נתיבות המשפט/חידושים/קנו
שאינו מפולש: אבל מפולש כיון דבלא"ה בקעו בה רבים דרך הפילוש לא שייך גבייהו טענת ריבוי הנכנסים אפי' לדעת המחבר [סמ"ע]:
שביקש לעשות: ל"ד אלא ה"ה אם כבר עשה והחזיק ג"ש לא מהני חזקה כמבואר בסי' ד' [סמ"ע]:
רופא: פי' לגופות ב"א}} אומן הוא מקיז דם אבל מוהל הוא מידי דמצוה א"י למחות לקמן סעי' ג' וכן סופר דוקא סופר שטרות לאפוקי סופר ס"ת וספרים דמצוה הוא [סמ"ע]:
חוץ מאחד: וכן הדין בכל המצי מעכבין דסי' זה אבל תקנת הקהל אין היחיד מצי מעכב:
לא ישכרנו: ואפילו אינו מוציא אחר להשכירו והא דיכול למוכרו הטעם דבמכירה י"ל שקנאו לנחלה שידור בו בנו או להשכירו לאחרים ואם הלוקח ירצה לעשות בו מלאכתו יכולין לאישתעי דינא בהדיה משא"כ שכירות אין מדרך לשכור אלא לדור בו ולעשות בו מלאכתו מיד [סמ"ע]:
מאחר שכבר החזיק: להרמב"ם א"צ ג"ש והוי חזקה מיד כדלעיל בסי' קנ"ג וקנ"ד ול"ד לכותשי הריפות דלא מהני חזקה דשם הקול גדול שמנדנד הכותל והטעם דבסעי' א' לא מהני חזקה ובקול הפטיש מהני חזקה ע"ב:
הם חולים: ונראה דאפילו הי' ברי ואח"כ נחלה דלא מהני חזקה דחולה ודאי דדמי לקוטרא ובה"כ:
תינוקות: אפי' הן רבים יותר מנ' [סמ"ע]:
בני מבוי שאינו מפולש: זהו לדעת המחבר אבל הרמ"א בסעי' א' חולק וס"ל דהני דינים הוא רק בחצר (שם):
יש להם בכל עת לעכב: אף דמהני חזקה לענין לעשות מלאכתו בביתו מ"מ לענין למחות בהנכנסין ויוצאין אין להם חזקה [סמ"ע] והגהות אשר"י כתב דמהני חזקה [ש"ך]:
כופין בני מבוי: כתב הסמ"ע לפרש דברי הרמב"ם והחולקים אציע לפניך ל' הגמ' ב"ב ך"א כופין בני מבואות שלא להושיב ביניהן אחד מבעלי אומנות ולשכנו אינו כופיהו כו' אמר ר"ה ברי' דר"י פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב ואי שייך אכרג' דהכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה אחרינ' מאי תיקו עכ"ל הגמ' וקיי"ל בבעיא דלא איפשט' קילא לנתבע ולא מצי מעכב אפילו אבר מבואה אחרינ' והמחבר שהוא דעת הרמב"ם ס"ל בסעי' א' דיכול לעכב במבוי שאינו מפולש לעשות אומן משום ריבוי נכנסים ומפרש רישא דבריי' דכופין בני מבוי שנא להושיב וכו' במבוי שאינו מפולש ובליכא אומן אחר ומטעם ריבוי נכנסים וסיפא דלשכנו אינו כופהו מפרש דלשכנו היינו שיש שם אומן אחר במבוי דאז אין בני המבוי יכולין לעכב מטעם ריבוי נכנסין כיון שכבר יש שם אומן אחר המרבה נכנסים רק שהאומן רוצה לעכב מטעם פיסוק חיות ולזה אמר דלשכנו אינו כופהו דא"י לעכב משים פיסוק חיות ואמר ר"ה ברי' דר"י דאמר מתא אחריתי שאינו נותן כרגא ודאי מעכב משום פיסוק חיות ונותן כרגא דהוי כבן עיר א"י לעכב לפי מה דפסק לקולא בבעי' דר"ה ברי' דר"י והרב בהג"ה הביא דעת הפוסקים דס"ל דרישא דברייתא דכופין בני מבוי מיירי במבוי מפולש דלא שייך ריבוי נכנסים וע"כ מיירי הרישא ביש שם אומן אחר ומטעם פיסוק חיות וע"כ א"א לומר דמיירי בבן עיר אחת דבאינו נותן כרגא מעכב עליו כל העיר ובבן אותו עיר ממש א"א לאוקמי דזה הוי שכינו לפי בעיא דר"ה וע"כ צ ל דמיירי בנותן כרגא והרי יש להם הוכחה דבן עיר אחר שנותן כרגא שייך פיסוק חיות וזהו דעת החולקים שהבי' הרב בהג"ה שני' וממילא לפי שיטתם דמוקי לרישא דברייתא במבוי מפולש דהבני מבוי יכולין לעכב מטעם ריבוי נכנסין אפילו כשיש שם אומן אחר וזהו דעת הרב בהג"ה ראשונה זהו כלל דבריהם ועתה אפרש דבריהם בפרטות:
[שם]:
בני מבוי: היינו שאינו מפולש ומטעם ריבוי נכנסין וזהו דעת הרמב"ם דסעיף א':
א"י למונעו: כלומר האומן א"י לעכב מטעם פיסוק חיות ומ"ש ואפילו הי' מבני מבוי אחר הוא מוסב ע"ז לומר דאפילו היה זה שרוצה לעמוד בצדו בן מבוי אחר א"י למחות בו מטעם פיסוק חיות:
אינם יכולים: צ"ל ואינם בוי"ו כלומר וכן בני המבוי א"י למונעו מטעם ריבוי נכנסין כיון שכבר יש שם ריבוי נכנסים מהאומן האחר וע"ז חולק הרב בהג"ה וס"ל דאפילו ביש שם אחר יכולין הבני מבוי שאינו מפולש למחות מטעם דמרבה נכנסין והבריית' דב"ב דקתני ולשכינו אינו כופהו מיירי במבוי מפולש דלא שייך ריבוי נכנסין:
חנות בצד חנותו: לאו דוקא דבן עיר אחרת שאינו נותן מס יכול לעכב עליו כל העיר}} [סמ"ע] ☜ ועיין ביאורים דקמ"ל שאפילו בחקום שא"י לעכב עליו כל העיר באופנים המבוארים בסעי' ז' כגון ביומא דשוקא וכיוצא מפ"ה יכול לעכב עליו מלישב בצדו משום פיסוק חיות ואפילו במבוי שאינו שלו או ברה"ר:
מנת המלך א"י לתובעו: כלומר אפילו לישב בצדו וע"ז הביא הרב בהג"ה החולקין דס"ל דאפילו בנותן כרגא יכול לעכב עליו עכ"פ לישב בצדו:
ובני העיר יכולין: כלומר כל אחד מבני העיר יכול למחות את חצירו או מבוי שאינו מפולש שלא לעשות אומנתו בהם משום ריבוי נכנסין אבל במבוי מפולש ומכ"ש ממבוי למבוי ודאי דאין שייך ריבוי נכנסין [סמ"ע]:
לעסוק במלאכת ולתת מס: ומיירי כשאין בני העיר מוחין ומ"מ הוא יכול לעכב (סמ"ע):
אבל אין קובעים מקום: וכ"ש אחרים שאינן רוכלין דאינן רשאין לדור בעיר אחרת שלא ברשות אנשי אותו העיר (סמ"ע):
שימכרו בשוק: ואז מותר אפי' למכור לבני העיר רק שלא יהדר לפתח ביתם ודוק' להלוות ברבית אסור לבני העיר מפני שעיקר הריוח הוא לאחר יום השוק שנצמח על כל שבוע ושבוע משא"כ מכירה שהוא תלוי בזמן המכירה לחוד (סמ"ע):
מוכרים כדי פרנסתם: היינו כשיעור שירויח שיהיה לו כדי פרנסתו מן הריוח עד שיגבה הקפותיו (סמ"ע):
שיפרעו חובם: בין שחייבים לאחרים או אחרים חייבים להם (סמ"ע):
יותר טובה: ואם הוא יותר רעה צ"ע אי הוי כתרי מינים וא"י למחות (סמ"ע):
כפי רצונם: פי' אחר שכבר עסקו אלא צריכים לומר לו קודם העסק תן כך וכך:
יכולין למחות בידם: ואף שאין לו משא ומתן יכול לומר לו אתה פוסק חיי במציאות שבאין לידך שהיה באין לידי (סמ"ע):
חרם חזקת ישוב: פי' שעושין חרם ביניהם ששום אדם לא יכניסם בביתו וכן שלא ישא ויתן שום אדם עם אותו הבא לדור שלא ברשות הקהל אבל אין החרם חל על הבא לדור שם מאחר שא"י למחות בו מן הדין אם לא חרם הרב על התלמידים (סמ"ע):
וטוענין חזקה: ודנין בזה אפילו ע"פ עד מפי עד ומפי פסולי עדות (מטעם כי) בלא"ה כולן נוגעין בדבר (סמ"ע):
ויכולין למחות: ואם השר בעצמו אמר לטובת ראובן שלא ידור שום יהודי בלא רשות ראובן אז ראובן יכול לעכב על כל הבא לגור אבל ראובן אסור להשתדל כן עם השר אבל אם רק השר היה אומר כן רק לטובתו ולא לטובת ראובן אין ראובן יכול למחות אף שיש לו היזק (סמ"ע):