משתמש:שילוני/הערות תנ"כיות/נחלת בנימין

יהושע יח

(יא) וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם
וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף.
יב וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה: מִן הַיַּרְדֵּן וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן וְעָלָה בָהָר יָמָּה והיה [וְהָיוּ] תֹּצְאֹתָיו מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן. וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה הִיא בֵּית אֵל וְיָרַד הַגְּבוּל עַטְרוֹת אַדָּר עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן. וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן נֶגְבָּה והיה [וְהָיוּ] תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה - זֹאת פְּאַת יָם.
וּפְאַת נֶגְבָּה: מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים, וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ. וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל. וְתָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים וְיָרַד אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן. וְעָבַר אֶל כֶּתֶף מוּל הָעֲרָבָה צָפוֹנָה וְיָרַד הָעֲרָבָתָה. וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף בֵּית חָגְלָה צָפוֹנָה והיה תצאותיו [וְהָיוּ תֹּצְאוֹת] הַגְּבוּל אֶל לְשׁוֹן יָם הַמֶּלַח צָפוֹנָה אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן נֶגְבָּה - זֶה גְּבוּל נֶגֶב. וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לִגְבוּלֹתֶיהָ סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם.

וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם:

יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה וּכְפַר העמני [הָעַמֹּנָה] וְהָעָפְנִי וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן

גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלַ‍ִם גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן

זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם.

הערות

הגבולות

• "הִיא בֵּית אֵל ... קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים" -

יש הקבלה בין שני המקומות, ושמותיהם. לוז היא בית-אל זה עניין ידוע, במיוחד מבראשית. האמירה ש"קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים", אומרת גם את ההיפך: קִרְיַת יְעָרִים הִיא קִרְיַת בַּעַל.
שני מקומות אלו מתייחדים כמקומות בהם שכן הארון תקופה משמעותית. יש כאן ביקורת על בית אל [ירבעם...], ועל 'עבודת הארון' ("וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁילֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ" שמואל א ד, וראה המשך שם).
יש פה גם ביקורת על המגמה להיתלות בהתחברות קמאית, לשמות הקדומים: הכתוב בשופטים יח כט: "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל, וְאוּלָם — לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה", מתבסס בסגנון לשונו על "וַיִּקְרָא [ישראל] אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם — לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.", ובזה מתכווין להעניק קדושה לעיר דן, בדומה למעשה אבותם.
פסוק זה ביהושע יוצא נגד זה, ואומר שההתבססות על בית-אל הקמאית אינו אלא עבודת הבעל.

• "תָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים" - נראה שגלילות הוא במדבר בנימין, במזרח. אולי יש לחברו עם אחד מ"צורות הסנדל" שמצא אדם זרטל במורדות המזרחיים של השומרון. ובכלל, יש לתת את הדעת על הקשרים בין: גלגל, גלילות, גלים ו-גילה. יש להבין את משמעות השמות, הפולחן שקשור בהם, ומי היה עובד פולחן זה.
  ראה גם המקבילה בספר יהושע פרק טו, בתיאור גבול הנחלות של יהודה ובנימין: "ועלה הגבול דבירה מעמק עכור וצפונה פונה אל הגלגל אשר נוכח למעלה אדומים אשר מנגב לנחל ועבר הגבול אל מי עין שמש והיו תוצאותיו אל עין רוגל" (יהושע טו ז).
• וְיָרַד אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן. - אולי רומז לאותו מזבח שמזוהה עם בני ראובן, עליו כתוב: "וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן — מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה. וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

הערים

• "וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ. וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל. וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה. וּכְפַר העמני [הָעַמֹּנָה] וְהָעָפְנִי וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת. וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה. וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה. וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלַ‍ִם, גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן" - נראה שהסדר כאן אינו גיאוגרפי. כמעט, אבל- לא. כנראה שבית חגלה סמוך ליריחו. אבל בית אל סמוך לבית הערבה? עפרה סמוך להפרה? אלא, שיש לראות כאן משמעויות נוספת:
  • מתחילים ביריחו, ראשון הכיבושים ומסיימים בירושלים. יריחו הושמד לחלוטין. אמנם כתוב שירושלים נכבשה (ראה יהושע י, שופטים א), אבל הכתוב מעיר שלא ירשו את יושביו (שופטים א כא). אם כן, הפסוק כאן רומז שלעומת יריחו, ירושלים נהייתה ישראלי רק בסוף.
  • יש כאן גם עניין של מצלול:
    • ~ כל ה"בתים" ביחד: "בֵית חָגְלָה, וּבֵית הָעֲרָבָה וּבֵית אֵל"
    • ~ ריכוז המקומות ששמותם מתחיל בה' הידיעה: "וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה וּכְפַר העמני [הָעַמֹּנָה] וְהָעָפְנִי", "הָרָמָה וּבְאֵרוֹת וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה". בתוכם, ישגם דימויי צליל נוספים: הפרה ועפרה, העמוני והעופני, מצפה וכפירה.
    • ~ רצף מקומות עם ר' בהברה הראשונה "וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה". לעומת מקומות עם ר' בהברה השנייה (בְאֵרוֹת וְהַכְּפִירָה). לגבי מיקומו של יריחו- כבר הזכרתי, ולגבי בארות - ראה להלן.
  • לא כל ערי בנימין מופיעים כאן, אבל כל ערי הגבעוני מופיעים, כולם בקבוצה השנייה. אחת פותחת את הקבוצה - גבעון, ואחת מסיימת- קרית יערים(?).
    המעניין היא מיקומם של ערי הגבעוני- "גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה".
    נשים לב במיוחד ל"הכפירה" ^[1]: השם-מקום הזה מופיע רק 4 פעמים בתנ"ך: 2 בעזרא -נחמיה ו-2 בס' יהושע. בשלושת המקומות האחרים הוא מופיע כחלק מביטוי המקבץ יחד את הכפירה עם בארות וקרית יערים. רק כאן מופיע צורה אחרת, וזה מאותת- דרשני! מתחילת המקבץ ועד לשלישיית הרישים (ראה סעיף הבא) מופיעים 6 שמות. בתוכם מופיעים ערי הגבעוני בדילוג של מקום אחד ביניהם- לא יותר ולא פחות.
    על כן, יש לקרוא אותם כך:

גִּבְעוֹן	הָרָמָה
בְאֵרוֹת	הַמִּצְפֶּה
הַכְּפִירָה	הַמֹּצָה

סידור זה מבליט את שתי הקבוצות (עמודה ימנית ושמאלית), ובעקבות זה אפשר לעמוד על ייחודם. לעומת העמודה השמאלית, שכולה מתחילה ב-ה' הידיעה, מודגשת שייחודה היחידה של העמודה הימנית היא, שאלֶה ערי הגבעוני. ואז השאלה היא- מה זה אומר על בני זוגם? אציין שזו הפעם היחידה בתנ"ך שמופיע השם "המוצה". הוא מזוהה עם "תל מוצא", בו נתגלה בסוף 2012 מקדש גדול עם כלי פולחן ושרידי קרבנות מעצמות בעלי-חיים כשרים.^[2]
שלושת השמות האלה הם שמות "גיאורפיים בנאליים", לא שמות ייחודיים. הם פשוט מתארים הר (רמה ומצפה) ומעיין (מוצה ^[3]). אם כן, יש לנו הר גבוה ומעיין. בהקשר זה יש לראות:
"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם — אֶת-אֱלֹהֵיהֶם:
עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן
וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן..." (דברים יב ב)
"וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים,
עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן" (מלכים ב יז י).
יש כאן צלעות מקבילות: המצבות נמצאות על ההרים הרמים והגבעות הגבוהות. והאשרה נמצאת תחת עץ רענן.
ואיפה העצים הרעננים? כתוב בס' ישעיה: " הַנֵּחָמִים, בָּאֵלִים, תַּחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן; שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים. בְּחַלְּקֵי-נַחַל חֶלְקֵךְ..." (ישעיהו פרק נז). אם כן, עץ רענן אינו בראש ההר, אלא בתחתיתו, בנחל, במקום המים. ^[4]

בתנ"ך מצוי שיש עצים רעננים בחצרות המקדש, ולא בהכרח בצורה שלילית; ראה גם: "צדיק - כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה.
שתולים בבית ה', בחצרות אלקינו יפריחו.
עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו". ^[5]

אם-כן, אפשר לומר שיש כאן הקבלה לביטוי הידוע:

הָרָמָה	הֶהָרִים הָרָמִים
הַמִּצְפֶּה	עַל-הַגְּבָעוֹת,
הַמֹּצָה	תַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן

• עכשיו שמובן שגורם עיקרי בקביעת מרכיבי הרשימה וסדרה היא המסר הדתי, ראוי לשים-לב לצמריים. זהו האזכור היחיד שלו בתנ"ך, חוץ מ"נאום הר צמריים" שבספר דברי הימים ^[6], וע"כ, ברור שהוא נועד לאזכר לנו את אותו אירוע. "נאום הר צמריים" הוא נאום תאולוגי משמעותי, המבקר קשות את אפרים /ישראל ומציין את ההבדלים הדתיים בינו לבין היהודים שבירושלים. אזכורו כאן מדגישה את מטרת ספר יהושוע, שנועד לשדר מסרים דתיים, גם ברשימה תמימה של ערים. ויתירה מזו- היא משדרת, שבל נטעה- הקטע מהווה ביקורת על אפרים ועל מרכיבי פולחן שלו.
  לגבי משמעות השם "הר צמריים" - זה כנראה מתייחס להר בעל-חצור; הכינוי הזה נועד להחליף את השם שיש בו איזכור של הבעל, עבודה זרה. ומאידך, הצמר מזכיר את האירועים שאיתם ההר מזוהה: גזיזת הצאן של אבשלום (שיוצר צמר), וכנראה שזה גם המקום בה היתה המריבה בין רועי אברהם ורועי לוט. הצבת האחר ואיזכור השם צמריים בהקשר הזה כאתר בנחלת שבט בנימין נועד להכליל את ההמקום בתוך ממלכת יהודה (ע"י הכללתו בנחלת בנימין) וכך להסביר ולהצדיק את הנאום של מלך יהודה מהמקום הזה.

• הביטויים המסיימים את שתי הקבוצות הם: "...וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן", "...גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן" התבנית "ערים [מספר] וחצריהם" מופיע בכל השבטים; אבל רק כאן, בנחלת בנימין, יש ביטוי מיוחד ומעניין.

וָגָבַע		עָרִים	שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן
גִּבְעַת	קִרְיַת	עָרִים	אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן

יש כאן הקבלה מליצית בין שני הביטויים. אבל יש גם טשטוש של השם "קרית יערים"- האם המלה "ערים" הוא חלק מהביטוי "ערים [מספר] וחצריהם"? או שהוא חלק משם המקום (קריית ערים)?
בנוסף, הביטוי "גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים" הוא עוד יותר ייחודי, וזו הופעתו היחידה בתנ"ך. אולי רומז ל "וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן יְהוָה" (שמואל א ז א). זאת אומרת, "גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים" מתייחס לַ"גבעה" של קריית יערים, ששם הציבו את הארון.

סיכום

אז יוצא, שרשימה זו איננה סתם "ספירת מלאי", אלא- היא מבטאת התייחסות דתית כלפי מקומות, ובעקיפין, כלפי הדברים המזוהים עימם.

הערות שוליים

1. אולי מלשון "כַּפוֹרֶת" ורומז לארון. יש לזכור שהיה קשר משמעותי בין ערי הגבעוני לבין הארון והמשכן
2. מקדש ומצבור נדיר של כלי פולחן מתקופת המקרא נחשפו בתל מוצא (דצמבר 2012), אתר "רשות העתיקות
3. השווה כתובת השילוח: "וילכו המים מן המוצא אל הבריכה"
4. נזכור בהקשר זה את מאמר המשנה: "מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה..." (משנה סוכה ד ה). אכן, הערבה גדֵלה במקום המים, והנה המקום 'מוצא' - מזוהה עם הערבה.
5. וכמובן יש עץ גם בסוף ספר זה: "...תחת הָאַלָּה אשר במקדש ה'"(יהושע כד כו)
6. דברי הימים ב יג ד' - י"ב