פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · נא · >>


מצות לאו נא - לא לנחש דברים נסתרים על פי סימנים ידועים

שלא לנחש כעכו"ם, שנאמר "לא תנחשו". כיצד הוא הניחוש? מפרש בסנהדרין (דף סה.) כגון אלו האומרים "הואיל ונפלה פתי מפי" או "נפל מקלי מידי – איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפצי נעשין". וכן האומר אל תתחיל בי שחרית הוא מוצאי שבת הוא ר"ח הוא ובענין זה קצת האדמה דמפרש בפ' במה אשה שהאומר "שחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול", "שחטו התרנגול זה שקרא כמו עורב" – הרי זה מדרכי האמורי, שהוא ניחוש.

וכן המשים לעצמו סימן "אם יארע לי כך וכך – אעשה דבר פלוני; ואם לא יארע לי – לא אעשה", כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול. כל העושה מעשה מפני דברים אלו, לוקה. ואם לחשך אדם לומר: והיאך עשו אליעזר ויהונתן הדבר זה, והלא בן נח מוזהר על הניחוש כדאמרינן בסנהדרין (דף נו:)? יש לומר שאליעזר לא סמך על הדבר, ולא נתן הנזמים תחילה ואח"כ שאל בת מי את כמו שכתוב בפרשה ראשונה, אלא כמו שכתוב בפרשה אחרת, ששאל תחילה בת מי את ואח"כ נתן הנזמים. ויונתן בן שאול לזרז את נערו עשה כן ובלאו הכי היה עולה. כך מפרש רבינו יצחק בחולין (דף צה: בתוספות).

עוד מפרש מבחולין (שם בגמרא) בית ותינוק ואשה, אף על פי שאסור לנחש יש בו סימן. אם הצליח ג' פעמים אחר שבנה הבית או אחר שנולד התינוק או נשא אשה או לא הצליח, שנאמר "יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה(בראשית מב, לו). ומצינו במה גדולים שאמרו לינוקא "פסוק לי פסוקיך", רבי יוחנן בחולין (שם) ורב ששת בגיטין (דף סח.) ועושים מעשה כדברי הפסוק וחושבין זה כעין נבואה.