נתיבות המשפט/חידושים/נח
מקוים: וה"ה כשאינו מקוים רק שיש בידו לקיים. ש"ך:
קבלתים: ואפי' מודה שנתנן לו לפרעון שטר זה כל שאינו מודה שקיבלם ג"כ על חוב זה יכול לומר סטראי וה"ה אם טוען מלוה בשטר היה לי עליך והחזרתי לך השטר:
בשבועה: דעת הסמ"ע דאפי' אין טוען הלוה השבע לי חייב שבועה כיון דאיכא ריעותא כמו בפוגם. והש"ך חולק וס"ל דדינו כשאר שטרות:
חייב אבל אם לא אמר לו ליקח השטר אע"פ שהודיעו שהחוב הוא בשטר פטור דמצי אמר סבור הייתי שאתה סומך על אמונתו:
וכן מי שהפקיד: האי וכן קאי בשיטת הי"א הראשונים דהיכא דהשליח מפסיד א"י לתפוס דהוי כתופס משל השליח ומש"ה ה"נ א"י לתפוס מהמפקיד משא"כ כשאומר שבשליחות אותו פ' הפקידו בידו והוא נאמן ע"ז משום מיגו דלהד"ם. ואף שהמפקיד מכחישו יכול הנפקד לומר מ"ל בכך שאתה מתחייב עצמך בהודאת פיך בשקר ודלא כהסמ"ע שכתב דהאי וכן הוא לדעת הי"ח. ועיין ביאורים סק"ה שכתבתי דעיקר הטעם דכל מפקיד הוי כאומר לכשתגנב ותשלימני יהיה קנוי' לך כמבואר בב"מ ר"פ המפקיד והוי כמטלטלין המשועבדים דא"י לטרוף מהם אבל אם אמר שבשליחות אותו פלוני ונאמן ע"ז במיגו ואז כיון שהודה שאין קנוי' לו שוב הפקדון יכול לטרוף אותן המטלטלין כיון דשיעבודא דאורייתא ואפי' מביא עדים שלא צוה לו ועל כך הודאתו יותר ממאה עדים) (ומשום הכי נמי דוקא מרשות הנפקד א"י לתפוס אבל מרשות הלוה שלו יכול לתפוס אף שיבוא מחמת זה פסידא לאחריני כגון שאחר קיבל אחריות על חפץ זה וכן הדין בשני שותפין שכתב הש"ך בסי' קע"ו ס"ק מ"ה דא"י לתפוס משותפות ולומר ששותף אחד חייב לו כיון שמגיע היזק מהשותף השני ע"ש ודוקא מבית השותף שאינו חייב לו א"י לתפוס אבל מבית השותף החייב לו יכול לתפוס אף שיגיע היזק להשני) (ולפ"ז אם טוען שחפץ זה הוא שלי שגנבו ודאי דיכול לתפוס אף שיגיע פסידא לאחריני כיון דל"ש בזה הטעם שכתבתי וג"כ א"ל כיון שאני צריך לשלם יחזיר לו מעותי משום תקנ"ה כמו בסי' שנ"ו דדוקא במקח תיקנו שלא יהיה שום אדם לוקח מחבירו משא"כ בפקדון ל"ש לומר שלא יהיה שום אדם יקבל פקדון מחבירו כי לא הוצרכו לתקן עבור זה ועוד כיון דח"א שיבוא לידי פסידא רק כשפשע לא הוצרכו לתקן וע' כ"ז בביאורים באורך:
פשע: הטעם דדוקא נפקד כיון דבעי מיעבד השבה משא"כ בתופס והעיקר בדין זה כמ"ש בס"ק הקודם ע"ש:
פטור: כתב המבי"ט דאם השליח בשכר והמלוה הוא עכו"ם דחייב. והש"ך מסיק וסיים בצ"ע דין זה:
שפרעו: ואפי' אם הפרעון הי' פחות מסך השטר. ש"ך.) (ואם הפרעון היה יותר מהסך הכתוב בשטר דעת המ"ל דיכול לטעון סטראי וצ"ע וע"ב:
בטל השטר: ואין חילוק בסטראי בין טוען טענת מלוה ע"פ ובין שטוען מלוה בשטר הי' לי עליך והחזרתי לך השטר ונשבע הלוה היסת ואפי' יש בשטר נאמנות סתם אבל יש בו נאמנות כבי תרי נאמן לומר סטראי במיגו דהוה מכחיש להעדים ואם יש בידו כת"י על הפרעון א"נ לטעון סטראי ש"ך) (ואפי' אם העדים אין זוכרין זמן הפרעון שראו וא"י אם הי' קודם זמן השטר או אח"כ מ"מ בטל השטר) (ואם שני עדים מעידין שבפרעון שטר זה נתן וב' עדים מעידין סטראי פטור הלוה כמו בשנים אומרים פרע בשנים אומרים לא פרע) (ואפי' אם הי' מלוה ע"פ או מלוה בשטר אחר ידוע בעדים א"י לומר סטראי ונאמן הלוה לומר שאותו הפרעון שהי' בעדים הי' על שטר זה והמלוה ע"פ פרע לו אח"כ) (ואם המלוה בשטר הי' תוך זמן יכול לומר סטראי ועיין ביאורים ואם על החוב שבשטר בא בהרשאה ועל הממון שקיבל הוא בא מכח עצמו לא נתבטל השטר משום דאי בעי מהדר שטרא למריא והטעם דלא הי' רשות להלוה לפרוע להמורשה בלא לקיחת שטר מידו. ואם הזכיר הלוה להמורשה השטר אז המורשה חייב להחזיר להלוה המעות. ודוקא כשתובעו שיחזיר לו השטר תיכף בשעה שפרעו לפני העדים והמורשה טוען סטראי מכח מלוה ע"פ אבל אם כבר הלכו העדים ואח"כ תבעו ואמר המורשה החזרתי לך אותו השטר שפרעת לי וזה שטר אחר הוא המורשה נשבע ונפטר וע"ב:
וכן נ"ל עיקר ודוקא תפס מטלטלין אבל לא קרקע וא"י להטיל היסת על הלוה דיאמר היום אשבע ולמחר תתפוס ואם רצה יחזיר לו שטרו ומשבעינן ליה) (ואם הפרעון הי' ע"י שליח ויש עדים שבשעה שמסר ליד השליח הזכיר לו אתו השטר אך השליח פרע למלוה בסתם א"י לטעון סטראי ול"מ תפיסה וע"ב:
בעדים פי' שלא נתן לו לשם פרעון בעדים ובטוען להד"ם שכתב המחבר שהוחזק כפרן כתב הש"ך דמ"מ הלוה חייב לישבע היסת כשטוען שחייב לו ממקום אחר דהוחזק כפרן בממון זה לא הוחזק כפרן לממון אחר:
איתרע: הטעה דלא שכיח שיתן האדם במתנה עד שיפרע חובו תחלה ולפ"ז צריכין העדים לזכור שהזמן נתינת המעות שראו הי' אחר זמן השטר משא"כ בראו שנתן לשם פרעון וכמ"ש בס"ק ט') (ודוקא בנתן מעות בסתם הדין כך אבל נתן מטלטלין סתם בעדים יכול לומר פקדון החזיר לי כיון שלא ראו ששמו אותו לפרעון:
אבל בפני ע"א: ואפי' שבועה א"צ לישבע אם יש בו נאמנות סמ"ע. והש"ך כתב דאפי' בלא נאמנות א"צ לישבע רק כשטוען ישבע לי כדין שאר שטר והא דלא הוי משואיל"מ כדין נסכא דר"א משום דלא הוי רק שבועת התקנה ובשבועה דרבנן ל"א משואיל"מ. והרבה פוסקים ס"ל אם הי' טוען להד"ם הי' צריך לישבע שבועת חכמים כעין דאורייתא לכל מילי תקון. אמנם בתומים הסכים כדעת הרמ"א) (ואם מביא העד אחר הפרעון אז הדין כך אם לא הביא העד קודם לכן בב"ד דאז אם הי' טויען להד"ם הי' חייב ש"ד מש"ה אם הלוה מודה שהזכיר לו השטר הוי בתר פרעון משואי"למ אפי' הגבהו מטלטלין גם בפעם שני דכשהזכיר לו השטר לא מהני תפיס'. ואם לא הזכיר השטר בשעת פרעון אז כשהגבהו קרקע בפרעון השני והפרעון שבפני העד הי' במעות הוי ג"כ משואיל"מ אבל אם הגבהו מטלטלין בפרעון השני אפי' פרעו בפני ב' עדים ולא הזכיר השטר וקודם שבאו העדים הגבהו מטלטלין ואח"כ באו ב' עדים א"צ להחזיר לפי מה דפסק הרמ"א בסעיף ב' דמהני תפיס' ה"נ כיון שכבר גבה כתפיס' דמי ומכ"ש בעד אחד וכן אם הגבהו קרקע גם בפעם הא' לא הוי משואיל"מ דאין ש"ד בקרקעות וכן אם הביא העד קודם הפרעון לב"ד ופרע ע"פ ב"ד לא הוי אחר הפרעון משואיל"מ ואין חילוק בדינים אלו בין אם העד ג"כ מעיד שלא הזכיר לו השטר או אם העד מעיד שהזכיר לי השטר והוא מכחישו ואפילו אם העד מעיד שגם המלו' הזכיר השטר והוא מכחישו ועיין ביאורים ס"ק י"א:
עדים: ואפי' לא הודה שחוב זה הוא דמי השור. סמ"ע. והש"ך כתב דמיירי שלא ראו שנתן לו בתורת פרעון מידי רק מהלוקחים בעינן דוקא הודה ועיין ביאורים ס"ק י"ג שכתבתי) (דמש"ה בעינן הודה כיון שהשור הי' בחייו בחזקת המלוה ושניהם עמדו בבית המטבחיים בשעת מכירת הבשר והמלוה קיבל המעות ל"ד לסטראי דיכול לומר לא נתתי לך השור בהקפ' כלל רק שלי הי' הבשר ושכרתיך לקצוב הבשר ול"ש כאן כלל לו' חזקה לא שביק אינש מלוה בשטר ופרע ע"פ מש"ה בעינן שמודה שהחוב שבשטר הוא דמי השור. ולפ"ז אם יש עדים שנתן לו השור בהקפ' אף שא"י שהחוב שבשטר הוא מדמי השור וגם המלוה איני מודה בטל השטר כשיש עדים. א"נ מיירי כשהעדים אינם יודעים הזמן ואפשר שמכירת הבשר היה קודם זמן השטר מש"ה בעינן הודה וע"ב:
דמי השור: והדין לדעת המחבר בסעיף ב' בטל השטר לגמרי ולדעת הרב שם אף כאן הדין כן דלא קרעינן ולא מגבינן ואי תפס לא מפקינן ש"ך דלא כסמ"ע דס"ל דכאן בטל השטר לגמרי לכ"ע עוד כתב הש"ך במלוה שעשה שליח לגבות מעות והלוה אמר להשליח שלא ישלם להמלוה עד שיכתוב קבלה על השטר והשליח לא עשה כן והמלוה טוען סטראי הדין כך אם המלוה מינה השליח בעדים כיון שא"י לטעון להד"ם א"י לטעון סטראי ואם לא מינהו בעדים יכול לטעון סטראי ודוקא כשטוען שהשליח ג"כ נתן לו על חוב אחר ובלא"ה כיון שמגיע היזק להשליח א"י לתפוס כדלעיל בס"א:
אם ידוע: ודוקא שהפרעון הי' בפני עדים ונתן כל המעות ביחד ועיין ביאורים ס"ק י"ד וע' ש"ך שפיקפק על דין זה וסיים בצ"ע:
חובות וה"ה אם היו לו ב' חובות א' בשבוע' וא' שלא בשבועה יכול המלוה לומר שמחמת החוב שהי' עליו שבוע' פרעו ש"ך:
לעצמו: בס"ס פ"ג חזר וכתבו מורמ"א: