בפ' זה ברור [דף פ"ד] עוד מפרש שם [בד' כ"ה] שכל העובר על גזל של דבריהם הרי הוא פסול מדבריהם, כגון החמסנין הלוקחין קרקע או מטלטלין שלא ברצון בעלים. אע"פ שנותנין הממון הרי אלו פסולין מדבריהם. [שם]
וכן הרועים, אחד הרועה בהמה דקה ואחד הרועה בהמה גסה של עצמו, הרי אלו פסולים שחזקתן פושטין בגזל ומניחין בהמתן לרעות בשדות ופרדיסות של אחרים. ולפיכך אמר רב יהודא שם סתם רועה בהמה פסול לעדות. [שם] ומגדלי בהמה דקה בא"י פסולין, אבל בח"ל לארץ כשרים. [שם ובפי' מרובה דף ע"ט] ומותר לגדל בהמה גסה בכל מקום. [בסנהדרין דף ס"ה] וכן המוכסין סתמן פסולין, מפני שחזקתן לוקחין יותר מדבר הקצוב להן בדין המלכות ולוקחין היותר לעצמן. אבל גבאי מנת המלך, סתמן כשרין עד שיודע שגבו יותר מן הראוי. [שם] וכן מפריחי יונים ביישוב פסולים, מפני שחזקתן שגוזלין יונים של אחרים בחנם. [שם דף כ"ו] וכן סוחרי שביעית, והם בני אדם שיושבין בטלין כל ששת השנים כדאיתא בירו' דשבועות. [ובסנהדרין] וכיון שבאת שביעית פושטין ידיהם ומתחילין לישא וליתן בפירות שביעית [בסנהדרין דף כ"ד ושם בתו' תמצא כל דיני שחוק] וכן המשחק בקוביא והוא שלא תהא לו אומנות אחרת אלא היא כר' יהודא שפוסק ר' אבהו כמותו [שם דף כ"ו] ואע"פ שאומר שמואל בפ' שואל [דף קמ"ט] דלשחק בקוביא אף בחול אסור אומר רבי' יעקב [וכן הוא בתו' שם] מדאינו מביאה בפ' זה בורר [דף כ"ו] במקום דברי ר' יהודה ש"מ שאינה עיקר ואין כך הלכה, [שם דף כ"ה] וכן הדין בבל מיני קוביא בקליפי אגוזים ורימונים. א"ר נחמן [שם דף כ"ו] גנב בניסן וגנב בתשרי לא שמיה גנב והני מילי באריסא ודבר מועט ודבר שנגמרה מלאכתו.
ועשרה מיני פסלות הן הנשים [בריש פרק שבועת העדות דף ל'] שנאמר "על פי שנים עדים" לשון זכר. [בפרק החובל דף פ"ה] ועבדים ועכו"ם, שנאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" מכלל שאחיו כמוהו. [כך משמע בפ' מי שמת ד' קנ"ה ובפ"ב דכתובות דף נ"ח] והקטנים פסולין שנא' ועמדו שני האנשים ולא הקטנים. [בפ' יוצא דופן דף מ"ו] והרי היא קטן עד שיביא שתי שערות אחר שלשה עשר שנה גמורות, [שם ובפ' מי שמת דף קנ"ה] ואם הגיע לעשרים שנה ולא הביא שתי שערות ונולד בו סי' מסימני סריס ה"ז סריס ויעיד ואם לא נולד בו סימני סריס לא יעיד עד רוב שנותיו, [כך משמע ברי' פ' בא סי' ד' מ"ח והוא מלשון המיימ' דפ"ט דעדות] קטן שהגיע לכלל שנותיו שנראו בו סימני גדלו' מלמעלה אינו צריך בדיקה ואם לאו אין מקבלין עדותו עד שיבדק, ובפרק מי שמת [דף קנ"ה] אמר רב הונא בריה דרב יהושע בן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות עדותו עדות אע"פ שאין יודע בטיב משא ומתן, אמר מר זוטרא [שם] לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא. [שלשתם בברייתא פ' יש נוחלין דף קכ"ה]
וכן השוטים, והחרשים והסומים, [בפ' חזקת הבתים דף ס"ג] ובכמה מקומות והנוגעים בעדות, והרשעים כאשר בארנו והקרובים כאשר יתבאר [לקמן ל"ת רט"ו], וכן הבזויין כדאמרי' במס' קדושין [דף ט'] ת"ר האוכל בשוק ה"ז ככלב ויש אומרים אף פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים, ופי' רבי' יעקב [בתו' שם כל הסו'] דווקא באוכל פת, ור"ח מפרש אף בפירות בחוטף פחות פחות משוה פרוטה ואוכל. והא דאמרי' בירו' [דמעשרות] דר' שמעון בר' הוה קאכיל בשוקא חזייה ר' מאיר אמר אין שבח לת"ח לעשות כן לשם באוכל פירות משלו שאין לחוש כל כך באדם אחר. גרסי' בסנהדרין [דף ל"ד] הסומא באחת מעיניו כשר דקרינן ביה או ראה, וגרסינן בפ' יש נוחלין [דף קכ"ה] שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמא ונסתמא פסול, ושמואל אמר כשר אפשר דמתכוון מצרנא, ואין הלכה כשמואל דמותבינן ליה [שם] מברייתא דקתני זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר כגון פתח ונסתמא וחוזר ונפתחה אבל כל שתחילתו או סופו בפסול פסול' אעפ"י שסומ' כשר לדון כאשר בארנו [בסמ"ע מ"ע צ"ז] פסול להעיד והא דתנן בנדה [דף מ"ט] כל הכשר לדון כשר להעיד ההיא ר"מ היא דפסל סומא לדון [שם דף נ'] גרסי' בסנהדרין [דף נ"ו] א"ר נחמן אוכלי ד"א פירו' מקבלי צדקה מן העכו"ם פסולין לעדות מדבריהם וה"מ בפרהסיא אבל בצינעא לא ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאיפשר לאיתזוני בצינעא וקמבזי נפשיה בפרהסיא אבל לא איפשר ליה, לא חיותיה היא עוד שם [בדף כ"ו] החשוד על העריות כשר לעדות, פי' רבינו יעקב [בתו' שם] שבא על הערוה ודאי מפני שיצרו תקפו.
מה בין פסול מה"ת לעדות לפסול מדבריהם? שהפסול מה"ת שהעיד, עדותו בטילה אע"פ שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והפסול מדבריהם צריך הכרזה וכל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו מקבלין אותה. כך אמר רבא שם בסנהדרין. [דף כ"ה] עוד שם [בדף כ"ו] בר בייתוס אסהידו בי' תרי סהדי חד אמר קמי דידי אוזיף בריביתא וחד אמר לדידי אוזפן בריבית פסליה רבא לבר בייתוס, והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול לעדות דהוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד, רבא לטעמיה דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דיבוריה שהלוה בריבית ולא שהלוה לו, [כך משמע שם מהנהו קבוראי דאכשרינהו רב הונא בדף כ"ו] כל הנפסל בעבירה אם העידו עליו שני עדים שעשה עבירה פלונית אע"פ שלא התרו בו הר"ז פסול לעדות אא"כ אותה עבירה אינה ידועה כל כך וקרוב העושה להיות שוגג שצריכין להזהירו ואחר כך יפסל, משומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה כדאיתא במס' חולין [דף ד'] לפיכך רשע בעבירה אחת ששחט שחיטתו כשירה שעד אחד נאמן באיסורים אבל החשוד על הדבר אינו נאמן על שלו אבל נאמן על של אחרים חזקה אין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים כרשב"ג דפסקי' כוותיה ביומא. [דף ע"ה]
כל מי שנתחייב מלקות כיון שלקה בב"ד חוזר לכשרותו כדאמרי' במכות [דף כ"ג] ונקלה אחיך לעיניך אחר שלקה הרי הוא אחיך אבל שאר פסול עדות שהם פסולין משום ממון שחמסו או שגזלו ששלמו צריכים תשובה והרי הן פסולין עד שיודע בהם שחזרו מדרכם הרע. מאימתי חזרת מלוה בריבית? אמרינן בפר' זה בורר [דף כ"ה כל הסוגיא] משיקרעו את שטרותיהם מעצמן ויחזרו בהן חזרה גמורה שלא ילוו ברבית אפי' לגוי. מאימתי חזרת המשחקים בקוביא? משישברו פספסיהן ויעשו בהן חזרה גמורה שלא ישחק עוד אפי' בחינם. מאימתי חזרת מפריחי יונים? משישברו את הכלים שצדין בהם ויחזרו בהם חזרה גמורה שאפי' במדבר לא היו עושין. מאימתי חזרת סוחרי שביעית? משתגיע שביעית אחרת ויבדלו ולא חזרת דברים בלבד אלא כותב אני פלוני בן פלוני כנסתי מאתי' זוז מפירות שביעית והרי הם נתונים במתנה לעניים. גרסי' בירושלמי [בפ"ו דשבועות] מאמתי חזרת המועל בשבועה? משיבא לבית דין שאין מכירין אותו ויאמר להם חשוד אני או יתחייב שבועה בב"ד שאין מכירין אותו בממון חשוב וישלם ולא ירצה לישבע. וכן טבח שהיה בודק לעצמו ויצתה טריפה מתחת ידו הר"ז פסול לעדות עד שיראה ממעשיו שיעשה תשובה שילבש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בממון חשוב או יוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב כדאיתא בפ' זה בורר [דף כ"ה].