נתיבות המשפט/חידושים/נז

שימחל:    פי' הסמ"ע שמחל לו שיעבוד קרקעות ומ"מ חייב לשלם מבנ"ח ואסור להשהות דהו"ל עולה אולי יגבה ממשעבדי. והש"ך חולק דמותר להשהות בכה"ג דעדיף משטר של ק' שפרע לו נ' דמותר ושטר שנמחל היינו שלא פרע לו רק שמחל לו קמ"ל דאפ"ה אסור להשהות:

פשיטי דספרא ואם רוצה לכתוב על גביו שהוא פרוע מותר ש"ך) (ועיין ביאורים ס"ק א' דהא דאסור דוקא כשקיבל בפי' הפרעון על השטר אבל כשקיבל בסתם יכול לומר מה שקבלתי הי' על פשיטי דספרא ועל השטר נשארת חייב לי ואז מותר להשהות ובמקום שאסור אפילו ברצון הלוה אסור דלא כתומים:

ובמקום:    אבל אם הלוה נותן השכר צריך להחזיר השטר לידו דשלו הוא סמ"ע:

והוא שיכתוב שובר משמע כשמעכב משום פשיטי דספרא אפילו בשובר אסור:    ובש"ך תמה ע"ז מאוד דודאי כשכותב שובר מותר בכל גוונא וכשחייב לו על השטר מותר אפי' בלא שובר כדמוכח מהר"ן דמדמה אותו לשטר על תנאי ובתנאי אפי' בלא שובר מותר.) (ועיין ביאורים ס"ק ב' שחילקתי דכשהוא אחר זמן פרעון של כל השטר וכבר פרע לו מקצת כיון שיכול לכופו על הפרעון יכול לעכב השטר בלא שובר כדי שיפרע לו אפי' בלא רצון הלוה. אמנם קודם שפרעו לו אין המלוה יכול לכוף הלוה ליפרע לו אפי' מקצת בלא שובר אבל משום פשיטי דספרא אסור אפי' שכבר הגיע הזמן פרעון של פשיטי דספרא. וסיפא דמותר להשהות מיירי שלא הגיע זמן פרעון של הנשאר עדיין דאז א"י לכופו על הפרעון ומחויב ליתן לו שובר ואסור להשהותו בלא שובר אפי' מרצון הלוה משום פסידא דלקוחות ואפי' בשטר שאין בו אחריות משום פסידא דבע"ח מוקדם:

כמו שנתבאר:    שם מבואר דאפי' בו ביום שנכתב אינו חוזר ולוה בו אם לא שקנו מידו מחדש או שמסרו לפני ע"מ מחדש סמ"ע ושם מבואר באורך:

ואינו גובה והא דא"נ במיגו דלא פרעתי דהוי מיגו להוציא:    ולהפוסקים דאמרינן מיגו להוציא צ"ל דמיירי שהשטר אינו מקוים ואע"פ שיכול לקיימו כיון שהודה שהוא פרוע הוא כחרס הנשבר ושוב לא מהימן אף שיקיימנו כמ"ש גבי שטר אמנה או מזויף ומ"מ נראה דבכל גוונא הוי ספיקא דדינא ואי תפיס המלוה אפילו בעדים לא מפקי' מיניה ש"ך:

הדחק וכ"ש אם לא היו יוצאים כלל ש"ך: