נתיבות המשפט/חידושים/קנה

לא יעשה בעל הבית תנור: אפי' בתנור שפתחו מן הצד [סמ"ע]:

ובכירה טפח: ולענין גובה שעל גבו כולן שוין הן בשיעורייהו ארבע אמות אפי' בנחתומין [סמ"ע]:

משלם ימ"מ צריך להרחיק: שאולי לא יהיה לו ממה לשלם [סמ"ע] ועש"ך וע"ב:

תחת אוצר חבירו: היינו של תבואה או יין ושמן [סמ"ע]:

בא"י: אבל יין של שאר ארצות חום בעלמא מפסידו [סמ"ע]:

לא יעשה רפת: וה"ה אספסתא דכשמתחממת מסרחת ומפסדת היין [סמ"ע]:

א"י למחות: בעל האוצר בבעל החנות ואם באים לעשות יחד זה חנות וזה אוצר צריכין לעשות פשרה [סמ"ע] פי' דבריו אף בעל הרפת ודאי דאינו יכול למחות בבעה"א לעשות דהא אינו מזיקו מ"מ צריך לעשות פשרה משום חשש דאולי יקדמנו לגמור הרפת קודם שיגמר האוצר ויהא הוצאותיו בחנם:

שומשמין או רמונים: שאין הסרחון מזיק להם מ"מ הוי גילוי דעת שיאצור בו ג"כ חטים [סמ"ע]:

מחילה: הרמב"ם מפרש כן האיבעיא דבש"ס דבנה עלי' ע"ג ביתו מהו דקאי אבעל החנות שעשה מחילה אבל רש"י פי' דקאי אבעל האוצר שקדם לעשות עליות בביתו אי הוי גילוי דעת שיעשה אוצר ולדינא תרווייהו אמת [סמ"ע]:

בעל האוצר מעכב: פי' קודם שיעמיד התנור יכול למחות שלא להעמידו דמספיקא אין לו להזיק לחבירו [סמ"ע]:

א"י להסירו: דאיבעי' דלא איפשטא הוא בש"ס [סמ"ע] ☜ ועיין ביאורים דצ"ע ברפת כה"ג אם גילה בעל הרפת דעתו שעושה אותו רפת כגון שתיקן האבוס בתוכו או כיוצא בו קודם שעשה זה האוצר אי הוי כקדם הרפת:

מיד יורדין: דאז הוי גיריה דיליה אבל אם אין יורדין מיד הוי גרמ' בנזקין דפטור [סמ"ע]:

ואינם יורדין מיד: ☜ ועיין ביאורים דדוקא כשאפשר לתקן במעזיבה מועטת אבל אם א"א לתקן זה אלא בהוצאה מרובה חייב העליון לתקן:

אם ירדו גשמים: צ"ע דבסי' קס"ד סעיף א' מבואר דכל צרכי הגג על בעל עליה לתקן [סמ"ע] ועמ"ש שם:

סלעים: אבנים שאש יוצאים מהם וקשה לחומה מטעם שמוציאין הבל [סמ"ע]:

וחול הלח: הטעם משום דהלחלוחית מקלקל החומה ולא מטעם שמוסיף הבל דלדבר קר אדרבה מקרר הוא (סמ"ע) ובמקום ששולט השמש אצל הכותל צריך להרחיק גם בחול יבש כי בדבר חם מוסיף הבל [ט"ז] וקשה אמאי כלל חול הלח בהני הנך הא חול הלח הוא היזיקה דמתונתא ודמי לאמת המים דבעינן שיהיה ג"כ סד בסיד [ש"ך] ועיין ביאורים דבמתונתא כשהוא בלא חפירה דמי לגפת דא"צ סיד:

מכותלו של חבירו: וקודם שעשה זה הכותל מחלוקת הפוסקים יבואר לקמן בסעיף י"ט [סמ"ע]:

הזרעים: אפי' בלא מחרישה כגון שחופר במרא ואינו מעמיק ומחרישה אפי' בלא זריעה כגון שחורש לאילנות והטעם משום דמחלידין הקרקע ומעלין עפר תחוח ומתמוטט יסוד הכותל (סמ"ע):

שלשה טפחים: ואפי' בכותל של אבנים דהא הטעם הוא משום התמוטטת הקרקע דומיא דגומ' דמי רגלים ובלא גומא בטפח סגי אבל בשל אבנים אפי' בהשתנה בעלמא בעינן ג"ט:

וע"ל: סעיף י' דאפי' הרמ"א חולק וס"ל דאפי' שופכין של מי רגלים בלא גומ' צריך להרחיק ג"ט אפי' בשל אבנים וא"צ לסוד בסיד אפי' בכותל של לבנים [סמ"ע וע"ב]:

צחיח סלע: לכאורה נראה דדוקא משתין אבל בגומא אפי' בכה"ג אסור אכן הב"י כתב דאפי' בגומ' א"צ הרחקה בצחיח סלע [סמ"ע]:

שכל אלו ההרחקות: היינו מסעי' ז' ח' שטעם הרחקתן משום שמפסידין לכותל אבל זרעים ומחרישה דטעם הרחקתן משום דמפסיד ליסוד הקרקע לכ"ע אפי' בשל אבנים [סמ"ע וע"ב]:

בור כו': בור עגול שיח ארוך וקצר מערה מקורה בקירוי בריכת המים חפירה מרובעת שיכנסו בה מי גשמים לכיבוס בגדים סמ"ע:

ויסוד בסיד: ולהרמב"ם ה"ה אפי' בכותל בנין ולהרא"ש בכותל בנין אין צריך סיד [סמ"ע] והש"ך תמה דלהרא"ש אפי' בכותל בור א"צ סיד משום האיבעי' דבש"ס ועיין ביאורים דנ"מ לענין לכתחילה:

מיהו במי רגלים לכ"ע אסור: ועיין סעיף ה' בהג"ה אימת צריך סיד:

כמין גם: לרבותא כתב כן וה"ה כשבונה כנגדו צריך ג"כ להרחיק ד"א [סמ"ע]:

בכותל גינה: לפי שאין דרך לדוש בתוכה:

ועד נ' שנה: ט"ס וצ"ל ס' דנלמד מפ"ב דכתובות מ"מ צ"ע הא שם קי"ל כרב יהודא דס"ל כל שאין אדם זוכרה [ש"ך]:

הקרקע מן המלך: דאז החזיק בד"א הצריכות לדוושא לכך צריך חבירו להרחיק אבל בלא"ה א"צ להרחיק לשעבד קרקע שלו לחזק כותל חבירו [סמ"ע] ועיין ביאורים שצריך לברר דוקא שקנאו מהמלך

מנדנד לחצר: פי' לכותל חצר [סמ"ע]:

ואפי' נבנה החצר: ע"ב הטעם:

הסולם מהשובך: ואם הם סמוכים לכותל אחד ויש ביניהם ד"א שאין הנמיה יכולה לקפוץ בקפיצה אחת אי מיחשב גירי דיליה הוא מחלוקת הפוסקים סמ"ע:

והחזיק בה: ואף שבעל החצר יכול לבנות תחת הצינור כמבואר בסי' קנ"ג היינו תחת הצינור ממש אבל לא במקום זקיפת הצינור דיש חזקה להצינור אף למה שצריך לתקנו והרב בהג"ה חולק על זה [סמ"ע]:

כיון שהראשון בהיתר עשה: ולא דמי לסי' קנ"ד סעיף כ"ח במכר החצר ושייר הבית שרשאי לבנות בפני החלונות אע"פ שהחלונות בהיתר נעשו ואף דליכא היזק ראיה שאני התם דאין עושה ההיזק בידים בבנינו אלא בגרמתו אבל הכא מפסיד לחבירו בידים כשחופר. סמ"ע ועיין ביאורים תי' אחר לזה:

מחפירת בור: הטעם מבואר בסעיף קטן שלפני זה ורש"י ורי"ף חולקין וס"ל דגם בשאר ניזקין אסור לסמוך כשאין שם דבר הניזק כשחבירו עשוי לעשותו וזהו דעת הי"א שהביא בהג"ה [סמ"ע] ☜ ועיין ביאורים דאפי' למאן דמתיר בסומך בהיתר מ"מ במקום שהנזק מתחדש בכל יום ועושה בידים אחר שבח הנזק כגון כותשי הריפות דסעיף ט"ו צריך להרחיק אח"כ ובחלון תלי' בפלוגתא דלעיל סי' קנ"ד סעיף ט"ו בהג"ה גבי נפל הכותל שביניהם אי היזק ראיה חשיבה היזיקא בידים וכן למאן דס"ל דצריך להרחיק בסומך בהיתר מ"מ בסומך אלא דבר הפקר ואח"כ זכה האחר במקום הפקר יעשה דבר הניזק אין המזיק צריך להרחיק ולדינא נראה עיקר כדעת המחבר וכדעה ראשונה שהבי' הרב בהג"ה:

חפר גומ': ע"ל ס"ד בביאורים:

צריך להרחיק בית הכסא: היינו שאינו חופר בהר אלא במקום דרפיא ארעייהו אבל בלא"ה א"צ כ"כ סמ"ע:

ויש מי שחולקין: פי' בגומ' של אבנים בטפח סגי וכשאינו של אבנים בג"ט סגי [סמ"ע]:

גורן קבוע: אבל גורן שהוא רק עראי ואינו קבוע א"צ להרחיק:

מסלקו ובני העיר נותנים לו דמים: פי' מסלקו תחילה ואח"כ נותנים לו אבל לא איפכא דא"כ יעמיד הגורן ימים רבים דקדירא דבי שותפ' לא קרירי ולא חמימי משא"כ כשמסלקו תחלה יתעסק הוא להוצי' דמיו ודין הרחקת אילן מהעיר השמיט לפי שאינו נוהג בחו"ל [סמ"ע]:

ומזה יש מי שלומד כמו שחשו להיזק רבים גבי אילן וגורן אף שהן קודמין לעיר ה"נ כאן ואז גבי בני הכפרים שהיו עומדין בסכנה א"צ הרבים לשלם ההיזק שהיה להם ואף שאמרו תמות נפשי עם פלשתים לאו כל כמינהו [סמ"ע]:

בתוך שדה של עצמו: ורישא מיירי במקום הפקר:

מרחיקין השובך: שלא יפסידו זרעוני גינה שבעיר אבל בנ' אמה מליא כרסייהו ולא אזלי לאכול [סמ"ע]:

לקחו כמו שהוא: וה"ה בגורן ובורסקי דסעיף ך"ב ך"ג [סמ"ע] והט"ז חולק דגורן ובורסקי דאיכא היזקא דגופא דמי לקוטרא ובה"כ דאין לו חזקה כלל וכן עיקר:

להרחיק ד"א: הטעם שדרך לחרוש סביב האילנות ואורך המחרישה בא"י ד' אמות ובח"ל ב' אמות ולכך אם נטע זה האילנות סמוך להמצר ממש צריך חבירו להרחיק כל הד"א אף אם רוצה לעשות גדר ולסמוך אילנות להגדר א"י שחבירו יכול לומר לו כבר החזקתי להוליך המחריש' לתוך שדה שלך כפי צרכי ועיין ביאורים דבעינן לזה חזקת ג"ש וטענה אבל אם האילן של זה רחוק כבר מן המצר ב' אמות אין צריך חבירו להרחיק רק ב"א לתשלום הד"א כמו בבאו ליטע אילנות שניהם כא' וה"נ אמרינן כך הסכימו בתחלה שירחיקו בין שניהם הד"א [סמ"ע]:

בין גפנים: והיינו כשיש לחבירו גפנים דהוא בא ליטע אילנות אבל איפכא אין צריך להרחיק אלא כמו בין אילן לאילן דהא הוא מזיק את עצמו וזה דוקא להני דמפרשי דטעם ההיזק הוא משום שיטת העופות מהאילנית שהן גבוהין להגפנים או להשדה לבן שהוא נמוך וההיזק זה הוא משום שיטת העופות שהוא יותר מד"א ולפ"ז להרי"ף והרמב"ם דלא מצריכו רק ד"א נראה שיש להם טעם אחר אפשר דלפי טעמם הגפנים ג"כ מזיקין להאילן וצ"ע [סמ"ע]:

נוטע גרעין: ולהרא"ש שכת' דמיחשיב גירי דיליה משום שהוא בעצמו מפריח העופות מן האילן ויושבין על הגפן לפ"ז אף בגרעין צריך להרחיק [סמ"ע]:

אין בעל הגינה צריך להרחיק: ולא מיבעי' האילנות שהי' כבר אלא אפי' מחדש יכול ליטע אילנות דאף שהשרשים הולכין תחת הכותל ומזיקין אותו דהלכה כר' יוסי דזה נוטע בתוך שלו דהשרשים באים ממיל' ולא מיחשב גירי דיליה ולא דמי לחלון בסי' קנ"ד דשם כשסותם מזיקו בידים לכך אמרינן דבעין יפה מכר משא"כ השרשים שבאין ממיל' ולזה רימז הרמ"א במ"ש וע"ל סי' קנ"ו [סמ"ע]:

גדר בנתיים: ואפי' בין אילן לגפן דהטעם הוא משום שיטת העופות מ"מ כיון שהגדר מפסיק אפילו הגדר נמוך מהאילן יושבים מקודם על הגדר ולא מיחשב גירי דילי' [סמ"ע]:

כמלא מרדע: שלא יעכב הילוך המחרישה ובחרוב ובשקמה הטעם שצלתה מרובה ובבית השלחין הטעם מפני שצריך לזריחת השמש והצל קשה לו מש"ה קוצץ אפילו בשאר אילנות [סמ"ע]:

לקוץ הנוף המעכבו: כמו באילן הנוטה דסעיף כ"ו ואין ראובן יכול לומר אתה גרמת היזיקך שהגבהת גגך [סמ"ע]:

חולקין פירותיו: ע"ב:

בתוך י"ו אמה: דאז השרשים כאילן נחשבו כיון שהן צורך האילן:

בתוך ג"ט: קוצצו ואם הוא תוך י"ו הרי הן של בעל האילן כדלעיל [סמ"ע]:

שמא ייבש: קאי אשני בבות הנ"ל [סמ"ע] ובלוקח ע"ב:

אוכלים העלים: אבל הדבורים אינן מזיקין לחרדל להיותו גדל בקליפה קשה וגם הענין אחר שנשכו בהן תו אין אוכלין מהן [סמ"ע]:

וכרישין מהבצלים: אבל הרא"ש והטור ס"ל דאין צריך להרחיק בכרישין וחרדל ג"ט כיון שהנזק אינו בא אלא לאחר זמן [סמ"ע]:

שזה נזק הבא מאליו: ולא דמי לגפת והדומה לו ששם בא הנזק מאותו דבר עצמו שהניח משא"כ באילן שהנזק אינו בא רק מהשרשים שבאים ממילא לאחר זמן [סמ"ע]:

שפוטר מלשלם: ע"ב איזה נזקין הנ"ל שחייב לכ"ע ובאיזה פטור לכ"ע:

שהרוח הוא שסייע: עיין ביאורים מ"ש שלא תקשה מסי' תי"ח סעיף ט':

שסייע עמו מיד: לאפוקי בראה ושתק בעינן דוקא דידע בנזק ושתק:

קודם שבא לשם דבר הניזק: ואפי' החזיק ג"ש ואפי' למאן דס"ל דיכול למחות מ"מ לא הוי חזקה לדעת הרמב"ן בסי' קנ"ד סעיף ט"ז ואפי' למאן דס"ל דכשסמך בהיתר הניזק צריך להרחיק להרבה פוסקים לעיל בסעיף י"ט מ"מ בקוטר' ובה"כ המזיק צריך להרחיק [סמ"ע וע"ב]:

חצר השותפין: בזה דההיזק הוא ממילא כ"ע מודים דלא מהני חזקה ועוד מטעם אחר שכתב בסי' קנ"ז ע"ש והיזק ראיה דחלון ע"ל סי' קנ"ד סעי' ז':

ואם קנו מידו שמחל: ובלא קנין לא מהני דדמי לאומר קרע כסותי והפטר שיכול לחזור בו אף שהתחיל כבר לקרוע לכן צריך קנין לאלם הדבר [ב"ח] ☜ ועיין ביאורים דאפי' בשאר נזקין ג"כ לא מהני מחילה בלא קנין מטעם הנ"ל וזה דוקא כשמחל לו אחר שהי' שם דבר הניזק אבל אם נתן לו רשות להעמיד שם קודם שהיה דבר הניזק אפי' בקוטרא ובה"כ הוי מחילה בלא קנין דלא דמי להאומר קרע כסותי רק לא יאמר שלא יעמיד שם דבר הניזק ואין חילוק בין קוטר' ובה"כ לשאר ניזקין רק לענין אם סמך בעצמו קודם שהי' שם דבר הניזק למאן דמתיר לסמוך דמ"מ בקוטר' ובה"כ צריך להרחיק אח"כ כיון שמחדש בכל יום הנזק:

או שמכרן: ואז א"צ קנין דקנהו במעות אם לא שזקפן במלוה דהוי דומי' דמתנה [סמ"ע]:

וכן כירה: אפי' של נחתומין א"נ קמ"ל אף שבכירה מבשלין תמיד וגרוע מתנור [סמ"ע]:

וכן נראה לי להורות: והש"ך חולק וכתב דהעיקר דיכול למחות לכתחלה ועוד דאפי' אי לא הוי רק מחלוקת הפוסקים מ"מ בפלוגתא דרבוות' על המזיק להביא ראיי' כמו לעיל בסעי' ג':

לוי יכול למחות: מטעם דכשהן שנים ירבו הנכנסים [סמ"ע]:

ומכלים פירותיהן: היינו שהוא מפונק ואינו יכול לאכול הפירות שנתלכלך בדם [סמ"ע]:

ואי לא מסלק לי' לריח: אפי' שא"י בשום אופן לסלק להריח כשיהיה בית הכסא ומש"ה אין לו חזקה שיכול לומר מש"ה לא מחיתי שידעתי שתצטרך להרחיק הבה"כ זה אימת שארצה כיון שאינך יכול לסלק הסרחון מעלי סמ"ע:

על הניזק להביא ראיה: כיון דיש לדברים הללו חזקה והמזיק הוא מוחזק ברשותו כיון שכבר החזיק הניזק שבא להרחיק דינו המע"ה ובדברים שאין להם חזקה הוא להיפך המזיק שבא להוציא מרשותו צריך להביא ראיה [סמ"ע]:

י"א דהדין עמו: והש"ך חולק וכתב ולא דמי למחיצת הכרם שנפרצה דהיזק כלאים ברי כשנפרצה אבל גנבים מאן לימא דאתי וגרע מפורץ גדר בפני בהמות חבירו: