נתיבות המשפט/חידושים/קנז
דין חלוקה: ודין חלוקה בכמה ע"ל סי' קמ"א (סמ"ע):
מחלת לי וה"ה אם טוען מכרת לי או נתתו לי במתנה והטעם ע"ל סי' קנ"ד סעיף ז' ח':
יש עדים שמחלו: וא"צ קנין ולא דמי לס"ס קנ"ה דצריך קנין דשם מיירי בהיזק דקוטרא שא"א לסובלו (סמ"ע וע"ב):
קנין דברים: פי' דכל קנין הוא שמקנה לו איזה חפץ חלף הסידור משא"כ חלוקה אין בה ממש שיחול עליו הקנין:
וי"א שאפילו וכו': הטעם דאין כאן אלא בירור חלקים בלבד (סמ"ע) וי"א דכאן קנה בהילוך לבד (ש"ך):
לאחד פי שנים: שכך חייב לסלק ההיזק ראיה מי שיש לו חלק אחד כמו בעל הב' חלקים:
א"צ יותר: פי' אין הלה יכול לו' בנה באמצע כדי שאוכל לסמוך קורות בהכותל (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דהעשיר יכול לכפות להעני ולו' לו מכור חלקך או גדור כמו בס"ס קנ"ה:
כמו בבית ועלי': פי' כמו ששם בונה העשיר ודר בו עד שיתן לו העני חלקו ה"נ יכול העשיר לבנות ולהשתמש בכל הכותל עד שיתן העני חלקו ואין בו משום ריבית (סמ"ע):
כל אחד ירחיק: ויכולין ליקח מהצדקה לעשות כותל מהוצא ודפנא (סמ"ע):
דלא הולכין אחר המנהג: דיכול לומר אין רצוני בגדר כל דהו דיפול ואצטרך לחזור ולטרוח ואין הולכין אחר מנהג גרוע זולת בענין מסים (סמ"ע):
כפי ראות: והוא תמוה דבזה ודאי צריך לעשות בפחות שבכתלים השנוים במשנה דהיינו כפיסין ולבינים כמבואר בטור ודין זה שכ' הרב בהג"ה כתב הטור לענין אחר דהא דצריך בגויל ו' טפחים היינו כשבונה בטיט אבל בסיד אין צריך להיות אלא כפי ראות עיני הדיין על פי מומחים (סמ"ע):
וי"ח בזה: אבל אם קנו מידו דמשעבד נפשו לבנות או מחייב עצמו ליתן כך וכך מהני לכ"ע דה"ל דרך הודאה או שעבוד (סמ"ע):
במחיצה קלה שיכול לומר לו כשאתה כונס בתוך שלך לא יהי' לי רשות לסמוך עלי' ואפי' אמר ליה אתן לך רשות לסמוך מצי אמר ליה אי במכר לא בעינא ואי במתנה לא ניחא לי דכתיב שונא מתנות יחי' וע"ל סי' קע"ג סעי' י"ג (סמ"ע) והט"ז תמה על הרמ"א דלא מצינו דחייבו חכמים את שניהם לעשות מחיצה בשביל תועלת סמיכת קורות אלא בשביל היזק ראיה וכיון דבונה בשלו ומסלק ההיזק ראיה מי ימחה בידו ומכ"ש בגוונא שכתב הרמ"א שנהגו לעשות מחיצה קלה דאין ראוי כלל לסמיכת קורות ועיין ביאורים תי' לזה:
או להיפך: פי' שנהגו בגדר אבנים והוא רוצה לבנות גדר כל דהו בשלו מעכב עליו שיכול לומר היום או מחר יפול ואצטרך לדון עמך והי"א ס"ל כיון שמסיר היזק ראייתו א"י לכופו ביותר (סמ"ע):
שמכר לו חבירו חלקו: ל"מ כשטוען אני בניתי משלי דא"נ דחזקה שניהם בנאוהו אלא אפי' טוען לקוח א"נ אפי' אם אין האבנים ניכרים ויש לו מגו דכיון שמודה שהן ממחיצה שביניהם הוי כאלו יש שעדים דעדיין של שניהם הם והיש מי שאומר ס"ל דכשאין האבנים ניכרין שיש לו מגו נאמן אפי' לטעון אני לבדי בניתי (סמ"ע) והש"ך חולק וס"ל דהפוסקים לא פליגי רק לענין אם טוען אני בניתי אי מהני מיגו אבל כשטוען לקוח לכ"ע מהני כשיש לו מיגו ועיין ביאורים דכאן מיירי שטוען שקנה המקום והכותל בעוד שהיתה קיימת ובהא א"נ אף על האבנים אף שיש לו מיגו גם כתב הש"ך דאם שהו ברשותו הרבה יותר מן הרגילות בענין שגם השותפין מקפידין דנאמן לטעון לקוח אף דלית ליה מגו ועיין ביאורים סי' קע"ט מ"ש שם:
אם אין בו דין חלוקה: וה"ה כשיש בו דין חלוקה כשנתרצה לעשות הכותל משלו (סמ"ע):
אלא בשטר: אבל חזית לא מהני דס"ל דוקא בבקעה תקנו רבנן חזית לפי שאינו יכול לכופו לעולם לבנות הכותל אבל בחצר דכשיש בו דין חלוקה יכול לכופו לעשות הכותל ומשום חצר שאין בו דין חלוקה לחוד לא עביד רבנן תקנתא דחזית:
וטוען שפרעו נאמן: ☜ ע"ב דאפי' מחוסר שומת בקיאים נאמן לו' שפרע:
קודם בנין הכותל: ופי' לא מבעי' כשכבר התחיל הבנין דנאמן מטע' דכל שפא ושפא זמניה הוא אלא אפילו אם טוען אחר גמר הבנין שפרע קודם התחלת הבנין ג"כ נאמן מטעם מגו דאיבעי אמר פרעתיך כל שפא ושפא (סמ"ע):
מלעשות ציווי ב"ד: אבל אם סירב לפני עדי' נאמן לומר נמלכתי ופרעתי: (ש"ך) והסמ"ע בסי' ע"ט ס"ק ל"ה פסק דבעינן שמתוהו דוקא והש"ך חולק שם והבי' ראיה מהכא:
רשאי הוא להגביה: אבל להגביה יותר מדאי עד שיש לחוש שפתאום תפול החומה תחתיה לכ"ע יכול למחות (סמ"ע):
חלקו בב' אמות: וכן הדין באורך דאם הכותל שבנה אינו ארוך כ"כ ככותל המשותף א"צ ליתן אלא כפי מה שבנה (סמ"ע):
חקק בראש הכותל שביניהן: ואז אפילו לא בנה כותל כנגדו כלל צריך לשלם הכל כיון שעשה מעשה בגוף כותל המשותף רק דבעינן שיהי' ידוע שהוא בעצמו חקקו דאל"כ יכול לומר שבעל הכותל שהגביה חקקו כדי שלא יתקלקל חימתו לכשפייסנו (סמ"ע):
אבן נכנס ואבן יוצא: ואם טוען שלא הי' דעתו רק להוסיף עוד שורה או שתים עיין טור וב"י:
חייב בכל התוס': ☜ וכל הסעיף מיירי שניכר שרוצה לעשות תקרה ולסמכו על כותל חבירו דאז הוי כגילויי דעת שרוצה לזכות בחצי כותל דבל"ז אסור להשתמש אבל אם אין ניכר שרוצה לסמוך תקרה א"צ לשלם רק כפי מה שנהנה דהיינו אם לא סמך נגדו רק כותל עצים א"צ לשלם רק דמי עצים וכן הדין בסומך כותלי ביתו להכותל של בית חבירו וזה שסיים הרמ"א וכן אם נהנה בבניינו וכו'.
נתתי אינו נאמן: כיון דדין זה אינו פשוט הוא שיתחייב ליתן חלקו בתוס' בשביל שסמך כותל בוגדו עשא"כבעדד' אמות דסעיף ה' דדין פשוט הוא לכך נאמן (סמ"ע):
נשבע בנק"ח: והטור חולק וס"ל שנוטל בלא שבועה דטפי הוי כאן בחזקת שלא נתן מחזקה דתוך זמנו (וע"ב):
מיהו אם קבע: משום דבזה ג"כ חיובו פשוט וה"ה אם קבע סוכה דמצוה יותר מח' ימים או שחברו בטיט הוי ג"כ כבנין קבוע דנאמן (סמ"ע):
זכה בחצי הכותל: והטעם כיון דעומד על חלקי בקרקע שלו זוכה לו חצירו תיכף כשנתרצה ואין שום אחד יכול לחזור בו ולכך נתחייב ג"כ תיכף בתשלומין ודין פשוט הוא ולכך נאמן לטעון פרעתי (סמ"ע):