נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ב

<< · נתיבות עולם · נתיב כח היצר · ב · >>

האדם הזה הוא נברא חסר בעצמו וכל חסרון הוא רע ולפיכך משתוקק האדם אל הרע תמיד, אבל מי שהוא בשלימות ואינו חסר אי אפשר שישלוט בו היצר הרע. וזה אמרם במסכת בבא בתרא (דף יז.) האבות לא שלט בהן יצר הרע בעבור שנאמר בהן בכל מכל כל, כלומר שכל אחד מן האבות נחשב כללי שהרי מהן יצא כלל האומה הישראלית, ומאחר שהם אבות להם וכוללים כל אחד כל האומה לא שייך בהם יצר הרע שהוא מצד החסרון, כי הפרטי במה שהוא פרטי הוא חסר ולכך יש בו יצר הרע מצד החסרון, אבל מצד שכל אחד יצא ממנו כלל האומה ואין כאן חסרון לכך לא שלט בהם יצר הרע ולכך נכתב בכל אחד לשון כל. וי"א אף דוד, מפני שהוא גם כן דומה לאבות שממנו יצאו מלכי דוד והוא ראש ואב למלכים, וכל מי שהוא כולל אין ראוי שישלוט בו יצה"ר כי הוא הכל ולא שייך בזה חסרון, אבל מרע"ה במה שהיה אדם פרטי וכל פרטי במה שהוא פרטי אינו הכל ודבר זה גורם ששלט בו יצר הרע. ומה שאמרו כי בת"ח הוא מגרה ביותר מהכל, דבר זה ידוע למבינים כי אף כי הת"ח הוא שלם שהרי הוא שכלי, אל יקשה לך דבר זה, כי אדרבה הת"ח במה שנכנס למעלה השכלית ועם כי השכל במה שהוא שכל הוא דבר שלם, אבל לא ימצא שלימותו בכל, וזה כי אין העולם הוא הכל שכלי ומציאות שלו מציאות חסר מאוד במה שהוא אינו הכל, ואין זה דומה אל האבות שהם כל בעצמו. כלל הדבר הת"ח וישראל אין להם השלימות אשר ראוי להיות להם, כי הת"ח הוא שכלי והשכל שיש לאדם אינו בשלימות כלל אבל יש לו השכל הזה בחסרון, וכן ישראל יש להם המעלה העליונה האלקית, ומעלה זאת אין להם בשלימות כי אי אפשר שתהיה להם המעלה העליונה בשלימות בעולם הזה, ולפיכך דבק בהם בעולם הזה החסרון ג"כ כפי עילוי מעלתם וגודל מדריגתם. ולפיכך היצר הרע מתגרה בהם יותר ויותר, כי בשאר אדם ובשאר אומות אין לומר עליהם כ"כ שהם חסרים, כי אין להם רק המעלה הקטנה, אבל הת"ח מה שיש להם המעלה העליונה שיש לו השכל ואי אפשר שיהיה לו המעלה הזאת בשלימות, וכן ישראל לפי גודל מעלתם שנקראו ישראל על שם המעלה אין להם המעלה העליונה בשלימות. ולפיכך ישראל כאשר נתן הש"י אליהם לוחות הברית והיא המעלה אל הכל אז היה מתגרה בהם יצר הרע, והיה חטא של ישראל בחצי היום כי היה מעלתם בחצי ולא בשלימות הגמור, כי המעלה העליונה בעולם הזה היא חסירה, ואין העולם הזה כדאי שיהיה בשלימות ולכך היה מגרה בהם יצר הרע בחצי היום. כי עיקר יצר הדבק באדם מצד החסרון, ות"ח שיש לו המעלה העליונה ביותר, וכן ישראל שיש להם המעלה העליונה אין להם אותו מעלה בשלימות, ולפיכך יצה"ר מגרה בהם ביותר וכל אשר יש לו מעלה יותר עליונה יש לו להשמר מן יצר הרע:

ובפרק החליל (שם) אמר רבי יוחנן אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע ע"כ. ודבר זה כי היצר שבאדם אם האדם נמשך אחריו מורה על שיש לו רעבון והוא חסרון התאוה, וכאשר רוצה להשביע את יצרו לעשות רצון יצרו תמיד הוא מוסיף בחסרון. ואינו כך אם מרעיבו, בזה הוא נראה אדם שלם כי היצר בעצמו הוא חסרון וכל אשר משביע יצר הרע הוא יותר חסרון. וכבר בארנו כי אין היצר הרע באדם מצד השלימות רק מצד החסרון, וכל עוד שהאדם רוצה למלאות תאותו דבר זה בעצמו מורה יותר על החסרון ולפיכך הוא רעב עוד. והפך זה אם מרעיבו כאלו האדם הוא שלם ואינו חסר ולכך בזה מסלק יצר הרע, שהוא מתקרב למדת האבות שנאמר בהם בכל מכל כל אשר לא שלט בהם יצר הרע. אבל מי שהוא משביע אותו עושה עצמו חסר ורוצה למלאות יצרו ואז בו החסרון יותר ויש בו בשביל כך יצר הרע יותר. והבן זה מאוד מאוד:

אמר רבא (שם) יצר הרע בתחלה קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר וגו' וכתיב ויעש לאיש הבא עליו וגו'. ופירוש דבר זה כי בבריאת האדם דבק בו החסרון, ואין החסרון דבק בו לגמרי שלא יהיה שלם, שאם היה החסרון דבק לגמרי באדם לא היה לאדם קיום כלל, ולפיכך נקרא כמו ההלך שעובר על האדם ואין לו דביקות לגמרי עמו רק שהוא מצורף אליו הרע, כמו ההלך שהוא עובר עליו מצורף אליו ואין לו צירוף רק במה, כי אינו מתאכסן אצלו. אמנם אם נמשך האדם אחריו, וכבר התבאר שכל עוד שנמשך אחר יצרו דבק בו החסרון הזה עוד ואז נקרא היצר הרע אורח, ור"ל שיש ליצר הרע דביקות וצירוף לאדם יותר ודומה לאורח שיש לו לינה אצלו. ואם יותר הוא נמשך אחר יצר הרע אז נקרא יצר הרע איש כלומר בעל הבית, לא נקרא שיש לו צירוף אליו רק נחשב האדם חסר בעצמו ולא שהוא מצורף אל הרע רק הוא רע בעצמו. ואלו דברים יש לך להבין מענין יצר הרע אשר הוא מצורף אל האדם, כמו שאמר (ברכות דף טז:) יהי רצון שתצילני מחבר רע ומפגע רע ומיצר הרע כי היצה"ר ג"כ מחובר לאדם:

ועוד שם אמרו בתחלה יצה"ר דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנ' וכעבות העגלה חטאה ע"כ. פי' דבר זה בא לומר ג"כ על ענין יצה"ר שמושך האדם אל החטא בעבור דביקות האדם אל הרע, ומתחלה כאשר לא חטא האדם הוא במדריגת השלימות במה, ואין כח ביצר הרע הזה למשוך אותו אל החטא רק המשכה זאת, כמו מי שמושך בחוט בוכיא שהוא מושך בכח מעט בלבד. אבל לסוף כאשר כבר נמשך אף מעט אל החטא, אז נעשה בהמשכה כמו עבותות עגלה שהוא עב לגמרי עד שאי אפשר להיות גדול מזה. ודע כי לעתיד הוא להפך מזה, כדאמרינן שם דרש דבי יהודה בר אילעי לעתיד לבא הקב"ה מביא יצה"ר ושוחטו לפני הצדיקים ולפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כמו זה רשעים בוכין היאך לא יכולנו לכבוש חוט השערה כמו זה ע"כ. ודבר זה תבין מן הדברים אשר התבארו למעלה, כי היצר הרע יותר מתגרה בת"ח ובישראל, ומפני כך כל אשר הוא צדיק יותר היצר הרע גדול אליו וכל אשר הוא רשע יותר קטן אליו, עד כי אל הרשע הגמור לא נראה אליו רק כחוט השערה. ועוד תבין את זה מן הדברים אשר התבארו למעלה, כי הש"י קרא ליצר הרע רע שהוא הפכי לגמרי אליו וכל אשר הוא הפך אליו נראה יותר גדול, וכל אשר אינו נבדל ממנו כל כך לא נראה אליו יצר הרע כ"כ גדול, ולפיכך לצדיקים אשר הם רחוקים נבדלים מן יצר הרע לגמרי, נדמה אליהם היצר הרע כהר, כי הדבר שהוא הפך אליו נראה לו גדול, ואל הרשעים שאין היצר הרע הפכו אין היצר הרע נראה לו דבר גדול, והבן זה:

האדם צריך שיהיה זריז וגבור חיל לעמוד נגד יצרו, אמר ר' יצחק (שם) יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ע"כ. בא להגיד כח יצר הרע שהוא כמו דבר שמתחדש בכל יום וכל דבר חדוש הוא יותר פועל. ומה שאמר שיצר הרע מתחדש בכל יום דבר זה ענין עמוק מאוד בענין יצר הרע שפועל באדם, כי היצר הרע אע"ג שפועל באדם מכל מקום אין היצר הרע מן האדם כלל נחשב כמו שהתבאר, והיצר באדם הוא דבר זולת האדם, ולפיכך נחשב היצר הרע שהוא מתחדש על האדם בכל יום. כי אין לומר כי יש לו מציאות הראשון, כי אין מציאות אליו כי אין לרע מציאות, ולכך אמר כי הוא מתחדש בכל יום. וכבר התבאר כי הדבר שהוא בהתחדשות שלו הוא יותר פועל באדם, ואילו היה היצר הרע כמו שהוא שאר דבר שנחשב מן האדם והיה לו מציאות לא נקרא שהוא מתחדש עליו, כמו השמיעה והראיה שאלו דברים הן מן האדם לא נחשב שמתחדשים בכל יום, רק היצר הרע נחשב חדש אליו. ויש עוד בזה דבר מופלג בעבור כח היצר הרע שהוא כח שטן כח מלאך המות, שזה הכח אינו דבר טבעי אשר הוא תחת השמש אבל כחו בא מן הכח אשר הוא על השמש, ומפני זה נאמר על היצר הרע שהוא מתחדש בכל יום על האדם, שכל דבר שכח שלו הוא בא ממדריגה עליונה שהוא על הטבע נקרא כי הוא מתחדש בכל יום ויום, והבן זה היטב מאוד ותדע כח היצה"ר:

במסכת נדה (דף יג:) אמר רבי אמי המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כתיב הכא וירע בעיני ה' וכתיב התם כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ע"כ. ור"ל כי המביא עצמו לידי הרהור יותר חמור בצד מה, ממי שחוטא במעשה ולא בא ההרהור על ידי עצמו, מפני כי לא נקרא שהוא בעצמו רע רק כי הוא נמשך אחר היצר הרע אשר הוא המסית את האדם, אבל המביא עצמו לידי הרהור הוא בעצמו רע, עליו נאמר לא יגורך רע. כלומר מי שהוא רע בעצמו לא יגור עם הקב"ה שהוא הטוב האמתי וזה נקרא רע כאשר מביא עצמו לידי הרהור:

ובפרק החליל (סוכה דף נב:) אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן יצר הרע מסית לאדם בעוה"ז ומעיד בו לעוה"ב שנאמר מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח דרבי חייא קורין לסהדא מנון, רב הונא רמי כתיב כי רוח זנונים התעם וכתיב כי רוח זנונים בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם ע"כ. בא לבאר כי אל ישגיח האדם ביצר הרע שהוא מסית את האדם אל החטא כאלו החטא ראוי, כי אין הדבר הזה כך אלא אע"ג שהוא מסית את האדם הוא מעיד עליו לעה"ב, כי בעה"ז יש ליצר הרע הזה ה דביקות באדם, ולעה"ב מעיד עליו כי לעוה"ב אין היצר הרע דבק באדם, והנה הוא דומה לעד שהיה קרוב ונתרחק שמתחלה לא היה עד ולבסוף נתרחק והוא מעיד. וכך בעוה"ז היצה"ר הוא קרוב לאדם מצורף אליו ורוצה למשוך האדם אחריו להיות רע, אבל לעתיד הוא מתרחק ממנו ואז מעיד עליו כמו עד המעיד, ודבר זה מבואר:

בפרק הרואה (ברכות דף סא.) אמר רב יצה"ר דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי לב שנאמר זבובי מות יבאיש וגו' ושמואל אמר דומה לחטה שנאמר לפתח חטאת רובץ ע"כ. פי' זה כי היצה"ר דומה לזבוב כי הזבוב הוא דבר מאוס ונפסד אין לו קיום ואין דבר שהוא נפסד מהר כמו הזבוב, ולכך אמר כי היצר הרע שהוא כח התאוה שהוא מתאוה לדברים פחותים דומה לזבוב ואין דבר מאוס כמו הזבוב, ולכך יצה"ר שבאדם מתאוה לדברים פחותים ומאוסים כמו זנות וערוה. ושמואל אמר שהוא דמה לחטה, החטה והזבוב הם שני הפכים, אין דבר שיש לו חומר נקי כמו החטה, ואין דבר פחות ושפל ומגונה כמו הזבוב. וכבר התבאר למעלה כי נמצא מחלוקת בין חכמי השכל, כי יש אומרים כי ההשתוקקות הוא אל הפכו כמו שתראה מי שהוא חם בטבע הוא משתוקק אל הקר, ויש שהם אומרים כי הדומה הוא שיאהב הדומה ונמשך אליו תמיד, כמו שהתבאר דבר זה בנתיב האהבה ע"ש. ויש לפרש כי זהו מחלוקת רב ושמואל, כי רב שסובר כי יצר הרע דומה לזבוב, סובר כי הדומה מתאוה אל הדומה, ולכך אמר כי היצר הרע דומה אל זבוב שהוא מאוס והמאוס אוהב את הדברים המאוסים, ושמואל סובר כי יצר הרע דומה לחטה ולפיכך האדם נמשך אחר היצר הרע, כי הטוב והנקי שהוא באדם והוא דומה אל חטה שהיא נקיה ומצד הנקיות שבו נמשך אחר יצר הרע שהוא הפחיתות והמזוהם, כי החטא הוא זוהמא הפך נקיות. ובודאי אם היה האדם בלי חסרון כלל כמו שהם העליונים, אז בודאי היה בלי חסרון ואין כאן יצר הרע, אבל האדם אי אפשר שלא יהיה בו חסרון ולכך הדבר הנבחר והנקי משתוקק אל הרע ואל הפחיתות. ומסתייע הך סברא שאמרו בסוכה (דף נב:) כי מניח יצה"ר כל העולם ומגרה בישראל ובת"ח מגרה יותר, וזה מפני כי ישראל הם בעלי שלימות ות"ח עוד יותר שלימים, ושלימותם אינו כמו שלימות העליונים רק מצטרף חסרון להם והשלימות אשר בו החסרון משתוקק אל הפכו אל הרע הגמור. וזהו דעת שמואל שאמר כי יצר הרע דומה אל חטה כמו שאמרו ובישראל יותר מכולם. מכל מקום אין זה קשיא לרב ואין להאריך בזה. ויש לפרש מחלקותם כי היצר בודאי חסרון באדם וסבר רב כי הפחיתות דבק בצורה, והזבוב יש לו צורה פחותה שהוא ב"ח מאוס, וסבר כי היצר הרע פחיתות דבק בצורה לכך מדמה אותו כזבוב, ושמואל סבר כי היצר הרע שהאדם נוטה אל החמרי וזה החסרון והרע שבאדם, ולפיכך מדמה אותו לחטה שהיא חמרית לגמרי, ופי' זה עיקר כאשר תבין. ותבין כי לדעת הכל היצר הרע הוא יושב על שתי מפתחות הלב, אשר הלב הוא שורש האדם והרע דבק בשורש האדם הוא הלב, ואין להאריך: