נתיבות המשפט/ביאורים/קכח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין הלוה חייב לשלם: עש"ך ס"ק ב' עד דגבי עכו"ם בלא כומ"ס כמו גבי ישראל בכומ"ס עכ"ל והטעם לזה נרא' דכל מי שנתחייב בעצמו לעכו"ם מחייב עצמו לכל דיניהם כמ"ש התומים בסי' ק"ד בשם הרשב"א וכיון דבדיניהם חייב הלו' לכל מי שימסור לו המלו' שטרו אף בלא כומ"ס מש"ה דמי למתחייב עצמו לכל המוציאו:
אפי' הי' המלו' דוחקו: עש"ך ס"ק ג' עד איכא לפרושי שכבר הקריב קרבנותיו וכו'. ובתומים תמה ע"ז דלא מצינו בקינין שנאבדו מיד כהן שלא יהיו הבעלים חייבים באחריותן וכו' ויפה כתב בקצה"ח דאשתמיטתי' משנה מפורשת בשקלים פ' ז' דתנאי ב"ד הוא בקינין שנאבדו שיהי' מקריבין אחרים משל צבור:
אם פרע לעכו"ם: עש"ך ס"ק ד' ואע"ג דההיא דפרע חובו מצילו מן ההפסד ואפ"ה קרי מבריח ארי ש"ה כיון דמן הדין הי' חייב הלו' לפרוע למלו' לא קריא לי' הפסיד כן פי' רש"י וא"כ בנידון זה דהצילו מן ההפסד חייב לפרוע לו שהרי היהודי לא נתחייב להגמון כלום מהדין וכו' לכאורה הוא נגד הסברא דכשמצילו מן החיוב שלא מן הדין יהי' חייב וכשמצילו מהחיוב מהדין יהי' פטור אבל אחר העיון נרא' הדברים פשוטים דהא מבואר בב"ק פ"א דתנאי כ"ד הוא דזה שופך את יינו ומציל את דבשו וכו' והוא מכלל השבת אבידה דמחייב כל אדם להציל את חבירו מן ההפסד מש"ה המציל את חבירו מן ההפסד לא הוי כפורע חובו שלא מדעתו כיון דמחויב הוא להציל הוי כפורע מדעת דדעת שכינה איכא כמ"ש רש"י בב"ק ך"א הוי כפורע מדעת משא"כ חוב דאינו מחויב לפרוע חובותיו של חבירו הוי כפורע שלא מדעת דפטור דלמה הי' לו לפרוע ולפ"ז נראה דאפי' מציל מן העלילה או מן ההפסד דאינו חייב רק כשלא הי' הבעלים בשעת מעשה אבל אם הי' הבעלים בשעת מעשה פטור מטעם דהי' לו להתנות כמבואר בסי' רמ"ד סעיף ג' דהא דאמר בש"ס בש"ח שהי' לו לקדם ברועים ומקלות דש"ח (בחנם) דאמאי לא יתחייב להציל אפי' בשכר כמו שמחויב לשפוך את יינו להציל דבשו של חבירו נרא' דבאמת חייב רק שאם לא עשה בשכר לא הוי פושע ובש"ך שם יש ט"ס כי ג"פ כתב שם עכו"ם אינו מתרצ' בריצוי בסף וצ"ל רק בריצוי כסף:
הי' בידו משל חבירו: ובתומים הקש' דא"כ מאי מקש' התוס' בב"ק נ"ח בשומר שקידם ברועים ומקלות הא שם הי' בידו משל חבירו. לק"מ דלפי מ"ש שם בעצמו הטעם בשם הגה"מ וז"ל אלו פרע לחברו במשכון של חבירו הי' פטור רק הוא נתן שלו עוד היום הבריר' בידו ליתן לו של חבירו וליקח את שלו וא"כ או חבירו ישלם לו או יעשה חליפין וכו' וזה לא שייך אלא בפורע חוב ולא במציל מן הארי ולא הי' אפשר לו להציל בממון חבירו רק בממון שלו ומכ"ש לפי הטעם שכתב הסמ"ע דפטור מטעם שיעבודא דר"ן דלא שייך במציל מן הארי:
אין חברו חייב לשלם: עסמ"ע ס"ק ו' שכ' דאפי' למ"ד דהפורע חובו של חבירו חייב מ"מ בנתפס על חבירו פטור ודחק עצמו בטעם הדבר. ולפעד"נ הטעם פשוט דהא מבואר בסי' שצ"א בש"ך ס"ק כ' דדוקא ביורד של"ב חייב משום שנתכוין להשביע אבל אם בא ראובן ולקח ממון שמעון והשביח בו נכסי לוי פטור לוי מלשלם ע"ש א"כ לפ"ז הטעם פשוט דבשלמא בפורע חובו של חבירו כיון דמעיקר' הי' הנכסים משועבדים לבע"ח וכיון שפרע החוב סילק השיעבוד מהנכסים והוי כמשביח נכסי חבירו שלא מדעתו וחייבין לשלם משא"כ בתופס על חבירו דמי לראובן שמשביח נכסי שמעון בממון לוי דפטור ואפי' לתי' השני דדוקא בצבע הדין כן משום דלא ניכר השבח מ"מ ה"נ גבי סילק השיעבוד נ"כ אינו ניכר השבח מש"ה פטור אך הא קשיא לי למה נפטר בנתפס על חבירו הא ראובן התופס משמעון בשביל חוב של לוי הוא גזלן גמור ואלו תבע שמעון לראובן קמן בדינא ודאי דחייב להחזיר לשמעון וכיון דלוי חייב לראובן וראובן לשמעון הרי נשתעבד לוי לשמעון מדר"נ ואפי' בבע"ח עכו"ם שייך שיעבודא דר"נ וצ"ל דמיירי שבשעת תפיסה כשתפס ראובן נכסי שמעון בעד לוי תפסו לפרעון ופטר את לוי מחובו ושוב לא שייך שיעבודא דר"נ כמ"ש הש"ך בסי' ס"ו סקנ"ח ולפ"ז אם תפס נכסי שמעון בעד לוי רק למשכון ולא לפירעון חייב לוי לשלם לשמעון מדר"נ וע' בספרי מקור חיים על ה' פסח סי' תמ"א דאם הי' נכסי שמעון ברשות לוי ותפס הבע"ח של לוי חייב לוי לשלם לשמעון וראי' מתפס המלך גרנו בחובו דחייב לעשר:
מלמד: ע' ט"ז שכתב דכל שהעכו"ם הי' יכול לתבוע לשמעון בדיניהם לא שייך הדין דנתפס על חבירו וחייב לשלם: