נדחי ישראל/פרק ח

פרק ח

בו יבואר איזה דינים מלוקטים השייכים לענין תפלה.
א) אסור לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר, והעובר ע"ז אמרו חז"ל שעליו אמר הכתוב ואותי השלכת אחרי גוך. אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה ונתגאה קבל עליו מלכות שמים. וגם סמכו חכמים דבריהם על פסוק לא תאכלו על הדם. ר"ל לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, ואפילו התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק, ודוקא כששותה בדרך גאוה ותאוה אבל מים או טיי וקאווי או אוכלין ומשקין לרפואה וכל מה שהוא רק ליישב דעתו מותר. וכתב הח"א ונ"ל דאפשר הצריך לאכול מפני חולשת הלב מותר, ודע דהח"א מיירי במי שקיים כבר מצות ק"ש ותפלין, כגון שקרא ק"ש בתפלין ורק שלא התפלל עדיין, אבל אם לא קרא ק"ש או שלא הניח תפלין אסור אפילו אם חלש לבו, כיון שיש עליו חיובא דאורייתא כדמוכח בח"א עצמו כלל קמ"ח דין ט"ז ע"ש [אם לא שהוא חולה אין להחמיר בזה]. והאחרונים כתבו דאם אינו יכול להעמיד על נפשו עד עת שגומרים הצבור תפלתם בבהכ"נ טוב יותר להתיר לו שיתפלל לעצמו בביתו בבקר ויאכל מעט ואח"כ ילך לבהכ"נ לשמוע קדיש וברכו ושאר דברי קדושה משיאכל קודם התפלה וילך לביהכ"נ להתפלל עם הצבור.

ב) משהגיע אור הבקר יש לו לאדם ליזהר שלא להתעסק בצרכיו ולעשות שום מלאכה או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת י"ח. ואפילו אם במקום שיבא יוכל ג"כ להתפלל עם הצבור בזמנו אעפ"כ יזהר בזה דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו. אך כל זה שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק שאין השיירא ממתנת לו יכול לילך מקודם לדרך ויתפלל בדרך.

ג) זמן תפלת השער מצותה שיתחיל עם הנץ החמה, [היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים], כדכתיב ייראוך עם שמש. ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא בדיעבד ואפילו שלא בשעת הדחק, ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס, יכול אפילו לכתחלה להתפלל בזמן זה, ומכל מקום לענין ברכת תפלין אין לברך עליהן עד שיגיע הזמן, דמשיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו. ונמשך זמן התפלה עד שליש היום, בין שהיום ארוך או קצר, ובדיעבד אם איחר התפלה עד חצות היום יצא דאע"פ שאין לו שכר תפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא, אבל אם נמשך עד אחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית, והמתפלל ברכותיו לבטלה לכמה פוסקים אלא יתפלל מתחלה מנחה ואח"כ יתפלל י"ח בשביל שחרית להשלמה, והוא שביטול התפלה היה מתחלה באונס ולא במזיד, וכדלקמן בסימן ט'.

ד) היה צריך לנקביו אל יתפלל, דכתיב הכון לקראת אלהיך ישראל, וכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים. ואחז"ל אמר הקב"ה שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני, וה"מ שאינו יכול לעמוד על עצמו שיעור הילוך פרסה שהוא שיעור שעה וחומש, אבל אם יכול להעמיד על עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד אבל לכתחילה כיון שהוא מרגיש בעצמו קצת שצריך לנקביו לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה.

ה) אם באמצע שמונה עשרה נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק, ואם א"א לו לעמוד עד שיגמור שמונה עשרה, מותר לו לצאת ולפנות באמצע רק שלא יפסיק בדבור ואח"כ לא יצטרך לחזור לראש כיון שקודם התפלה לא היה צריך לנקביו, והוא שלא ישהה על היציאה כדי לגמור כל התפלה מראשה לסופה בזו העת, דאי לאו הכי צריך לחזור לראש התפלה.

ו) צריך נטילה לתפלה בין של שחרית או מנחה וערבית, אם יש לו מים, דידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטנופת ולא יברך על הנטילה, ואם אין לו מים מזומנים אין צריך לחזור וליטול, ואעפ"כ צריך לנקות אותן במידי דמנקי דדלמא מידבק בו איזה דבר מטונף או זיעה ע"י שנגע במקומות המכוסין ויתקנח ע"י הנקיון. ודוקא בסתם ידים, אבל אם יודע שנגע במקום מטונף וכ"ש כשעשה צרכיו צריך לחזר דוקא אחר מים המזומנים בעיר, ואפילו בתפלת המנחה, ואם מתיירא שיעבור זמן תפלה עד שימצא מים גם שם יש להקל שינקה ידיו היטב בחול או בכל מידי דמנקי ויתפלל.

ז) העומד בתפלה ונזכר שנגע במקום מטונף, די בנקיות עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל. ומקום מטונף היינו מקומות המכוסים באדם לפי שיש בהם זיעה וכן אם חיכך הראש.

ח) המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפלתו, ויחשוב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם בודאי היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה, וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו.

ט) יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה, וישים אל לבו שאין ביד שום נברא מלאך או מזל או כוכב למלאות שאלתו כ"א ברצונו ית'.

י) והנה מדינא צריך המתפלל לכוין לכתחלה בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות, וע"כ מה נכון מאד להמונים שילמדו פירוש המלות של כל התפלה ועכ"פ של ברכת אבות ומודים, בודאי יש חיוב עליו לידע באורו.

יא) שתה יין או שאר משקין המשכרין, אם יכול לדבר עדיין לפני המלך תפלתו תפלה, ולכתחלה הנכון יותר שימתין עד שיפוג יינו כיון ששתה רביעית יין בבת אחת, ואם אינו יכול לדבר בפני המלך מחמת שכרותו תפלתו תועבה והוי כעובד כו"ם, וצריך לחזור ולהתפלל כשיסור יינו מעליו.

יב) לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שבעו) ולא יפהק (פותח פיו להוציא רוח הפה) בתוך התפלה, דגנאי הדבר, ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו, וה"ה דבגיהוק מתוך אונס ליכא איסורא, ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו [לחי התחתון] בשעת התפלה דהוי דרך גסות הרוח. וחזנים העושים כן בשעת הזמר מותר לפי שאינם מתכוונים לגסות אלא להנעים הקול.

יג) אסור לו לרוק בתוך התפלה, ואם א"א לו שלא לרוק, כגון שמצטער בזה ויהא טרוד בתפלתו, מבליעו בכסותו בענין שלא יהא נראה כגון בבגד תחתון, ואם הוא איסטניס [אדם מעונג שאינו יכול לסבול דבר מאוס] ואינו יכול להבליעו בכסותו כי מאוס עליו זורקו לאחוריו אבל לא נגדו.

יד) אם כנה עוקצתו ימשמש בבגדו להסירה שלא תתבטל כונתו אבל לא יסירנה בידו, ואם עבר ונטלה ישפשף ידו בכותל או בד"א וכדלעיל בס"ז.

טו) היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה שלא היה יכול לעמוד עצמו [דבלא"ה אין לו להוציא רוח בשום פנים בתפלה], ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל.

טז) כשהוא מתפלל לא יאחז בידו תפלין ולא ספרים ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר, וכן להושיב תינוק לפניו בשעת תפלה מפני שבכל זה דעתו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כונתו.

יז) לא יפסיק בתפלתו ואפילו רמיזה בעלמא אסור בתוך שמונה עשרה אם לא לתינוק הבוכה מותר לו לרמז בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו בתפלתו, ואפילו במקום הפסד ממון ג"כ לא יפסיק בשמ"ע, ואף אם מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל מלך עובד גלולים או אונס דעלמא ומתיירא שמא יהרגנו אם אפשר לו שיטה מן הדרך קודם שיגיע אליו יטה ולא יפסיק, ואם א"א לו יפסיק ומותר אפילו לשאול לו בשלומו כשמשער שבלתי זה אפשר שיהיה בסכנה, וכ"ש שמותר להשיב לו.

יח) ועתה נדבר קצת לענין תפלת מנחה וערבית. מה מאד צריך האדם להיות זהיר בתפלת המנחה שלא להפסידנה בשום פעם שזכותה יותר גדול, כמו שאחז"ל שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויגש אליהו הנביא ויאמר ענני ה' ענני וגו'.

כ) תפלת המנחה תקנו נגד תמיד של בין הערבים, וזמן שחיטתו כשר מאחר חצות היום, ומ"מ עיקר זמן הקרבתו היה בט' ומחצה, ולכן זמן תפלת מנחה לכתחלה מט' שעות ומחצה ולמעלה, והרוצה לאכול או לעשות מלאכה ויש לחוש שמא ישכח להתפלל מותר לכתחלה להתפלל מנחה גדולה והוא משש שעות ומחצה, וחושבין השעות זמניות בין היום ארוך או קצר, מחלקין אותו לי"ב חלקים, וזמן המנחה נמשך כל זמן שהוא יום ודאי, ומשהגיע זמן בין השמשות שוב אסור להתפלל ועיין בסימן רל"ג במ"ב.

כא) במקומות שאין מנהג לקרוא לביהכ"נ בשביל מנחה, כגון בכפר וכה"ג אפילו בעיר רק שדרכו להתפלל בביתו ביחיד, יזהר שלא להתחיל דבר שצריך שהיה מרובה אפילו סמוך למנחה גדולה [היינו משש שעות על היום] כגון לכנוס לסעודה גדולה דהיינו סעודת חתונה וברית ופדיון הבן וסעודת יו"ט וכיו"ב וכן בירידים שטרודים בקניית ומכירת סחורה, לא יתחילו לעסוק במו"מ עד שיתפללו מנחה מששש שעות ומחצה ולמעלה, ומ"מ אם התחילו א"צ להפסיק אם יש שהות עוד ביום להתפלל, וכן יש ליזהר שלא להתחיל אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה שמא ימשך סעודתו ויעבור זמן המנחה, ואם מבקש לבני ביתו שיזכירוהו להתפלל מנחה קודם שיעבור זמנה שרי, ואמנם מיד שיזכירוהו צריך להפסיק ולהתפלל דאל"כ מאי תקנתיה.

כב) ועתה נבאר קצת לענין ק"ש של ערבית ותפלתה, מה מאד יזהר האדם שלא לומר אחר שכלה כל פעולותיו ביום, אלך לביתי ואוכל קמעא ואשתה קמעא ואישן קמעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה ויעבור זמן ק"ש ותפלה, אלא אדם בא מן השדה או מן עסקו לבהכ"נ להתפלל מנחה ואח"כ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה ואח"כ בבוא זמן ק"ש דהיינו בצאת הכוכבים קורא ק"ש ומתפלל [גמרא פ"ק דברכות]. והנה בק"ש של ערבית וברכותיה יש בה קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול המצות כמו בשחרית, וגם אמונה לגאולה העתידה, כי ברכת אמת ויציב שאנו אומרים בשחרית הוא על החסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים, וברכת אמת ואמונה שאנו אומרים בערבית הוא מדבר בה אף על העתידות, שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו ולשום נפשנו בחיים, וכמו שאנו אומרים בה מלכנו הפודנו וכו' הגואלנו וכו', וע"ז נאמר בכתוב להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות [ברכות י"ב ע"א ע"ש ברש"י].

כג) ואח"כ יתפלל שמ"ע של ערבית ג"כ כדין, ולא יישן באמצע התפלה ח"ו אף שהוא יגע מפעולותיו שעמל בהן כל היום, ויתבונן בעצמו אלו היה קרוא ע"ז העת לעמוד לפני אחד מהשרים הגדולים, בודאי היה מזדרז בכל כחותיו שלא יראה שום תנועת השינה על פניו, וכן אם היה מזדמן לו איזה עסק שיש בו ריוח גדול ע"ז העת, בודאי מרוב השמחה לא היה נותן תנומה לעפעפיו א"כ כמה יש לו לעשות למלך הכבוד הוא אלהי השמים, והעושים ח"ו בהיפוך נאמר עליהם בכתוב כי יגעת בי ישראל. ואחז"ל כל היום טרי ולא לעי [פי' שיגע ואינו עמל] צלי ולעי.

כד) זמן ק"ש של ערבית ותפלתה מתחיל מיד בצאת הכוכבים, ומצוה לקיים תיכף ועכ"פ אסור לאחרה יותר מחצות הלילה, עבר ואחרה אפילו במזיד לא נפטר עי"ז וקורא ק"ש עם כל ברכותיה ומתפלל עד עלות השחר.

כה) ואם היה שכור או חולה וכדומה לזה שאר אונס, קורא לאחר עמוד השחר קודם הנץ החמה, ואז לא יאמר רק ק"ש ושתי ברכות שלפניה ואמת ואמונה, אבל השכיבנו לא יאמר דלאחר עמוד השחר אין זמן שכיבה, וכן ברכת יראו עינינו לא יאמר וכן שמ"ע של ערבית לא יתפלל דלאחר עמוד השחר הוא יום.

כו) ועתה נבאר במקצת דין תשלומי התפלות, אם לא התפלל בזמנו אם היה אנוס או שטעה שהיה סבור שיש לו עוד זמן להתפלל או שהיה שכור ואפילו התחיל לשתות אחר שכבר הגיע זמן תפלה שהיה סבור שיהיה לו שהות אח"כ אעפ"כ מקרי אונס ומשלים אותה תפלה בתפלה הסמוכה לה, כגון אם לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, לא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, וכל זה דוקא בשהיה אנוס אבל ביטל בידים לא מהני תשלומין.

כז) כשמתפלל שתים צריך שיכוין בהתפלה הראשונה לשם חוב שהוא זמנו, ובשניה לשם תשלומין מה ששכח, ובדיעבד שטעה והתפלל ראשונה לשם תשלומין יצא, דהא אין כאן היכר איזו היא לתשלומין.

כח) יזהר מאד שתיכף לאחר שסיים תפלת החוב בעדו שעוסק בתפלתו יתפלל התשלומין ולא יפסיק ביניהן רק באמירת אשרי, דהיינו כשמתפלל שחרית או מנחה שתים, יאמר בין תפלה לתפלה אשרי וגם תחנון, ולא ישהה יותר ויתפלל תיכך תפלת התשלומין, ואם מתפלל ערבית שתים לא ישהה בין תפלה לתפלה רק כדי הלוך ד' אמות, ופשיטא דאסור במלאכה בינתים כי י"א דאפילו בדיעבד אם לא התפלל תיכף אינו יכול עוד להתפלל. אך בדיעבד שלא התפלל תיכף או שלא נזכר עד אחר שהתפלל שעה או שתים יסמוך על הפוסקים דס"ל דיכול להתפלל אע"פ שאינו עוסק עכשיו בתפלה. וכתב הח"א דאסור להתפלל תפלת תשלומין רק עד חצות היום, שמשם ואילך אינו זמן תפלת שחרית, וכן במנחה דוקא כל זמן שמותר להתפלל מנחה. ובס' דה"ח כתב דרק עד ד' שעות בשחרית מותר להשלים המעריב ולא יותר עי"ש.

כט) טעה ולא התפלל ערבית ולא נזכר למחר בבוקר להתפלל לתשלומין, וכן טעה ולא התפלל שחרית ועבר זמן מנחה ולא התפלל התשלומין, לא יכול עוד להשלים בתפלה האחרת דאין תשלומין אלא בתפלה הסמוכה, כגון מערבית לשחרית ומשחרית למנחה וממנחה לערבית, אבל אם טעה ולא התפלל שחרית אע"פ שכבר התפלל מוסף יכול להשלים במנחה, דזה מקרי תפלה הסמוכה.

ל) כשמתפלל תפלת התשלומין אינו מתפלל רק תפלת י"ח, אבל ק"ש וברכותיה אין להם תשלומין. ויתר דיני ק"ש ותפלה יעיין הקורא בשו"ע וימצא הכל ולא לקטתי פה רק איזה דינים המצויינים ביותר.

לא) אסור לקרות ק"ש ולהתפלל או להזכיר שום דבר קדושה במקום שאינו נקי, אא"כ הרחיק א"ע ד' אמות ממקום שכלה הריח, דכתיב והיה מחניך קדוש. וקבלו חז"ל שמחנה של אדם הוא ד' אמות, ואם יגיע לו ריח רע מהצואה בתוך ד' אמותיו, הלא אין כל מקום חנייתו בקדושה, ומה דמהני ד' אמות היינו דוקא מאחריו או מן הצדדין אבל לפניו צריך הרחקה כמלא עיניו.

לב) כלי המיוחד לצואה או למי רגלים, אם הוא של חרס או של עץ, צריך להרחיק מהם כמו מצואה, ואפילו אם הם רחוצים יפה מבפנים ומבחוץ והם נקיים שאין מגיע מהם ריח רע ג"כ אסור ואם הכלי הוא של מתכת אם הוא רחוץ יפה מבפנים ומבחוץ וגם שאין מגיע ממנה ריח רע מותר ואם הוא של חרס המצופה אבר, עיין בשו"ע ובאחרונים שם.