נתיבות המשפט/ביאורים/קכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מנה זה: עש"ך ס"ק ב' עד אבל שנתן לו לשלוחו שטר מתנה מועיל כמו בחוב ויש שם ט"ס וכצ"ל וחסר בתוספת זכה בשטר זו לפ' וכו' וכ"כ בס"ק ט' ע"ש. והעיקר בזה כדברי התומים דשטר מתנה הוי כמו מתנה דלא אמרי' ביה תן והולך כזכי והוכיח זה מדברי התו' והרא"ש שהוצרכו לומר דשיחרור דמי לחוב מטעם דאי לאו דעביד ליה וכו' אלמא דשטר מתנה דדמי לשיחרור דג"כ גוף השיחרור נכתב בשטר וטעם דאי לא דעביד לא שייך במתנ' כמ"ש הרא"ש בגיטין ודאי דלא הוי תן כזכי ועוד נלפע"ד להוכיח מדברי רש"י ורי"ף ורמב"ם שכתבו במתני' דלא יתנו לאחר מיתה אף דתן כזכי משום דמ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' וכו' ע"ש בדבריהם ובגיטין ט' ע"ב פריך גבי הא דחשיב ג' דברים שוו ג"נ לש"ע ותו ליכא והא איכא דלא יתנו לאח"מ ותירץ מילתא דאיתא בשטרות לא קתני וכו' ולדברי הש"ך קשה למאן דמוקי מתני' דלא יתנו לאחר מיתה בדף י"ג בבריא מברייתא דבג' דברים שוו ג"נ לש"ע הא איכא הא דלא יתנו לאח"מ וליתא בשטרות דבשטר מתנה אמרינן תן כזכי בברי משא"כ בג"נ וש"ע לא הוי עד דמטי לידי' אלא ודאי דשטר מתנה דמי למתנה לא אמרינן תן כזכי ומש"ה לא מקש' כלל למאן דמוקי בבריא רק משכ"מ ובזה שפיר משני דליתא בשטרות בשכ"מ משום דשמא לא גמר להקנות ושלא יהי' דברי הש"ך תמוהין כל כך נראה דודאי בשטר מקנה שקונה השדה בשטר זה כגון שכתוב בשטר שדי נתונה לך ודאי לא הוי תן כזכי דלא עדיף ממתנ' כמ"ש התומים רק דמיירי בשטר ראי' שכבר קנה השדה במתנ' בק"ס וכמבואר בלשון הריטב"א שהביא הש"ך בס"ק ט' שכתב וז"ל רהל לא זכתה בגוף השטר ואע"פ שיש שם קנין ע"ש אלמא דמיירי בקנין רק לענין זיכוי גוף השטר מתנה וכעין שכ' בסי' רמ"ג לענין חוזר בשטר דאם אמר לו זכה בגוף השטר שא"י לחזור בו ע"ש ולענין זה כתב הש"ך דתן ג"כ הוי כזכי ובזה הדין עם הש"ך דכיון דכבר נתן לו המתנה הכתוב בשטר זה ודאי שכבר עשה לו הנאת נפשי' דהא מטעם זה מתנה יש לו דין משועבדים והוי דינו כבע"ח כמ"ש התוס' דשיחרור הוי כחוב מטעם זה בשלמא כשעדיין לא קנה השדה במתנ' רק עכשיו רוצה להקנות לו השטר זה י"ל שעדיין לא עשה לו המקבל נייח נפשא שהבטיח לו ומש"ה רוצה הנותן לחזור בו משא"כ כשכבר הקנהו לו השדה בק"ס וע"כ כבר עביד ליה הנייח נפשי' מש"ה הוי על השטר ראי' של המתנ' בשדה זו כבע"ח כמו בשטר שיחרור ועוד דדוקא במתנה שמוציא ממון מרשותי' לא הוי תן כזכי משא"כ בהשטר מהמתנ' שכבר נקנה לו במתנ' מה שמצוה ליתן השטר ראיה מהמתנ' אינו מוציא ממון מרשותו מש"ה הוי תן כזכי לענין שטר זה ושוב לא קשה כל הקושיות דשטר שיחרור שאני כיון שהוא מקנ' לו עכשיו בשטר שיחרור שוב הוי כמתנ' דלא הוי תן כזכי רק מטעם שכתבו התו' דש"ש דמי לחוב דכל עבד מסתמא עשה קורת רוח לרבו ועדיף ממתנה וז"ב בכוונת הש"ך:
והעני ראובן: עש"ך סק"ז ועט"ז והמתבאר מדברי הט"ז דדוקא בשהחזיר ללוה שיהי' הלוא' בידו הוי פושע דמלוה להוצאה נתנה וכן בנפקד כשהוחזק כפרן ובאמת בזה חייב אפי' לא העני ראובן דהוי תחלתו בפשיע' וסופו באונס שבא מחמת הפשיע' אבל אם החזיר רק שיהי' בתורת פקדון ביד הלוה ובאופן שאסור להשתמש בהם ודאי פטור דא"י לומר לדידי לא מהימן לי כי כשהי' לוה שלו הוי ברגיל להפקיד ואם העני חייב ותליא בפלוגתא המבואר בסי' רצ"א סעיף כ"ד גבי מפקיד לאשתו ובניו ואין להם לשלם:
ואם מחמת אונסו: עש"ך ס"ק י' עד דהתם אין האונס על זה הממון עצמו שהרי א"י לנגשו שיחזירו לו זה הממון עצמו שנתן לו רק שרוצה לכפור לו חובו וזה לא מיקרי אונס וכו'. ולכאו' אין לו הבנה לדברים אלו דאף דמבואר בסי' שפ"ח דאונס ממון לא הוי אונס היינו דוקא לענין אם אנסו להראות ממון חבירו שלא הי' פקדון אצלו אבל בפקדון והאונס בא מחמת הפקדון פטור אף באונס ממון כמבואר בסימן רצ"ב סעיף ט' ובסי' קכ"ו סעיף כ"ב וא"כ מה הפרש יש בין אם האנס נוטל ממון של הנפקד עד שיחזיר לו הפקדון או שמאנסו בזה שרוצה לכפור חובו. לכן נראה דס"ל להש"ך דהא דמהני אונס ממון היינו דוקא במקום דאם לא מצא האנס זה הממון של הנפקד שלקח' הי' האנס מחפש עד שהי' מוצא הפקדון עש"ך סי' ק"ו סעיף ק"ב או שהי' מאנס את הנפקד באונס הגוף עד שהי' מראה לו את הפקדון והרי אם לא הי' ממון של הנפקד מצוי' הי' הפקדון עצמו נאנס ומש"ה כשנוטל הגזלן ממון של הנפקד ומניח הפקדון הוי כמציל הפקדון בממון הנפקד ודמי קצת לרוע' שקידם ברועים ומקלות אבל במקום שאין לו כח כלל לנגשו באונס הגוף על הפקדון כגון היכא שאם לא הי' החוב של השליח ביד המשלח לא הי' יכול לאנס מעות הפקדון כלל ואם יתן המעות פקדון כדי שלא יכפור חובו הרי הוא מציל ממונו במעות הפקדון כנ"ל לפרש דברי הש"ך ועוד נלפע"ד לתרץ דכבר כתבתי בסי' קכ"א דשליח להולכ' דהיינו שהמשלח עושה שליח להוליך המעות להמלו' אסור לו להשתמש במעות אפי' הוא חנוני והמעות מותרים כמ"ש הב"י ביו"ד סי' קס"ט ומכ"ש כשאמר לו הולך וזכי שנעש' מעות המלו' והמלו' לא מסר בידו המעות מותרין אבל שליח קבלה של המלו' מותר להשתמש במעות ועמ"ש בסי' קכ"א והשתא א"ש דהמחבר מיירי בשליח הולכה שהוא רק ש"ח מש"ה כשאנסו על הפקדון פטור דדמי להא דסי' רצ"ב סעיף ט' אבל בהג"ה מיירי בשליח קבלה שמותר להשתמש במעות ואפי' מעות אחרים מותר ליתן למלוה כמ"ש הש"ך בכמה דוכתי ולא מבעיא לדעת הסובר דחייב אפי' באונסין דוודאי חייב דרמי' להא דסי' קכ"ו סעיף כ"ב במעות הלוא' ע"ש אלא אפי' לדעת הסובר דלא הוי רק שומר שכר מ"ש חייב דש"ש אינו פטור רק כשאונס בגוף החפץ אבל אונס בגוף השומר חייב דהא אפי' חלה השומר או גגא בעידנא דגני אינשי דאין לך אונס גדול מזה בגוף השומר ואפ"ה חייב ולענין דינא נראה דב' התירוצים אמת דבמקום שיכול להשתמש במעות ודאי חייב להחזיר ובמקום שאסור להשתמש דהוי כפקדון אז הדין כפי מת שחלקתי לדעת הש"ך:
דשליח מהימן: עסמ"ע ס"ק ט"ו עד דמ"מ אין לשמעון שום עסק וטענה עם ראובן וכו'. נלפע"ד דהמ"מ לשיטתו אזל דפסק בסי' רצ"א סעיף כ"ד במסר למי שרגיל להפקיד דאפי' פשע השני ואין לו לשלם דאפ"ה פטור השומר הראשון ושפיר כתב כיון דשוב אין לו שום עסק וטענה וכו' וכיון דהוי כהשב' לגמרי שוב א"י לחזור בו אבל לדעת הסובר בסי' רצ"א שם דחייב השומר הרי יש לו עסק וטענה עם הראשון ודאי יכול לחזור בו דהא אין לו למפקיד שום זכות במה שהוא ביד השני יותר ממה שהוא ביד הראשון ואדרב' הוא קצת חוב דהראשון הי' חייב לשומרו ולא שייך לומר שכבר זכה בו כנ"ל:
אם יש לו נכסים: עש"ך ס"ק י"ה ועמש"ל בסי' פ"ו דשיעבודא דר"ן אין לו רק דין ערב בכל אופן ודוקא כשהלו' אלם וא"ר לשלם חייב הלוה השני אבל כשהלו' רוצה לשלם אפי' בזיבורית אין הלוה השני משועבד כלל אפי' יש לו בינונית וכדמוכח בכתובות ק"י גבי שנים שהוציאו שט"ח זע"ז דזה גובה וזה גובה אף שהוא משועבד לנפשי' מדר"ן מ"מ א"י לגבות בינונית דנפשי' כשהשני רוצה ליתן זיבורית ע"ש וצדקו דברי המחבר:
אפי' אם אין לו נכסים: עסמ"ע ס"ק י"ט עד כנגד המשתלח אין לו מגו וכו'. לכאורה אין הבנה לדברים אלו דלמה אין זה מגו נגד המשלח כיון שאומר פרעתי להמלו' ועשיתי שליחותך גם מה שסיים הסמ"ע דבכה"ג פטור גם המשלח תמוה מהא דסי' קכ"א דאף שאומר פרעתי למלוה ויש לו מגו נגד המשלח ולומר החזרתי ללוה מ"מ לא נפטר המשלח. ונראה לע"ד לפרש דהפרישה כתב טעם המגו וז"ל דכשאומר אתה חייב לי הרי יש לו דינים מהמלוה והלו' דהלוה אומר לו לא עשית שליחותי ונוח לו לומר להד"מ שאין לו דין רק מהלוה ע"ש ובזה א"ש דש"ה דהמגו היא בטענה מעליותא ומגו גמור הוא והרי יש הוכחה מהמגו שהשליח אומר אמת שהמלוה חייב לו מש"ה פטור גם המשלח משא"כ בסי' קכ"א דאומר פרעתי ממלוה שאנו חושדין אותו למשקר והמעות תח"י דיש לו מגו דהחזרתי ללוה דאין לו מגו בטענה מעליותא וליכא הוכח' מהמגו שאומר אמת דמה הפרש יש לו בין כשטוען פרעתי למלוה או החזרתי ללוה רק שאנו אומרין כיון שהיה יכול לומר החזרתי ללוה לא היה מעיד עדות שקר דדוקא כשאנו חושדין אותו בדבר שא"א לו שיהי' לו הנאה זו אם לא שיעיד שקר נחשב לנוגע אבל כשאין צריך להעיד שקר בשביל הנאה זו דהא הי' יכול לשקר בשביל הנאה זו באופן א' אמרי' דודאי לא הי' מעיד שקר ולא מיחשב נוגע וחשוב עדות מהימן מטעם עד ולא מטעם מגו ועמ"ש בכללי מגו רק דרחמנא אמר דעד הצריך שבוע' לאו עדות הוא משא"כ כשהמגו הוא לטענ' מעליותא ומטעם מגו מהימן אפי' נגד המשלח מש"ה מהימן אפי' כשחייב שבועה דמגו מועיל אפי' במקום שצריך שבוע' כמו בהחזרתי במגו דנאנסו והשתא א"ש גם ריש דברי הסמ"ע דלא מהני רק כשיש לו מגו נגד המשלח היינו לומר להד"מ או החזרתי ללו' אבל מגו דפרעתי למלו' לאו מגו הוא כיון דפרעתי למלו' יש בו משום עדות שקר הוא דהא חזינן דאדרב' כשאומר פרעתי למלו' מהימנינן לי' במגו דהחזרתי ללו' אלמא דאינו נוח לו לטעון פרעתי למלו' משום דנרא' בעדות שקר כנ"ל ליישב דברי הסמ"ע ומ"מ נרא' דאין המשלח נפטר כמ"ש הט"ז ע"ש:
אין לו נכסים אחרים: עש"ך ס"ק כ"א שפסק דאפי' יש לו מגו נגד המשלח חייב כיון שהמשלח לא נפטר מהמלו' ע"ש ותמה על הטור והסמ"ע ע"ש. ולכאור' הוא תמוה באמת דהא דמי להא דסי' נ"ח ס"א דיכול השליח לומר מה לי ולך ע"ש. אמנם נרא' לפמ"ש בסי' נ"ח דלא שייך סברא דמה לי ולך רק כשתופס מיד ומרשות השליח או מרשות הנפקד דכשהן ביד הנפקד דמי למטלטלין המשועבדים שאין בע"ח יכול לטרוף מהם אבל אם ראובן חייב עצמו באחריות על מטלטלין של שמעון העומדין באגם יכול בעל חוב של שמעון לטרוף מהן אף דגורם פסידא לראובן ע"ש א"כ הכא דאומר זכי או הולך דהוי כזכי ונעש' המעות של המלו' יכול השליח לתופסן בשביל חוב של המלו' ולא שייך סברא דמה לי ולך כיון שאינו תופס מרשות הנפקד רק לדעת היש מי שאומר שהביא המחכר דהולך הוא כתגאי ולא זכה לו אז אינו יכול לתופסן כיון דהוי המעות של המשלח אבל לדיעה קמייתא דזכ' לו יכול לתופסן ועוד אפי' דכשטוען אתה חייב לי הוי ממש כטוען פרעתי למלוה כיון דזה הוי ממש כפרעון ומה לי אם אומר פרעתי לך והוא מכחישו או שאומר פרעתי לאשתך או פרעתי למלו' שלך והוא מכחישו כיון דהכל נחשב כפרעון לו רק שהוא מכחישו כמו כן הי' יכול להכחישו אם הי' פורע לידו ממש לכן מהני לשיש לו מגו רק מגו דפרעתי למלו' לא מהני מטעם שכתבתי בסמוך ולכן העיקר כדברי הסמ"ע והטור וכן מסיק התומים:
אם מת המשלח: נרא' דמיירי שלמלו' יש נכסים רק שהמשלח ליכא נכסים אבל אם גם למלו' אין נכסים מוד' היש מי שאומר דיכול לתפוס דנחי דלא זכה לו והוי המעות ברשות המשלח מ"מ הא יש לו טענה נגד המשלח גופי' מטעם שיעבודא דד"ן ועש"ך סי' ק"ז דאפי' מטלטלין של יורשים גובה בשיעבודא דר"ן ואף שכתבתי לעיל דשיעבודא דר"ן אין לו רק דין ערב ומבואר בבי' קכ"ט ס"ח בהג"ה ואם אמר הלו' פרעתיך והוא מלו' ע"פ דנשבע הלו' היסת ונפטר הוא והערב מ"מ נרא' דבערב גופיה מתני תפיס' כשיש לו מגו לכן נרא' דמיירי כאן ביש נכסים למלו' ואף לדעת הש"ך דס"ל דשיעבודא דר"ן הוא אפי' ביש לו נכסי' מ"מ כאן הוי כאית לי' פסידא כיון דהו' הלוא' ואין המלו' תובען יכול היורש להחזיק הממון לעצמו והוי כיש לו פסידא:
ויש מי שאומר: עש"ך ס"ק ך"ג עד אמאי לא יהי' לבע"ח שום זכות בהן וכו' ואין להקשות הא במטלטלין מהני תפיסה וכמו שמהני תפיס' אצל הבע"ח בעצמו כמו כן יהי' מועיל תפיס' כשתופס אצל הבע"ח של הב"ח דהא הוא הבע"ח שלהן מדר"ן דז"א דשאני הבע"ח עצמו שהוא חייב לכל א' ק' זהובים יכול לתפוס בכדי כל הק' זהו' שהוא כל חובו משא"כ הבע"ח שאינו חייב דק מאה זהובים לכולם והוי במי שאינו חייב לכל א' רק שליש מהק' זהו' מדר"ן לכך א"י לתפוס כל הק' זהובים כיון שהוא אינו חייב לו רק שליש מהק' זהובים:
וי"א דתן כזכי: עש"ך ס"ק כ"ט ויש שם ט"ס בסופו וצ"ל כדלקמן סי' קכ"ו ס"ב. ובקצה"ח כ' דלדעת הי"א בסעיף ד' דס"ל דתן אף דהוי כזכי מ"מ הוי בתנאי עד שתתן הבריר' ביד השליח שלא יתן ולא יזכ' בו כמו שכתבו הרי"ף והרמב"ם גבי גט ולזה הקש' אהא דסעיף א' בהחזיר והעני דחייב הא לא קיים תנאו זלא זכה ולק"מ דדבר שבממון שאני דכל תנאי שהוא לטובת המקבל יכול המקבל לו' הריני כאילו התקבלתי ויכול למחול התנאי וכדאמרי' בנדרים בקונם אם אי אתה נותן לבני כור חטין משא"כ באיסור לענין גט שיחרור דבעינן דלימטי לידי' דוקא (ועש"ך ס"ק ל"ב ויש ט"ס וכצ"ל כשאמר לו המוכר להנפקד זכה לפלוני והנפקד אומר יקנה לי חצרי):
ואם שכ"מ הי' הנותן: מבואר בתשובת הריב"ש סי' שמ"ו דלדעת כולם בעינן שכ"מ שמצו' מחמת מית' או במתנ' בכול'. אמנם לדעת הרשב"א אפי' במתנ' במקצת מהני הולך דידי' כשהיא שכ"מ וגם א"י לחזור בו והטור ס"ל דלא כדעת הרשב"א ע"ש בריב"ש דמוכח מדבריו דהעיקר לדינא דלא כדעת הרשב"א ובש"מ נרא' דלכ"ע בעינן שיאמר תן בשעה שמוציא המעות לידו דהא עיקר הטעם כתב הסמ"ע כאן ובסי' ר"ן דהוי תן כזכי לגביה משום שהוציא המעות מידו ע"ש:
ואם עמד חוזר: עש"ך ס"ק ל"ט עד בשכ"מ הנותן במתנ' גמור' כגון בכל נכסיו וכו' כוונתו דהמחבר ע"ב כוונתו במתנ' בכול' כמש"ל דודאי לא יחלוק המחבר על הטור ועל דעת כולם שהביא הריב"ש ולזה כתב הש"ך דבגוונא דמיירי המחבר אפי' הרשב"א מוד' דעמד חוזר וע' ט"ז דדוקא עמד חוזר אבל בחליו אינו חוזר דאף דאמרינן כל שאם עמד חוזר במתנתו היינו כשזוכ' מצד יפוי כח של השכ"מ משא"כ כאן דהוי ייפוי כח של המתנ' מכח שמסר הממון ליד הזוכ' וע' סי' ר"ן בסמ"ע ס"ק ע"ד דאפי' השליח כבר מסר ליד המקבל בציוו' השכ"ם יכול לחזור אם עמד אבל בחליו א"י לחזור בו וע"ש בפריש' דאפי' מסר לו השכ"מ עצמו חוזר אם עמד: