נתיבות המשפט/ביאורים/קכו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בין בפקדון: עש"ך ס"ק א' עד אבל אם הית' שוה אז כדי חוב שניהם קנה מדין מע"ש אף אם אפשר שתזלזל אח"כ. ובקצה"ח כתב וז"ל דכיון דלוי א"י לכופו לשמעון שיקח לו מהסחור' כדי חובו והשאר יחזיר לו כמבואר בסי' ע"ד סעיף ה' וא"כ לא הוי במנ' לי בידך עכשיו דהא א"י לתבוע עכשיו וכו' אמנם למה שכתבתי בסי' ע"ד דאם אמר הלו' מכור במה שתוכל חלק מהמשכון לגבות חובך והחזיר המותר יכול לכופו וליתא לדברי הקצח"ח:
בפרעון חובו: עש"ך ס"ק ו' עד והלכך אין בו מדין מע"ש עכ"ל ואם המחהו שיתן לו מעותיו בהלוא' דעת התומים דאינו נקנה במע"ש וראייתו מפ' א"נ דף ע"א ע"ב דפריך בנכרי שלו' מישראל והעמידו אצל ישראל וצוה לתת לישראל השני דאסור בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא דישראל שנותן במעמד הנכרי מעותיו מישראל השני דקתני מותר למה כיון דאין שליחות לנכרי איהו שקיל רבית וקשה הא יש כאן מע"ג ונסתלק הלו' וקנה הנמח' וכו' ע"ש ובקצה"ח כתב כיון דמלו' להוצאה ניתנ' הוי במו מתנ' וקנ' במעמ"ש ולפענ"ד דדברי התומים וראייתו מוכרחת והטעם נרא' דעיקר מעמד ג' לא נתקנ' אלא משום תקנת המקבל אבל שיקנ' הנותן שיעבוד גופו ונכסיו של המקבל אף כשעדיין לא נתן המומח' המעות שבידו בשביל זה לא נתקן תקנת מעמ"ש וכיון דהמקבל לא נתחייב להמומח' מש"ה גם המקבל לא קנה ובעיקר דברי הש"ך במ"ש באם המחהו שיתן לו מעותיו כדי שיקנ' לו סחור' א"צ ליתן לו ולא קנה במעמד ג' אין הכוונ' נגד הנותן והמקבל ודאי דיכול לחזור בהן שלא לקנות סחור' אפי' כבר הגיע המעות ליד המקבל רק הכוונ' נגד המומח' דאף שאמר לו המלו' תן לפלוני ומבואר בסי' קכ"א דאומר תן לפלוני דמהני לענין אחריות היינו דוקא כשכבר נתן לו אבל ודאי דיכול לחזור בו מליתן לו דאינו אלא שליח של נותן והשליח יכול לבטל שליחותו ואין המקבל יכול לתובעו כיון דלא נעש' שלוחו דהנותן ואין לו הרשא' מהנותן יכול המומח' לומר לאו בע"ד דידי את:
ואפי' מחל המלו': עש"ך ס"ק ט"ו עד דבכה"ג מהני מחיל' בלא קנין וכו' ולפענ"ד העיקר כהסמ"ע דלהש"ך קשה בדברי הרא"ש שהביאו הש"ך ס"ק י"ז שכתב וז"ל אבל קנין מועיל דודאי לפוטרו לגמרי נתכוין אפי' לא יתן שמעון דאי לפוטרו כשיתן לו זה לזה לא הוצרך קנין שכבר נפרע עכ"ל ולפי דברי הש"ך צריך לפרש מ"ש הרא"ש דאי לפוטרו כשיתן וכו' דהכוונה כשרוצה ליתן ואינו חוזר בו א"כ קשה מה מסיים דלזה הוצרך קנין שכבר נפרע וכו' ולפי דברי הש"ך יקשה דהא עדיין לא נפרע ובאמת דהש"ך גרס בדברי הרא"ש שכבר נפטר אבל בכל הספרים כתוב שכבר נפרע ועוד דלפי דברי הש"ך צ"ל במ"ש הרא"ש שכבר נפטר דהיינו שהי' לו למחול בלא קנין זה דהא לרבה ודאי דיכול לחזור אפי' בשולחני רוצה ליתן א"כ אימר הי' הקנין רק לזה שלא יחזור כו כשיתן ועוד דלפי דעת הש"ך כשהוא בקנין פטור אפי' חוזר בו השולחני וזה קשה דכיון שכתב הרא"ש דכשלא יתן לא מהני מחיל' מטעם דהוי מחיל' בטעות א"כ אפי' כשיש קנין ג"כ לא מהני דהא הוי קנין בטעות דמה לי מחיל' בטעות או קנין בטעות אלא ודאי דהעיקר כדברי הסמ"ע הכוונ' במ"ש הרא"ש דלפוטרו לגמרי נתכוין אפי' לא יתן היינו שמדח' אותו ואינו נותן לו רק שאינו חוזר בו וע"ז סיים דאי לפוטרו כשיתן פי' שכבר נתן וע"ז כתב דלזה לא הוצרך קנין שכבר נפרע ולפ"ז נרא' דהעיקר כהסמ"ע דהיכא דליכא קנין לא מהני מחיל' אפי' כשאינו חוזר בו השולחני ומה שהקש' הש"ך דהא זה לא הוי מחיל' בטעות ל"ק כלל דהא כ' הרא"ש הטעם דזה לא חשיב מחיל' כלל כיון שאינו מוחל לגמרי אכל כשיש קנין מהני אם לא חוזר בו השולחני אבל כשחוזר בו השולחני אפי' בקנין לא מהני דהוי קנין כטעות ודלא כהסמ"ע וש"ך דהא אין ראי' להרא"ש לפוטרו בקנין רק משום דאל"ה לא הי' צריך קנין וכיון דקנין מהני לזה שלא יחזור כשיתן שוב ליכא ראי' לפוטרו אם לא יתן אבל אם פטר הנותן לגמרי בין אם יתן בין אם לא יתן על פיו של המקבל ודאי חייב השולחני וזה כוונת הרב בהג"ה ועוד נראה להביא ראיה לדברי הסמ"ע דלכאור' דברי הרא"ש תמוהין כמו שתמה המעדני מלך דמתחלה כתב הרא"ש דכשאינו נותן השולחני לכ"ע ס"ל דיכול המקבל לחזור בו ואח"כ כתב הרא"ש דהירושלמי אתיא כר"ש דס"ל דאינו חוזר וכיון דהבעה"ב נתחייב מיד ליתן לפועלים וכו' הוי כערב בשעת מתן מעות וכו' ע"ש ברא"ש וליישב דבריו צ"ל דהנה ע"כ מ"ש הרא"ש דהבעה"ב נתחייב מיד ליתן לפועליו לכאורה קשה מה הפרש יש כין נתחייב מיד או לאחר שנה אלא ע"כ הכוונה הוא כיון שיש חיוב על הבע"ה לשלם מיד באיסור בל תלין ומחמת זה שהמחהו אצל השולחני ואין הפועל יכול לחזור כל זמן שאין השולחני חוזר ממילא נפטר הבעה"ב מלאו דבל תלין והוי כפטרו ע"פ דהוי כערב וזה הוא דוקא בשעבר היום אבל אם חזר בו השולחני קודם שעבר היום ולא נפטר מחיוב דבל תלין ודאי דאין לו דין ערב וכ"כ התומים לפ"ז שפיר כ' הרא"ש דהירוש' אתיא שפיר כר"ש דס"ל דאין הפועל יכול לחזור כשאין השולחני חוזר בו וממילא אפסדי' מחיוב בל תלין ומאחר שלא חזר השולחני עד אחר שעבר היום ממילא לא הי' יכול הפועל לחזור מלתבוע להבע"ה והוי כפוטרו על פיו ויש לו דין ערב ומיירי שכבר עבר היום והש"ס שלנו מיירי שלא עבר היום ומש"ה יכול לחזור כשלא נתן ולפ"ז מוכח כדברי הסמ"ע דאי כדברי הש"ך כשמוחל להבעה"ב שוב אין הפועל יכול לחזור בו כשאין השולחני חוזר וממילא יש להשולחני דין ערב אפי' לרב' ולא הי' צריך הש"ס לאוקמי כרב ששת. (ועש"ך ס"ק ל"ד ונרשם בטעות בסעיף ח' וצ"ל הרשימ' בסעיף ט' על ולתבוע מראובן אינו יכול:
וא"כ אין אנו צריכין: עש"ך ס"ק ל"ט מה שחולק על הסמ"ע. ולפע"ד נראה להכריע דאם נותן המחהו העיקר כדברי הש"ך אבל אם המקבל אמר להנותן שימחהו במעמ"ש ומחמת ההמחא' שוב א"י הנותן לתבוע את המומח' והוי כפוטרו ע"פ וכיון דהעני אח"כ הרי נפטר ע"פ וחייב מדין ערב דאפי' לפטרו מחיוב בל תלין כתב הרא"ש שיש לו דין ערב ומכ"ש הכא ולפ"ז גם מה שחולק הש"ך בס"ק מ"ב על הסמ"ע בכה"ג נראה דהעיקר כהסמ"ע כיון שמחמת המחא' נאמן המומח' לומר שפרע להמקבל ונפטר זה גרם לו המקבל שצו' להמחאתו הוי כפטרו ע"פ המקבל ויש להמקבל דין ערב (ועש"ך ס"ק ל"ט ויש שם ט"ס וצ"ל אע"פ שהעני אח"כ יכול לחזור על הנותן וכן עיקר):
על ראובן להביא ראיה: ואם טען לוי טענת שמא ג"כ על ראובן להביא ראיה דהא כתב התומים בס"ק י"ד דטענה עשיר הי' והעני הוא טענה גרוע וכמו שהוכיח התומים דאלת"ה מה תועלת בשטר הא בטענה זו לא שייך הסברא דשטרך בידי מאי בעי אלא ודאי דטענה גרוע הוא וא"נ אלא במגו דפרעתי וכשטוען שמא לית לי' מגו ועסמ"ע ס"ס מ"ב ויש שם ט"ס וצ"ל וא"י לישבע להכחיש העד לא מפסיד עכ"ל וכו' ועש"ך ס"ק נ"ו ויש שם ט"ס וצ"ל דע"כ לא קאמר הסברא הראשונה וכו' ובש"ך ס"ק נ"ז יש ט"ס וצ"ל לא נשאר על הנותן או הלוה דקורין ערבות וכו'):
חוזר וגובה אותה: עש"ך ס"ק ס"ז שהקשה דהא אינו אלא גרמא וכו' ע"ש ואפ"ל נראה דהנ' אם הי' מונח חפץ של ראובן אצל שמעון וטעה ראובן וסבור שהוא של שמעון והוד' לשמעון שהוא שלו ואח"כ נתן שמעון החפץ כמתנה לעכו"ם דחייב שמעון לשלם דיותר יש לאדם ליזהר שלא יזיק משלא יוזק כמ"ש התו' בב"ק ובכמה דוכתי וכיון דמזיק חייב אפי' בשוגג מה לי שהטעות הי' ע"י אחר או ע"י בעל החפץ וה"נ דכותי':
וא"י להוציא מידו: עש"ך ס"ק ע"ב. וע' תומים דכתב דהעיקר כהב"ח דזהו ודאי אם מתחלה ידע שטע' שאין לראובן אצלו כלום ונתן ע"פ ציוויו ראובן ללוי דינר ודאי דאינו יכול לחזור ולהוציאו מיד לוי וא"כ זה שנתן ואח"כ נתברר בעדים שטעה אנו אומרים ברור דקודם שנתן הי' מדקדק וידע שטעה כי כלל הוא קודם נתינה אדם מידק דייק כה"ג במכ"ש דהודא' וע"כ מה שנתן נתן בשליחות ראובן וממילא אינו יכול לתבוע שוב מיד ראובן ומש"ה אף שהעדים מעידים שטעה מ"מ אינן יכולים להעיד שלא ידע קודם הנתינה מהטעות אלקים בוחן לבבות וזולתו אין עוד וכיון דליכא עדים הך חזקה דמידק דייק במקומו ואומרין דידע שטעה ובשליחות ראובן נתן וזכה לוי במה שקיבל:
מדעת ראובן: עש"ך ס"ק ע"ד וע' תומים כ' דהעיקר כהב"ח ובאמת דדברי הש"ך אין לו שחר דמה שהקשה אהא דנשבע הסירסור שבועה המור' מסי' קכ"א הוא תמוה בעיני דהא מבואר סי' קכ"א סעיף ה' דנשבע בכה"ג שבועה חמור' ע"ש בחידושי טעם הדבר שכיון שהי' החוב בידו לפוטרו חשיב כאלו הי' מעותיו כוודאי בידו:
ותדור: עש"ך ס"ק צ"ג ועיי' תומים שכתב דמיירי שאמר שתידור ליתן לפלוני דהיינו שאומר שתתחייב עצמך חיוב גמור לפלוני ובזה החיוב תהי' פטור ממני ובזה בוודאי נתחייב להמקבל ואם אמר העכו"ם להמקבל פטור להמלו' שלך ואני אתן לך חייב מדין ערב: