נדרים יא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
גמרא: סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתני' אי רבי מאיר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי אלא רבי יהודה היא אימא סיפא רבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום מדסיפא רבי יהודה רישא לאו רבי יהודה היא כולה רבי יהודה היא והכי קתני שרבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום וכי אמר כירושלים לרבי יהודה מי מיתסר והתניא רבי יהודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים כולה רבי יהודה היא ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה
רש"י (ריב"ן)
עריכהגמ' סברוה - האי סברוה במסקנא נמי קאי ודכותיה בריש בבא בתרא (דף ב.):
לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן - דהוא בעי תנאי כפול וכדיליף מתנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו ואם לא יעברו:
דתנן ר"מ אומר - בפרק האומר בקידושין ואע"ג דאמרינן בשבועת העדות (שבועות לו.) דכי לית ליה לר"מ מכלל לאו הן בממונא באיסורא אית ליה הא אסיקנא התם דבסוטה ועדות לית ליה משום דהוו אסורא דאית ביה ממונא ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמתסר עליה:
אלא רבי יהודה - דאמר בפרק השולח (גיטין דף מו.) גבי מוציא את אשתו משום נדר דלא בעי תנאי כפול אלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ואע"ג דר' חנינא פליג עליה דר"מ בתנאי כפול בפרק האומר (קדושין סא.) אפ"ה בעי לאוקמא למתני' כר' יהודה משום דאיירי בה ואע"ג דאצטריך לדחוקי ולמימר תרי תנאי אליבא דרבי יהודה ולא בעי לאוקמא כרבי חנינא שלא נזכר בה כלל:
מדסיפא ר' יהודה הוי רישא לאו ר' יהודה - דמדקתני סיפא ר' יהודה אומר מכלל דעד השתא לאו ר' יהודה בלחוד קתני:
כולה ר' יהודה היא וכו' - שר' יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום כיון שלא הזכיר כ"ף הדמיון וה"ה לאימרא דירים ועצים אלא דנקט ירושלים משום דסמיך ליה אבל בפגול נותר וטמא מודה בהו ר' יהודה דלא בעי' כ"ף וכמו שפרשתי במשנתינו ומש"ה תנא להו תנא בלא כ"ף:
תרי תנאי אליבא דר' יהודה - תנא דמתני' סבר דלר' יהודה דעתו על דבר הקרב בירושלים וכי אמר כירושלים מתסר ותנא ברא סבר דדעתו על עצים ואבנים ועד שידור בדבר הקרב לא מתסר:
תוספות
עריכה
סברוה מאי לחולין כו'. האי סברוה דקאמר קיים במסקנא הוא דכוותיה אשכחנא בב"ב (דף ב.) סברוה מאי מחיצה גודא:
דאי ר"מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. תימה דאמרינן בשבועות פרק שבועת העדות (דף לו.) כי לית ליה לר"מ בממונא אבל באיסורא אית ליה [וי"ל] נדרים נמי חשיב ליה איסורא דאית ביה ממונא כיון שאוסר ממון של חבירו עליו: כולה רבי יהודה היא וה"ק שרבי יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שיאמר בכ"ף וא"ת כיון דכולה ר' יהודה א"כ לא כשר לא דכי וכו' טמא נותר פיגול נמי ליכא כ"ף ואומר דחייל הנדר ואור"י דעד כאן ר' יהודה לא קאמר דבעי כ"ף אלא כשמתפיס בשם דבר כגון קרבן עולה ומנחה וכן כיוצא בהן שהם שם דבר אבל לשון פעולה מודה ר' יהודה דלא בעינן כ"ף והוי לשון פעולה מיניה טהור ומטהר טמא ומטמא פיגול ונתפגל אע"ג דקרבן נמי יש לפרש לשון מוקרב מ"מ על כרחך שם דבר הוא דקרוי הכי: והתניא האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים. וס"ל דאף ירושלים מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור רק אין דעת הנודר לכך אלא דעתו להתפיס כמו שירושלים קדוש יותר מכל ארץ ישראל ולא דבר הנדור:
תרי תנאי אליבא דר' יהודה. דאמר ירושלים בלא כ"ף הא בכ"ף מיתסר סבירא דדעת הנודר להתפיס בקדושת ירושלים שעשויה מתרומת הלשכות:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק א (עריכה)
נא א מיי' פ"ו מהל' אישות הלכה א ב, סמג עשין מח, טוש"ע אה"ע סי' לח סעי' ב ועיין בכ"מ בפ"א מהלכות נדרים הל' יט:
ראשונים נוספים
גמ' כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן כו'. אע"ג דבלא כפילות הוה משמע תנאה לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן:
אלא ר' יהודה היא. דהוא בר פלוגתיה דר' מאיר בכל מקום:
מדסיפא ר' יהודה רישא לאו ר' יהודה. ס"ד אין חילוק בין ירושלים בלא כ"ף לירושלים בכ"ף:
האומר כירושלי' לא אמר כלום. דסבר חומת ירושלים לא אתו משירי הלשכה ולפי' הירושלמי לא משמע ליה כקרבנות ירושלים כיון שאינן קרבין בירושלי':
אי ר' מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן: ואיכא למידק דבשלהי פרק שבועות העדות (לו, א) אסיקנא, דכי לית ליה לר' מאיר בממונא, באיסורא אית ליה, ונדרים איסורא הוא. וי"ל דהיינו דוקא באיסור חמור, כגון שבועת העדות ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם, אבל נדרים שאינן חמורין כל כך לא. ואינו מתיישב בעיני דהא לכלהו גירסאות דהתם לא ממעטים אלא ממונא, ואיסורא דאית בהו ממונא, כסוטה ועדים, הא בכל שאר איסורי אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. ומצאתי בלכות הרמב"ן ז"ל (?...) אלו נדרים איסורא דאית בהו ממונא, ליאסר הוא בנכסי חברו ובגיטין וקדושין, וזה נכון.
אלא ר' יהודה הוא כו': ומשום דאשכחן בשלהי השולח (גיטין מו, ב) דר' יהודה לא בעי תנאי כפול נקט הכא ר' יהודה. והוא הדין דמצי לשנויי דאתי כר' חנינא בן גמליאל, דפליג בהדי ר' מאיר בהדיא בקדושין, אלא משום דאיירי ר' יהודה במתני' ניחא ליה לאוקמה כר' יהודה ואפילו בתרי תנאי אליבא דר' יהודה, ולא לאוקמא כר' חנינא בן גמליאל דלא איירי בהא מתני'.
תרי תנאי ואליבא דר' יהודה: קשה היכי מומקמינן לה כולה מתני' כר' יהודה, והא ר' יהודה כ"ף בעי, וכדתנן האומר ירושלים לא אמר כלום, עד שיאמר כירושלים, ואלו כולה מתני' לא תני כ"ף, אלא כשר דכי טמא טהור נותר פגול, הרי זה אסור.
ויש מתרצים דמודה ר' יהודה בכל הנך, דלשון פעולה הם, ולא שם דבר, ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל, אבל נותר קשיא לוה, ואמרינן דנותר אגררא דפגול נקט ליה הכין, ולעולם כנותר בכ"ף בעי, וצריך תירוץ עדיין.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתניתין ר' מאיר היא כצ"ל זה הכלל הבא בכל התלמוד דכל סברוה לא קאי והכי נמי אית לן לפרושי דלא קאי כדבעינן למימר לקמי':
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק א (עריכה)
סברוה וכו': חלוקה שיטת מסכתא זו מכל שיטות שאר מסכתות דאילו בשאר מסכתות היכא דפתחי במילתא בלשון לימא או בסברוה לא מתוקמא מילתא הכי ואילו בהא מסכתא אף על גב דפתחין בלשון לימא או בסברוה מיתוקמא מילתא בהכי.
לחולין שאוכל לך: היינו טעמא דאסור משום דהכי קאמר לא חולין להוי אלא קרבן. דאי לא מפני שהוא נודר לא היה צריך לומר אלא חולין שאוכל לך מדקאמר לחולין איכא למימר דהכי קאמר לא לחולין ליהוי שאוכל לך אלא קרבן הוא דליהוי ומשום הכי אסור. שיטה.
וזה לשון שיטה: יש לומר דנדרים איסורא דאית ביה ממונא נינהו כיון שאמר שאוכל לך כלומר (שאהנה) שלא אהנה מממונך. עוד כתוב שם ואז תנקה מאלתי אית ביה ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו.
רישא לאו ר' יהודה: דאם איתא דר' יהודה היא ברישא דמתניתין הוה מדכר ליה לר' יהודה. עד כאן.
והתניא ר' יהודה אומר כירושלם לא אמר כלום: וא"ת מכל מקום קשה למה נקט במתניתין ירושלם והא אפילו כירושלם לא אמר כלום משום דלא סבירא ליה דקדשא. תריץ דלא בא להשמיענו אלא שאותן שלמעלה צריכין כ"ף. וא"ת אם כן מה מקשה. הרבה מקשה הוא שלפי האוקמתא כר' יהודה מקשי דאם כן דק למינקט ירושלם אבל אי לאו כוותיה איכא למימר דלא דק.
כולה ר' יהודה ותרי תנאי אליבא דר' יהודה: והכי נמי הוה מצי למימר אליבא דר' מאיר אבל ניחא ליה לומר ר' יהודה לפי שמצינו שמו נזכר בשני מקומות. הרא"ם ז"ל.
תרי תנאי ואליבא דר' יהודה: קשה היכי מוקמינן כולה מתניתין כר' יהודה והא ר' יהורה כ"ף בעי וכדתנן האומר ירושלם לא אמר כלום עד שיאמר כירושלם. ואילו תלת תחלת מתניתין לא תני בה כ"ף אלא כשר דכי טמא טהור נותר פיגול הרי זה אסור.
ויש מתרצים דמודה ר' יהודה בכל הנך דלשון פעולה הם ולאו שם דבר ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל. אבל נותר קשיא להו ואמרי דנותר אגב גררא דפיגול נקט ליה הכין ולעולם בנותר בכ"ף בעי וצריך עיון עדיין. הרשב"א ז"ל.
ויש שתירצו דכי אמרינן כולה מתניתין כר' יהודה היא לאו כולה מתניתין ממש קאמר אלא מכאימרא ואילך אבל (השתא) רישא דטמא טהור (נותן) נותר פיגול לא אוקימנא כותיה. תדע דהא אפסקוה באסור. הריטב"א ז"ל.
אי רבי מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן: ואיכא למידק פרק שבועת העדות וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וי"ל דהיינו דוקא באיסור חמור כגון שבועה ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם אבל נדרים שאינם חמורים כל כך לא. ואינו מתיישב בעיני דהא לכולהו גרסאות דהתם לא ממעטינן אלא ממונא ואיסורא דאית ביה ממונא כסוטה ועדים הא בכל שאר איסורי אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. ומצאתי בהלכות הרמב"ן ז"ל דנדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא ליאסר בנכסי חברו כגיטין וקידושין וזה נכון. הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה