נתיבות עולם/נתיב כח היצר/א

בספר משלי (משלי, כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך. שלמה המלך רצה לומר כי אם רעב שונאך אל תמנע מלהאכיל אותו לחם ולרחם על שונאך להאכיל אותו לחם, כי הרחמנות הפך האויב, כי כאשר הוא מרחם עליו מתקשר ומתאחד עמו וכמו שהארכנו בזה בענין הצדקה, והאויב מתנגד אליו. ואמר כי גחלים אתה חותה על ראשו כלומר כי בטול גמור אתה עושה עד שיהיה השונא בטל מטעם זה בעצמו, כי כאשר אתה מרחם עליו והנה אתה מתקשר עם השונא על ידי הרחמנות ולכך לא נמצא מתנגד עוד. ויותר מזה כי הש"י משלם לך, כי זה האדם הולך מהפך אל הפך כי האויב הוא מתנגד אליו והוא מרחם עליו לכך הש"י משלם לו, וכמו שבארנו בענין צדקה, ומכל שכן זה שנמצא בו מדת הרחמנות לגמרי. והמפרשים פירשו זה, כי כאשר אתה מאכיל אותו לחם מתבייש להרע לך כי טובה עשית עמו. ואין משמעות כי גחלים אתה חותה על ראשו כך דמשמע שרפה והסתלקות השונא. ובמס' מגילה בפ"ק (ט"ו, ב') מוכח דבשונא רשע גמור מדבר שכך אמרו שם מה ראתה אסתר שזמנה המן לסעודה וקאמר שם דכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא הוא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ולפי זה טעמו של דבר, כי כאשר האויב מקבל פרנסה ממך אי אפשר שיהיה מתנגד לך, כי כבר התבאר כי המקבל מן אחר נכנס תחת אשר הוא מקבל ממנו, ולפיכך בזה שהוא מקבל ממך אתה חותה גחלים על ראשו. וה' ישלם לך, כי הקב"ה אשר אינו רוצה בשום התנגדות ישלים אותו בידך ולכך הוא יעזור ויסייע על זה, ופירוש יקר הוא מאוד כאשר תבין את זה:

ובגמרא בפרק החליל (סוכה דף נב.) דרש הכתוב על יצר הרע שהוא שונא ואויב האדם וקאמר שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. וביאור זה כי שלמה קרא את היצה"ר שונא כמו שיתבאר בסמוך, ואמר אם רעב שונאך שיצר הרע מסית אותו אל הרע ו האכילהו לחם של תורה ואם צמא הוא השקהו מים. ונראה כי לפי מדרש חכמים נאמר זה על שני יצר הרע שהוזכרו בכל מקום, האחד הוא היצר הרע של עבירה דהיינו זנות והוא בגוף האדם, השני יצר הרע של ע"ז והוא בנפש האדם ושניהם התורה מבטלת אותו. ובפ"ק דקידושין (דף ל.) תנא רבי ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע. ויש מפרשים כי האדם מחויב במצות עשה ובמצות לא תעשה, ומצות עשה צריך האדם לזרז עצמו ולפעול המצוה ויצר הרע מגרה את האדם שלא ישמע ולא יקבל המצוה, ועל זה אמר אם אבן הוא שהאבן לקושי שלו אין נכנס בו דבר לעשות רק מונח כאבן דומם שאינו עושה, ולפיכך אמר אם יצר הרע מגרה בו שלא ישמע לעשות המצוה עד שיהיה כמו אבן, ועל זה אמר אם אבן הוא נימוח עד שמקבל לעשות מה שמחויב לעשות מצד מצות עשה. וצריך האדם ג"כ שיהיה נזהר ונשמר ממצות לא תעשה ודבר זה הוא הפך מצות עשה, כי האדם מוציא לפעל מעשים רעים מה שלא יעשה ובזה הוא דומה לברזל שהוא מחתך ומשחית ועל זה אמר אם ברזל הוא שאם היצר הרע בקרבו ומסית אותו שיהיה פועל רע ולעבור מצות לא תעשה על ידי מעשה ונמשל כברזל שהוא מקצץ ומשחית וכך העובר עבירה משחית ומקצץ, וכל זה התורה מבטלת, כי כח היצר הרע אינו שולט רק במה שהאדם בעל חסרון וכאשר מתחבר האדם אל התורה מסלק מאתו החסרון:

אבל עיקר הפי' כי בא להודיע מעלת התורה שעל ידי התורה מסולק מן האדם היצר הרע שהוא פחיתות האדם, וכאשר מסולק מן האדם הפחיתות הזה שהוא היצר הרע, אז נשאר האדם במדריגת המלאך לגמרי כאשר מסולק מאתו יצר הרע וכאלו היה האדם כולו שכלי. וזה שאמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, קרא היצר הרע מנוול מפני שיצר הרע הזה הוא הפחיתות הדבק באדם ולפיכך נקרא מנוול, ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כי אין היצר הרע רק מצד החסרון הדבק באדם, ואילו התורה היא תמימה בלי חסרון ואין חסרון מצד התורה כלל, ולפיכך מה שהאדם יש לו חבור אל התורה מצד הזה אין היצר הרע שולט באדם. ואמר אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, כי באדם יש יצר הרע בגופו והוא שקראו חכמים יצר הרע דערוה וכדכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, כלומר מתחלה יצר הרע שולט בבשר והוא יצרא דערוה כי יצרא דערוה בודאי הוא בבשר, ולכך כתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר בלא אבן, שהאבן הוא קשה ביותר והוא כנגד יצר הרע שהוא דבוק בחומר שאין החומר פועל כלל לכך יצרא דערוה קרא אבן דומם שאין לו הפכים. אבל הברזל הוא הפך זה שהוא פועל שממנו חרב וקורדם וכל כלי המשחיתים, והוא כנגד יצר הרע בנפש שהנפש הוא כח פועל כמו שידוע מענין הנפש, ולכך יצר הרע שבנפש הוא ברזל שהוא כח פועל רע, ולכך אמר אם ברזל הוא מתפוצץ, ופירוש זה ברור מאוד. כנגד זה אמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, כלומר אם רעב שהוא מסית אותך אל תאות הגוף מפני שהוא חסר יש לך להאכיל אותו לחם של תורה, כלומר שיתן ליצר הרע דבר המשביע שלא יהיה עוד חסר, ובכל דבר נחשב האדם חסר חוץ על ידי התורה נחשב האדם שלם, וכאשר האדם שלם מסולק מן יצר הרע שהוא בא בשביל חסרון שהוא באדם. ואמר אם צמא הוא היינו כנגד יצרא של ע"ז וזה נקרא צמא, מפני כי הרעבון הוא יותר לגוף שצריך פרנסה מפני חסרונו, ואילו הצמאון הוא לנפש יותר כאשר ידוע כי הצמאון הוא לנפש, ולפיכך אמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ואמר שהקב"ה ישלים את היצר הרע בידך כמו שהתבאר:

ובפרק קמא דע"ז (דף ה:) אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים וגו' אשריהם ישראל בזמן שהם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרן מסור בידן ולא הם מסורים ביד יצרן שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים. משלחי רגל השור והחמור תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי ע"כ. בא להודיע אל האדם מעלת התורה, כי האדם נברא עם יצר הרע וכאשר עוסק בתורה יצר הרע נמסר בידו, ולפיכך אם האדם רוצה שלא יהיה יצר הרע שולט בו אז יהיה האדם דבק בטוב ואז הוא נצול מן הרע הגמור הוא היצה"ר, ודבקות האדם בטוב צריך שיהיה בשכלו וכן בנפשו ואז יצר הרע אין שולט בו. ולפיכך אם עוסק בתורה ובגמילות חסדים, כי על ידי התורה האדם הוא טוב מצד שכלו, כי התורה בודאי תקרא טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וכאשר עוסק בגמילות חסדים שע"י ג"ח בודאי הוא אדם טוב מצד נפשו ובשביל הטוב שבו שהוא נפש טובה מטיב לאחרים, ואם האדם הוא טוב הן מצד שכלו הן מצד נפשו הרי הוא מסולק מן היצה"ר שהוא רע. ועיקר שמו של היצה"ר רע כמו שאמר הקב"ה קראו ליצה"ר רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכאשר אין היצה"ר שולט בו אז יצר הרע נמסר בידו כאשר האדם מושל על יצרו. ותדע עוד כי כאשר עוסק בתורה ובג"ח מתעלה האדם מעלה מעלה, וכבר התבאר למעלה בנתיב ג"ח כי ע"י ג"ח הוא מתעלה מן עבות החמרי, כי בעל ג"ח יש לו נפש זכה הפך עם הארץ שיש לו גסות והעבות החמרי ולכך אמרו (אבות פ"ב) ואין עם הארץ חסיד, ועל ידי ג"ח הוא חסיד, ועל ידי התורה מתעלה אל השכלי לגמרי הרי אלו שתי מדות מעלין את האדם לגמרי, ע"י ג"ח מתעלה מן פחיתות עבות החמרי, ועל ידי התורה הוא עוד מתעלה אל השכלי לגמרי עד שמסולק מאתו יצר הרע, ודבר זה מבואר למי שמבין זה כי הוא דבר עמוק, גם נתבאר באריכות בפי' מסכת אבות ועוד יתבאר. והבן מה שאמר משלחי רגל השור והחמור, כי בזה נרמז איך הוא משלח שני יצר הרע, האחד הוא יצרא דע"ז הנרמז בשור שעשו ישראל עגל שור כמו שבארנו זה בכמה מקומות, ואמר משלחי רגל קרא הע"ז רגל כי הרגל כנוי אל הפחיתות בכל מקום, ואמר והחמור הוא יצרא דערוה שנקרא חמור על שם שהוא מעשה חמרי מתועב:

ותנא דבי אליהו דרש שישים האדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי, פי' זה כי האדם ילמד תורה הן אם יש לו מונע כחות נפשו, ונפש קורא שור וזה שנאמר (משלי, יד) ורב תבואות בכח שור, והנפש בעל כח בודאי ולפיכך הנפש נקראת שור, וכן אם יש לו מונע מצד כחות גופו אשר נרמז בחמור, כי ידוע כי כח הגוף הוא כח החמור ושניהם אלו יש לשלוח הפחיתות שיש בהם שנרמז ברגל וידבק בתורה, כלומר מי שישעבד כחות נפשו וכחות גופו אל השכלי וזה שאמרו שישים עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי. כלל הדבר שיהיה האדם משועבד לתורה בגופו ובנפשו, והוא הרמז בשור ובחמור, ודבר זה מבואר מאוד למבינים ענין השור והחמור הרמוז בכאן ואין להאריך. והכלל הוא כי כאשר האדם עוסק בתורה הוא נשמר מן יצר הרע עד שאינו בא לידי חטא, כי על ידי התורה יש לאדם דביקות בו ית' ואיך יבא לידי חטא. ובאולי יהיה קשה לך הלא אחיתופל ודואג למה לא שמרה התורה אותם מן החטא, הלא דבר זה אין קשיא כלל, שלא אמרו כאן רק מי שמבקש לסלק יצר הרע ממנו, והם לא בקשו לסלק אותו על ידי תורה ואם הגיע להם יצר הרע לא היו מושכין אותו לבית המדרש ולכך באו לידי חטא:

בפרק החליל (סוכה דף נב:) דריש רב עוירא ואי תימא רבי יהושע בן לוי ז' שמות יש לו ליצר הרע. הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלקים מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ישעיהו קראו מכשול שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי, יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם ע"כ. פי' כי היצר הזה הש"י קרא אותו רע, ואין ספק שאין דבר הפך דבר רק כמו הרע לטוב, וראוי שיהיה הקב"ה קורא אותו רע במה שהוא יתב' הוא הטוב האמתי וקרא היצר הרע רע שהוא הפך הטוב, וראוי שיקרא הקב"ה את יצר הרע רע, כי הוא ית' נמצא מחויב המציאות, והמציאות הוא הטוב כמו שכתוב בכל נמצא וירא אותו כי טוב, והיצר הרע הוא הפך זה שהוא העדר לכך נקרא רע אל מי שהוא מחויב המציאות ולכך קראו רע. משה קרא אותו ערל, כי האדם כאשר הוא ערל כאלו היה בריה אחרת ממי שהוא נמול ולכך משה קראו ערל, ור"ל כי מדריגת משה היה גדול מאוד עד שאין ליצר הרע שום שייכות אל משה לפי עצם מעלתו שהיה איש אלקי והיה היצר הרע מאוס בעיניו, אבל אין כל כך רחוק כמו שהוא במדריגת הקב"ה שקראו רע שאין הטוב שייך אל הרע כלל, ואילו מדריגת משה עם מעלתו לא היה כמו זה ולפיכך קראו ערל. וכבר אמרנו כי הוא יתב' שהוא הטוב והוא מחויב המציאות, ראוי שיקרא יצר הרע שהוא ההעדר רע, ומשה קראו ערל כי הערל כאשר הוא ערל אינו בפעל הנגלה שזה ענין הערל שאינו בפעל הנגלה רק מכוסה וטמון, כי בערך משה ומעלת מציאותו אין מציאותו של יצר הרע מציאות גמור רק כמו הערל. ודוד קראו טמא, ידוע כי הטמא נבדל מן הטהור עד שמחוץ למחנה מושבו, ואמר הכתוב (איכה, ד) סורו סורו אל תגעו, אבל אין כאן הבדל לגמרי כמו שהוא אל הערל עם הנמול שזהו אדם אחר כי זה נקרא ערל וזה נמול, והנמול אי אפשר שיהיה ערל והטהור אפשר שיהיה טמא. ועוד תדע כי הטמא הוא מרוחק מן הנמצאים כי הם אסורים ליגע בו ואינו בכלל הנמצאים. אמנם שלמה קראו שונא, מפני שהשונא נבדל גם כן מן אשר שונא לו ומרוחק, אבל אין זה כמו הטמא כי הטמא מטמא במגעו כמו שידוע שהטמא מטמא, אבל השונא אינו מתחבר עם אשר שונאו אבל נגיעתו אינו מטמא אותו רק שאין לו חבור עם השונא. ישעיה קראו מכשול וידוע כי המכשול מתנגד לאדם לפי שהוא מכשול לו, ודבר זה פחות מן השונא כי השונא הוא מתנגד לו לגמרי ומחולק ממנו, ואילו המכשול אין כאן התנגדות רק כאשר יקרב אליו הוא מתנגד אליו. אמנם יחזקאל קראו אבן, שהאבן אינו מכשול רק הוא דבר קשה על האדם ומכל מקום אינו לו למכשול רק שהוא למשא על האדם. אמנם יואל קראו צפוני שהוא צפון בלבו של אדם ואינו יודע ממנו, וכאשר תבין כי באלו המדריגות פוחתים והולכים מעליון עד התחתון. ויש לך להבין דברים אלו כי ההעדר והוא יצר הרע מגיע עד ז' מדריגות ולא יותר, וכמו כן הגיהנם שהוא הרע יש ג"כ אליו שבעה שמות כמו שמבואר במסכת עירובין (דף יט.) והכל הוא ענין אחד. ובענין זה מדריגות בני אדם, יש אדם כאשר רואה חטא אינו נחשב לו ואינו מתפעל מן החטא כלל, ויש אדם כאשר רואה חטא לפניו קשה עליו עשיית החטא, ויש שהוא נחשב לו מכשול, ויש מתנגד לחטא ושונא לו לגמרי, ויש שאומר אל החטא סורו סורו טמא, ויש יותר גדול שנחשב ערל כי מעשה החטא בעיניו בריה זרה ומאוסה, ויש שבעיניו עושה החטא כאלו אינו אדם וכאלו היה נעדר, וזה ענין הרע שהרי הרע הוא דבר שאין לו מציאות. ויש בזה במה שיש שבעה שמות ליצר הרע, רמז מופלג כי שבעה מלשון שביעה כמו שבארנו במקום אחר כי לכך נקרא שבע מלשון שביעה, ולכך יש ליצר הרע ז' שמות כמו שאמרו ז"ל (סוכה דף נב:) אבר קטן יש באדם משביעו והוא רעב מרעיבו והוא שבע, לכך יש לו שבעה שמות כי עיקר יצר הרע כאשר הוא שבע מיצרו ואז יצרו יותר מושל בו: