משנה תרומות י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק י · משנה ח | >>
דג טמא שכבשו עם דג טהור, כל גרב שהוא מחזיק סאתים, אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהם חמישה סלעים בגליל ז דג טמא, צירו אסור.
רבי יהודה אומר, רביעית בסאתים.
דָּג טָמֵא שֶׁכְּבָשׁוֹ עִם דָּג טָהוֹר,
- כָּל גָּרָב שֶׁהוּא מַחֲזִיק סָאתַיִם,
- אִם יֶשׁ בּוֹ מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּז בִּיהוּדָה, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה סְלָעִים בַּגָּלִיל, דָּג טָמֵא,
- צִירוֹ אָסוּר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- רְבִיעִית בְּסָאתַיִם.
- וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
דג טמא - שכבשו עם דג טהור,
- כל גרב - שהוא מחזיק סאתים,
- אם יש בו,
- משקל עשרה זין - ביהודה,
- שהן חמישה סלעים - בגליל,
- דג טמא -
- צירו - אסור.
- רבי יהודה אומר:
- רביעית - בסאתים.
- רבי יוסי אומר:
- אחד, משישה עשר - בו.
- אם יש בו,
גרב - שם הכלי שמכבשין בו הדג כדי שיתקיים, בין שמכבשים אותו במלח או בחומץ או בזולתם.
וציר - שם לאותו המשקה שכובשין בו הדג, עם אותו הלחלוחית המחובר לדג, וכן אמרו (חולין צט:) "ציר, זיעה בעלמא הוא".
ותנא קמא אומר, שאם מחזיק הכלי שכובשין בו סאתיים, וכל הדג שיש בו טהור, ויש בו מדג טמא משקל עשרה זוזי מזוזי ארץ יהודה, שהם חמשה סלעים בגליל, שהציר אסור, ואם הוא פחות הוא מותר. ובארו בתלמוד שהוא חלק מתשע מאות וששים, וזה יתבאר אחר שזכרנו כי הלוג שני ליטרא, והליטרא מאה זוז שהם חמישים סלעים.
ורבי יהודה אמר, עד שיהיה שיעור רביעית מדג טמא, בשיעור סאתיים מדג טהור, ואז יאסר צירו.
ורבי יוסי אומר, כי כשיהיה דג טמא חלק מששה עשר מן הדג הטהור, והוא שש רביעיות לסאה, שצירו אסור. וכבר בארנו בסוף פאה, שיעור הסאה והרביעית ומשקל הסלע.
וההלכה חלק באלף אסור, ואם הוא חלק מדג טמא ביותר מאלף מדג טהור, אז יהיה צירו מותר:
שכבשו עם דג טהור. משנה חסרה דלא פירשה אם מותר אם אסור ובירוש' (הל' ה) תני ר"י בן פזי דג טהור טפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור תני ר' חייא מדיחו ומותר א"ר מנא מ"ד מותר כשכבשו שניהן כאחת מ"ד אסור כשכבשן זה אחר זה תדע לך שהוא כן דתנינא או במי תרומה אסור לא שכבשן זא"ז כלומר דמי תרומה קרי מקום שכבש בו זיתי תרומה והשתא הנך ברייתות אינן מענין משנתנו דמתני' משום בריה וכבשו אורחא דמילתא והנך ברייתות משום נתינת טעם ודבר תימה הוא דקי"ל בפרק כל הבשר (דף קיא:) כבוש הרי הוא כמבושל ובמבושל אין חילוק בין בבת אחת ובין לזה אחר זה וכענין זה פי' ר"נ גבי כבש ג' כבשין בפ' מקום שנהגו (דף נב.) שהראשון נותן טעם בשני ולא שני בראשון ופירשנוה בשיטה ישרה בשביעית פ"ט וע"ק מתני' דלעיל משמע דבשלמי חולין לא בלעי ובמבושל אין חילוק בין שלמים לפצועין וה"נ בכבוש כיון דמיירי בטמא מלוח וטהור טפל ל"ל כבשו כי לא כבשו נמי ליתסר כדקי"ל בפרק כל הבשר ומיהו בזה י"ל משום דמלוח כרותח דצלי ולקמן אמתני' דחגבים טמאים שנכבשו גרסינן בירושלמי (הל' ו) א"ר יוחנן לית כאן נכבשין אלא נשלקין דכבוש הרי הוא כרותח משמע דאכולה מתני' קאי דכל היכא דתנן כבישה תנינן שליקה במקומה וצ"ל דשלוק פחות מבישול אע"ג דנקט בסוף בהמה המקשה (דף עז.) עור תמור ששלקו [לאו] משום דאין מתרכך בבישול דאדרבה הבישול טפי משליקה ומתרכך יותר ומיהו בפ' כל הבשר (קי:) משמע בהדיא דשליקה טפי מבישול גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת דפליג עלה ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה ואמר שלוקה אוסרת ונאסרת [וצ"ל דהירושל' פליג עלה]:
וכל גרב שהיא מחזיק סאתים. השתא לא מיירי באיסור נתינת טעם דשיעורו בס' אלא בדג טמא שנתערב עם דגים טהורים דמיתסרי כולהו משום דבריה לא בטלה אלא כשיעור זה. גרב כד או חבית:
שמחזיק סאתים. דגים טהורים ונתערב בהן דג טמא:
משקל י' זוז. ומפרש בירושלמי (שם) שהוא [א'] מתתק"ס כיצד סאה עבדה כ"ד לוגין ולוג ב' ליטרים וליטרא ק' זוז נמצא דסאתים עולין לצ"ו מאות זוז וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות ות"ר [הם] י' פעמים ס' אלמא איכא ליו"ד זוז י' פעמים תתק"ס נמצא כל [עשרה] זוז אחד מתתק"ס ואח"כ אמרינן בירושלמי הורי ר' יוסי בר בון בעכברא אחד לאלף כלומר מצא אחד לאלף מותר והוא הדין אחד לתתק"ס היה מתיר והאי דבעי שיעור' רבה כ"כ משום דהוי בריה ולא בטלה ובאלף בטלה ואין ללמוד מכאן לאיסורין דבמשהו כגון חמץ בפסח דנימא דבאלף בטיל דדלמא הוי דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטיל וסתם יין דבמשהו תניא בתוספתא דע"א (פ"ח) שטיפה של יין נסך אסורה ואוסר היין שבבור ואין סברא לומר בשאין שם אלף טיפין ובפ' כל הזבחים שנתערבו תנן אפילו א' ברבוא ומשמע התם בגמ' (דף עב.) דלמאן דאמר כל שדרכו לימנות ניחא דלא בטיל וק"ק בפ' גיד הנשה (דף ק.) דחשיב גיד הנשה שהיא בריה וחתיכת נבילה הראויה להתכבד דעדיפא מכל שדרכו ועביד שם צריכותא ואין שוין לענין ביטול ואין לפרש מתני' (בצירו) אלא טעם (כל) הבריה הוא דחמיר דזה אי אפשר להיות דגבי גיד הנשה תנן (דף צו:) בזמן שמכירו בנותן טעם:
רביעית הלוג מציר של דג טמא אוסר בסאתים והיינו קרוב למאתים כדאמר בפרק גיד הנשה (דף צט:) דסאתים מאתים רביעי לוג נכי תמני והתם פריך והא"ר יהודה מין במינו לא בטיל ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כלומר ואינו אלא מדרבנן וכן משמע בסוף אין מעמידין דמחלק גבי ספק דגים טמאים בין לטבל בגופן לטבל בצירן והא דמשמע בפ"ק דבכורות (דף ו:) שהוא מדאורייתא דפריך אלא מעתה טעמייהו דרבנן מגמל גמל ור"ש טעמא מאת הגמל הא לאו הכי חלב דבהמה טמאה שרי מאי שנא מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן מדפריך ציר אחלב משמע דדרשה גמורה היא וכן בפ' העור והרוטב (דף קכ:) דקאמר צריכי מ"מ ציר דגים דרבנן דהתם מהטמאים דשרצים דריש כדמוכח בפ' העור והרוטב (שם )בשמעתא דהמחה החלב וגמעו דמייתי עלה דרשה דהטמאים וקאמר לכתוב רחמנא בשרצים וליגמרו הנך מיניה ואע"ג דבתורת כהנים דריש גבי [דגים] שקץ לאסור ציר ורוטב וקיפה שלהן צירן אסמכתא בעלמא הוא והא דפריך בפ' כל הבשר (קיג:) מדג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מההיא דאימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבילה וקאסר ליה רבא מהטמאים לאסור צירן שפיר פריך דקים ליה דלכל הפחות מדרבנן מיהא אסור בדגים כדתנן הכא ש"מ דלא בלעי כשמלחן זה עם זה וקצת קשה כיון דצריך קרא בשרצים ובבהמה טמאה דרשינן לה בתורת כהנים מדכתיב טמאים הם לכם ובדגים דליכא קרא לא אסר מדאורייתא היכי מייתי רבא התם ראיה מהטמאים לאסור צירן של (טיפה) [טריפה]:
גרב - חבית:
כל גרב שהוא מחזיק סאתים - אם נכבש דג טמא עם הרבה דגים טהורים בתוך חבית והחבית מחזיק סאתים, ויש מציר דג טמא משקל עשר זוזים של יהודה, שהם חמש סלעים של גליל, וכל השאר ציר דג טהור, שנמצא ציר של דג טמא אחד מתשע מאות וששים ו של דג טהור, אסור. ואם היה הציר של דג טמא פחות מכן, מותר:
רבי יהודה אומר רביעית לסאתים - כשיהיה רביעית לוג של ציר טמא בתוך סאתים של טהור אסור הכל, פחות מכן מותר. ושיעור זה הוא קרוב למאתים. ואף על גב דר"י סבר מין במינו לא בטיל, שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ואין איסורו אלא מדרבנן, לכך א"ר יהודה דבטל בקרוב למאתים ח:
ורבי יוסי אומר - דבטל בט"ז. והלכתא דציר בטל ביותר מאלף, אם יש יותר מאלף מדג טהור ואחד מדג טמא הכל מותר, ואם לאו הכל אסור:
אם יש בו משקל עשרה זוז וכו'. פירש הר"ב שהוא אחד מתתק"ס. ובירושלמי מפרש כיצד סאה עבדה כ"ד לוגים. ולוג ב' ליטרא. וליטרא מאה זוז. נמצא דסאתים עולים לצ"ו מאות זוז. וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות. ות"ר [הם] עשרה פעמים ס' אלמא איכא לי' זוזי י' פעמים תתק"ס נמצא כל [עשרה] זוז אחד מתתק"ס:
[*שהן חמש סלעים בגליל. שמשקל יהודה כבד כפלים משל גליל כדתנן בסוף פ"ה דכתובות. נמצא י' זוז ביהודה הם כ' זוז בגליל. והם חמש סלעים ד' זוז הסלע]:
רביעית לסאתים. פי' הר"ב שהוא קרוב למאתים וז"ל רש"י בפ' גיד הנשה דצ"ט ע"ב סאתים הוון מאתן רביעיות נכי תמני. קב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות. ט"ז לקב. וסאה ו' קבין לג' קבין מ"ח רביעיות. וכן ד' זימנין. [*ומ"ש הר"ב ואע"ג דרבי יהודה סבר מין במינו לא בטיל במשנה ו פרק ח דזבחים]:
[*ורבי יוסי אומר אחד מששה עשר בו. וכתב רש"ל בספר ים של שלמה פ' גיד הנשה (וכו') סימן מ"ח דנ"ל טעמו מדת"ק בעי תתק"ס והוא שיעור ששה עשר פעם ס'. וכהאי גוונא כתב המ"מ אלמא ששיעור ששה עשר היה מצוי בשיעורי החכמים לחומרא והוא הדין לקולא. ע"כ. ואכתי קשיא לי דערבך ערבא צריך. דמה טעם יש בשיעור ששה עשר ובספר תורת האשם כלל מ"א דין א' הארכתי קצת:
(ו) (על הברטנורא) ובירושלמי מפרש כיצד סאה עבד כ"ד לוגים ולוג ב' ליטרא וליטרא מאה זוז נמצא דסאתים עולה לצ"ו. מאות זוז. וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות. ות"ר הם עשרה פעמים ס'. אלמא איכא לי' זוזי י' פעמים תתק"ס נמצא כל עשרה זוז א' מתתק"ס:
(ז) (על המשנה) בגליל. שמשקל יהודה כבד כפלים משל גליל כדתנן בסוף פ"ה דכתובות. נמצא עשרה זוז ביהודה הם עשרים זוז בגליל. והם חמש סלעים ד' זוז הסלע:
(ח) (על הברטנורא) סאתים הוו מאתן רביעית נכי תמני קב ד' לוגין. ולוג ד' רביעית. ט"ז לקב וסאה ו' קבין לג' קבין מ"ח רביעית וכן ד' זימנין. רש"י בפ' ג"ה ד' צ"ט:
(ט) (על המשנה) אחד מששה עשר. הסעם מדתנא קמא בעי תתק"ס והוא ששה עשר פעם ס' אלמא ששיעור ט"ז היה מצוי י בשיעורי החכמים לחומרא וה"ה לקולא. רש"ל:
דג טמא שכבשו עם דג טהור וכו': כתב מהר"י קולון ז"ל בשרש ע"א ועל ששנינו בפ"י דמס' תרומות דג טמא שכבשו עם דג טהור אסור וכו' ומחלק עלה בירוש' בין כבשו זה עם זה לכבשו בזה אחר זה ודוקא בזה אחר זה אסור וקשיא לך דהא קיי"ל דכבוש הרי הוא כמבושל ומבושל אין חילוק בין בב"א לזה אח"ז עוד קשיא לך ההיא דלעיל מינה דזיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה פצועי חולין עם פצועי תרומה אסור אבל שלימי חולין עם פצועי תרומה מותר ואילו במבושל אין חילוק בין פצועין לשלימין עוד קשיא לך כיון דמיירי במליח טמא וטהור תפל כדאי' בירוש' למ"ל כבשן לא כבשן נמי ליתסר יודע לך כי שלשה המה נפלאו מרבינו שמשון משנ"ץ בפי' משנת זרעים שלו וז"ל ובירוש' תני ר' יהודה בן פזי דברדליין דג טהור תפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור תני ר' חייא מדיחו ומותר א"ר מנא מ"ד מותר כשכבשן שניהם כאחת מ"ד אסור כשכבשן זה אחר זה תדע לך שהוא כן דתנינן או במי תרומה אסור ולאו בשכבשן זה אח"ז כלומר דמי תרומה קרוי מקום שכבשו בו זיתי תרומה ודבר תימה הוא דקיי"ל בפ' כל הבשר כבוש הרי הוא כמבושל ומבושל אין חילוק בין ב"א ובין לזאח"ז וכו' עד ועוד קשיא מתני' דלעיל דמשמע דשלימי חולין לא בלעי ובמבושל אין חילוק בין שלימין לפצועין וה"נ בכבושים ועוד כיון דמיירי בטמא מליח וטהור תפל למה לי כבשן בלא כבשן נמי ליתסר כדקיי"ל בפ' כל הבשר. מיהו בזה י"ל משום דאינו אלא כרותח דצלי ולקמן אמתני' דחגבים טמאים שכבשן גרסי' בירוש' א"ר יוחנן לית נכבשין אלא נשלקין דכבוש הרי הוא כרותח משמע דאכולהי מתני' קאי כל היכא דתנן כבישא תניא שליקא במקומה וצ"ל דשלוק פחות מבשול אע"ג דנקט סוף בהמה המקשה עור חמור ששלקו לאו משום דאין מתרכך בבישול דאדרבה הבשול טפי משליקה ומתרכך יותר ומיהו פרק כל הבשר משמע בהדיא דשליקה טפי מבשול גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת דפליג עלה ר"י בנו של ריב"ב וכו' שלוקה אוסרת ונאסרת עכ"ל ר' שמשון משנ"ץ ואם כי תירוצו נראה בדוחק מי אשר יבא אחר המלך בשכבר נתפרסם בכל התלמוד מעשה תקפו וגבורתו הלא הם כתובים על ספר דברי התורה אשר יסד עכ"ל ז"ל. ופי' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל ומשנה חסרה דלא פירשה אם מותר אם אסור דהא האי בבא מושכת עד בגליל ודקתני דג טמא צירו אסור היינו בבא אחריתי דפליגי בה ר' יהודה ור' יוסי. ובירוש' תני ר' יהודה בן פזי דג טהור טפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור תני רבי חייא מדיחו ומותר. וגם בספר הליכות עולם בשם ספר כריתות כתב שבירוש' הוא שנחלקו בפירושה אבל המשנה לא פירשה בה לא איסור ולא היתר ע"כ בקיצור ועי' עוד במ"ש בסוף מתני':
עשרה זין גרסינן ולא גרסינן זוז. הראב"ד ז"ל בת"כ. והזין משקל ידוע הוא אצלם מענין טרטא ואוזיא. וכן הוא הנוסח של הגרסא רפ"ח דתוספתא דתרומות. גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן מצא בכל הספרים זין. גם כתב דיש ספרים דל"ג אם יש אלא ויש. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ואית דגרסי עשרה זוז והכל עולה לטעם אחד דעשרה זוז הם שני סלעים וחצי דהרי הזוז הוא דינר והוו חמש סלעים בגליל דמשקל של יהודה הוי כפלים כשל גליל כדאמרי' בכתובות בפ' אע"פ ע"כ. וה"ג בגמרא בפ' יש בכור (בכורות דף מ"ח) בגמרות כתיבת יד לענין חמש סלעים של בן דחציים עשרה זין שהם עשרה זוזים קתני התם בברייתא ר' יהודה אומר האחין שחלקו אם יש עשרה זין לזה ועשרה זין לזה חייבין ואם לאו פטורים פי' ואם לאו דבין הכל ליכא חמש סלעים מעזבון אביהם פטורין דחמש ולא חצי חמש ע"כ. וממה שפי' שם בת"כ הראב"ד ז"ל משמע דמושך הדין הראשון עד צירו אסור וסובר דהדין הראשון בנתערב ציר בציר נמי איירי וכתב נמי דר' יהודה לא פליג ומושך הלשון כן. דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שמחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זין ביהודה שהן חמש סלעים בגליל דג טמא צירו אסור. ר' יהודה אומר וכו'. וקשה לפירושו ז"ל דהא בחולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ט) אר"י ב"ח לא כל השיעורין שוין שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים דתנן דג טמא צירו אסור וכו'. ואם איתא היכי אתחילו מהתם לשון המשנה לא ה"ל למימר אלא דתנן ר' יהודה אומר רביעית בסאתים אלא ודאי דמהתם מתחיל דינא דציר ורישא בעירוב גופו של דג מיירי ועוד דבירוש' מפ' דלת"ק עולה החשבון לתתק"ס ובר' יהודה פירשו שהוא קרוב למאתים וא"כ כיצד אפשר לפרש דר' יהודה לא פליג וכן הכריח הר"ש שירילי"ו ז"ל מכח קושיות אלו גם מכח קושיות אחרות שהקשה עוד לפי' הראב"ד ז"ל והביא ראיה לדבריו מן התוספתא. ואי קשיא דג טמא אפי' באלף ליתסר דהא קיי"ל דבריה לא בטלה תירץ הוא ז"ל וז"ל ונראה בעיני דהאי תנא סבר דשאני בריה טמאה דמים. מן בריה טמאה דיבשה. דבריה טמאה דמים הותרה מכללה דהא בריות דכלים או דבורות שיחין ומערות אע"ג דלית בהו סנפיר וקשקשת שרו וכיון דהותרה מכללה קילא ועוד דנברא מטהור דחזי לאכילה דהיינו מים ומשו"ה אצטריך קרא דשקץ יהיו לאסור עירוביהן דכיון דהותר מכללו ה"א נתערבו ואינם נכרין שרו קמ"ל והיינו טעמא דאקילו בהו רבנן בתתק"ס אבל גיד הנשה חשיב בריה ולא בטיל משום דלא הותר מכללו דאפי' בעולה איכא מ"ד דחולצו לתפוח ומש"ה אחמירו ביה ובירוש' גרסי' אתא ר' בון והורה בעכברא שנתערב דג טמא עם דגים טהורין ואסרן אפי' באלף ואשכחן הוראה לאיסור כדאי' בפ"ק דכתובות ולא רצה להקל אלא ששוין בריה טמאה דמים לבריה טמאה דיבשה וכן דעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כר' בון ולא פסק המשנה הזו בהלכותיו עכ"ל ז"ל. ועיין בס' קרבן אהרן פרשת שמיני סוף פרשה ג' ובהר"ן ז"ל פ' גיד הנשה דף תשי"ד. וחשבון תתק"ס מפרש בירוש' דסאה עבדא כ"ד לוגין ולוגא עביד תרתין ליטרין וליטרא עבדא ק' זינין. ופי' הר"ש ז"ל נמצא דסאתים כו' [כמ"ש בתי"ט]. אבל רש"י ז"ל פי' בפ' בכל מערבין (עירובין דף כ"ט) עוכלא שמינית שבליטרא וליטרא הוא לוג ע"כ. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"א דה' עירובין ליטרא האמורה בכל מקום מלא שתי רביעיות ועוכלא חצי רביעית ע"כ ועי' עוד שם. ופי' הרמב"ם ז"ל בפ' גיד הנשה רביעית של ציר טמא אוסר סאתים של ציר טהור וסאתים הוו להו מאתים רביעיות נכי תמניא דהא קב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות ט"ז לקב וסאה ו' קבין לשלשת קבין מ"ח רביעיות שהן חמשים סלעים. אמר המלקט נלע"ד שאם אין צריך להיות שהן כ"ה סלעים צריך לפרש שהם חמשים סלעים בגליל.
דג טמא צירו אסור: ולא דמי לציר חגבים טמאים ובת"כ ילפי לה מדכתיב שקץ תשקצום לאסור צירן ורוטבן והיינו הזיעה היוצאה מהם דחשיבא לאסור וכיון דציר דגים טמאי' בעיניה אסור מן התורה כשנתערב ציר טמא בציר דגים טהורים פליגי בה ר' יהודה ור' יוסי עד כמה יהא אוסר ורבי יהודה סבר רביעית לסאתים ופי' רש"י ז"ל בפ' גיד הנשה רביעית של ציר טמא אוסר סאתים של ציר טהור וסאתים הוו להו מאתים רביעית נכי תמניא דהא קב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות ט"ז לקב וסאה ו' קב ין לשלשת קבין מ"ח רביעיות וכן ד' פעמים הרי קצ"ב ואסור אלא דצריך תוספת להיתרא על שיעור קצ"ב ונקט סאתים דהוי יותר ממא' ותשעי' ור' יוסי סבר דאינו אוסר אלא חלק אחד מציר תוך י"ו כגון לוג ציר טמא תוך י"ו לוגין דהיתרא אבל יותר מי"ו דהיתרא שרי ובטל. הר"ש שירילי"ו ז"ל. ופי' הרמב"ם ז"ל אחד מי"ו בו הוא שש רביעיות לסאה והיינו ג"כ מה שפי' הר"ש שירילי"ו ז"ל דהרי שש רביעיות הם לוג וחצי מכ"ד לוגין שהיא הסאה וע' במ"ש בספ"ק דר"ה על מלת גרב. וראיתי להביא הנה רוב תשובת הרשב"א ז"ל דבסימן ע"ר וז"ל ואולי נתכוונת לומר דכולה מתני' לענין ביטול ציר וכדקתני בהדיא ולא לגופן של דגים שמא מפני ששנינו בהדיא באותה משנה מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי בביטול הציר כדקתני דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים ר' יוסי אומר אחד מי"ו בו על זה באת לומר דכל אותה משנה אינה אלא בבטול הציר ורישא נמי דקתני דג טמא שכבשו עם דג טהור דאלמא משום כבישה לבד היא ומשום בטולו של ציר דאי משום בטולו של דג למה לי שכבשו לימא שנתערב ואם על זה באת לסמוך אגב חורפך לא עיינת בה דעל כרחי' סיפא דרישא לאו משום בטול ציר דא"כ ה"ל מחלוקת ת"ק ור' יהודה ור' יוסי דת"ק סבר בתתק"ס ור' יהודה ברביעית בסאתים ור' יוסי אחד מי"ו בו. וזה אינו חדא דאי אפשר שיהא בין ת"ק לר' יהודה ור' יוסי כולי האי. ועוד שיחמיר ת"ק בציר דרבנן דאינו אלא זיעה בעלמא כולי האי ועוד דא"כ מאי קאמר בתר רישא דג טמא צירו אסור והא עד השתא בצירו עסיקי' באיסורו ובבטולו. אלא רישא באיסור כבישתו שאוסר את הטהור במליחתו עמו והדר איירי בבטול גופו וסיפא באיסור צירו וביטולו ושלש משניות הן רישא בנתינת טעם כשכבש דג טמא עם דג טהור דבנתינת טעם כדג טהור שמלחו עם דג טמא דמייתי' בפ' כל הבשר והכא משנה חסרה היא והכי קתני דג טהור שכבשו עם דג טמא ולא פירש אם אסור אם מותר. וסיפא כל גרב בבטול גופו. וסיפא דסיפא בבטול צירו ובירושלמי פריש רישא לאסור דגרסי' עלה דג טמא ר' יהודה בן פזי דבר דלייה דג טהור תפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור וכל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל של עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל זו משנה אחרת דמיירי בבטול גופו וכן פי' רבינו שמשון זה השתא לא מיירי באיסו' נתינת טעם דשיעורו בס' אלא בדג טמא שנתערב בתוך דגים טהורים דמיתסרי כולהו משום דבריה לא בטלה עכ"ל ע"כ לשון התשובה. גם בתשובת סי' ר"פ כתב וז"ל כבר כתבתי לך בתשובתי הראשונה כי ג' משניות הן רישא דג טמא שכבשו עם דג טהור והיא חסרה שלא נתפרש בה אם להתיר אם לאסור ובירוש' פרישו דתני ר' יהודה בן פזי וכו' ומציעתא כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוזים ביהודה שהן ה' סלעים בגליל זו היא לבטול גופו. וזו ת"ק היא ולא ידענו אם יודה בה ר' יהודה שאינו מחמיר אפי' במין במינו יותר משיעור זה כמו שאין ת"ק מחמיר יוחר משיעור זה בבריה החמורה לבטלה בשיעור זה או שמא ת"ק היא ור' יהודה לא מודה בה ולא מיירי בה וסיפא בבטול ציר ר' יהודה מחמיר עד רביעית בסאתים ור' יוסי מיקל ואמר א' מי"ו ומה שאמרת אם בבטול גופו היאך אפשר דבטול גופו לא חמיר מבטול ציר עכ"ל הוא תימה בעיני והיכן הוא חומרו של ציר כאן והיכן הוא קולו של גוף והלא ציר בטל אפי' לר' יהודה שהוא המחמיר רביעית בסאתים שהוא אחד בקצ"ב ואילו גופו בעינן סאתים לעשרה זוז שהוא תתק"ס זוז והיכן הוא החומרא והקולא שאמרת עכ"ל ז"ל. עוד כתב בתשובת רפ"א וז"ל. תשובה. איברא של שיעורו של עשרה זוז בסאתיים כך הוא עולה לכל זוז תתק"ס זוז ומפורש הוא בירושלמי ולשון הירושלמי כך הוא סאה עבדא כ"ד לוגין לוגא עבדא ב' ליטרין ליטרא עבדא ק' זוז הרי כל זוז עבד תתק"ס ע"כ והנה חשבון זה לפניך נמצא גרב של סאתים עושים ט' אלפים ות"ר זוז חלקם לעשרה זוזים נמצאו תתק"ס לכל זוז וזוז ואני כתבתי לך פי' המשנה כולה בתשובתי הראשונה כמו שפירשה רש"י ז"ל כל שצריך לך לפי' חילוק כל המשנה שהן כעין ג' משניות. רישא דג טמא שכבשו עם דג טהור ופירשו בירוש' שהוא אסור. ומציעתא כל גרב שהיא לענין בטול גופו. וסיפא דג טמא צירו אסור. ואם באת לשאול למה לי כבשו דכבוש הרי הוא כמבושל לתני שמלחו לבד דהא קיי"ל דמליח הרי הוא כרותח ואפילו לא כבשו ליתסר כדקיי"ל בפ' כל הבשר (חולין דף קי"ג) דמייתי התם דג טמא שמלחו עם דג טהור וכו' כדאי' התם יש לומר דהכא נקט כבשו כדי לאסור את כולו ואפילו בדגים כחושים לפי שמליח אינו אלא כרותח דצלי ואינו אוסר אלא כדי קליפה בדברים הכחושים שאינם מפעפעין וכדאמרי' בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ו) מדשמואל דאמר מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל וקא פריש התם מר בר רב אשי מדכבוש הרי הוא כמבושל מליח הרי הוא כרותח דצלי ע"כ. ועיין עוד בתשובת שצ"ב ושצ"ג ושצ"ד ותמ"ג. ובתשובת סי' תכ"ו כתב צריכין אנו למודעי בהאי מתני' דמה ראו להתיר כאן בשעור זה דתתק"ס משא"כ בשאר הדברים החשובים וגם שבפי' הרמב"ם ז"ל יש קושיות וכבר טרחנו הרבה ונלאינו למצוא פתח לדבר זה ולא מצאנו. ע"כ וכן כתב ג"כ בסוף סי' תרע"ח:
יכין
כל גרב: חבית:
שהוא מחזיק סאתים אם יש בו: ר"ל אם נתערב בהחבית:
משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל: דמשקל יהודה הוא כפל מגליל נמצא שהן כ' של גליל וזוז הוא דינר וד' דינרין הוא סלע. נמצא הן ה' סלעים גליל:
דג טמא: והשאר ציר דג טהור דהו"ל א' מתתק"ס דסאה כ"ד לוגין ולוג ב' ליטרות [ודלא כרש"י עירובין דכ"ט א' דלוג הוא ליטרא] וליט' ק' זוז נמצא סאתים צ"ו מאות זוז וי' זוז הוא חלק תתק"ס בצ"ו מאות:
צירו אסור: דאף דכל האיסורים בטלין בס' בציר שהוא חריף ונרגש מאד אחמרו בה רבנן [כרל"מ פט"ו ממ"א]:
ר' יהודה אומר רביעית: רביעית הלוג:
בסאתים: הוא אחד מקצ"ב. ואף דלר"י מין במינו לא בטיל ציר שהוא מד"ס קילא. ואנן קיי"ל דבטל בס' [כי"ד פ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת