משנה תרומות ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ח · משנה ד | >>
יין של תרומה שנתגלה, ישפך.
ואין צריך לומר של חולין.
שלושה משקין אסורין משום גילוי: המים, והיין, והחלב.
ושאר כל המשקין, מותרין.
כמה ישהו ויהיו אסורין, כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה.
משנה מנוקדת
יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה, יִשָּׁפֵךְ;
- וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חֻלִּין.
- שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּלּוּי: הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב;
- וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מֻתָּרִין.
- כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין?
- כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה:
נוסח הרמב"ם
יין של תרומה, שנתגלה - יישפך.
- ואין צורך לומר - של חולין.
- שלשה משקין, אסורין משום גילוי -
- המים, והיין, והחלב.
- ושאר כל המשקין - מותרין.
- כמה ישהו, ויהו אסורין? -
- כדי שיצא הרחש, ממקום קרוב - וישתה.
פירוש הרמב"ם
מה שאסרו שתית אחד משלושה משקים כשהן מגולים, מפני שהוא סכנת נפשות, גזירה שמא שתו מהם נחש או אפעה או זולתם מבעלי הארס, ויסתכן השותה אותם וימות, לפי שאלו החיות מקיאות שם הארס. ובתנאי שיהו המים שוקטים והיין בלי מבושל. אבל היין המבושל והמים הנוזלין בהם טיף טיף כנגר טיף טיף ואינם שוקטים, לא נחוש לגילוים, לפי שאלו החיות רוצה לומר הנחשים אינם קרבים לאלו הדברים ודומיהם.
ורחש - הוא הרמש. תרגום "רמש", "ריחשא".
ואמרו ממקום קרוב - ביאורו שרוצה לומר כדי שיצא מאוזן הכלי, וישתה ויחזור למקומו.
ונתבאר מן התלמוד, כי הדבש והציר והמורייס ודומיהם והשומים הכתושים, שהן אסורין כשהם מגולין, מפחד החיות בעלי הארס. ואלו המשקים כשנאסרו משום גילוי, אסרו להשתמש הבם בשום עניין מעינייני התשמיש, לא להשקות לבהמות, ולא לרחיצת הידיים והרגלים, ולא לגבל בהם את הטיט, ולא לשום דבר אחר:
פירוש רבינו שמשון
ישפך. ולא חיישינן שמאבד את התרומה דבלאו הכי אסור מפני הנחש ששתה ואף לזילוף לא חזי:
ממקום קרוב. ואמרינן בירושלמי (הל' ג) איזה הוא מקום קרוב אמר ר"ש מאוזן חבית ולפיה ופריך התם ולא חמי ליה א"ר חנינא מין קטן הוא ושפיפון שמו ודומה לשיער עוד אמרינן התם לעיל ניתנה רשות לארץ ליבקע מפניו ובפ"ק דחולין (דף י.) איתא כמה מקום קרוב א"ר יצחק בר יהודה כדי שיצא מתחת אוזן כלי וישתה ופריך והא חזי ליה אלא ישתה ויחזור לחורו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ישפך - ואין כאן משום אבוד תרומה, מפני שאסור לשתותו, שמא שתה ממנו נחש:
ושאר כל המשקין מותרים - שאין נחש שותה מהן. אלא שהדבש והציר והמורייס ושומים כתושים, כל אלו הוזכרו בתלמוד לאסור, שהנחש שותה מהן:
כמה ישהו - כמה יעמדו מגולין:
הרחש - הנחש, ולפי שהולך על גחונו קרוי רחש, שאינו נראה כמהלך אלא כרוחש ומתנענע:
ממקום קרוב - פירשו בו (חולין י ב) כדי שיצא מתחת אזן הכלי וישתה ויחזור לחורו:
פירוש תוספות יום טוב
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
אין פירוש למשנה זו.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ישפך: משום סכנה ואפי' לזילוף לא חזי דנכנס הארס ברגלים. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו': בירוש' וגם שם בפ' אלו טרפות תניא חמשה אין בהן משום גלוי ציר וחומץ שמן ודבש ומורייס ר"ש אומר אף הן יש בהן משום גלוי. והקשו שם תוס' ז"ל מתני' דקתני ושאר כל המשקין מותרין מני הא אפי' רבנן דבריי' לא שרו אלא חמשה. ותרצו דה"ה לכולן והא דנקט חמשה משום דפליג ר"ש עלייהו אבל בשאר מודה ע"כ:
המים והיין והחלב: מדרש תהלים סימן קל"ו מים מנין לרוקע הארץ על המים חלב מנין שנאמר ותפתח את נאד החלב יין מנין דכתיב כל נבל ימלא יין. כתוב בטור א"ח סי' רע"ב וז"ל וכיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גלוי ולא משום יין נסך ע"כ:
כדי שיצא הרחש: בירוש' פריך ולא חמי לי' בתמיה והא כיון דלא שהה שיעור שיכול לחזור לחורו אלא לבא לשתות ולא יותר ודאי לא אתא דאי אתא הא קחזי לי' בחזירתו ומשני דמין קטן הוא ושפיפון שמו והוא כחוט השערה ואינו ניכר אבל בחולין בבבלי ד' יו"ד מתרץ כדי שישתה ויחזור לחורו כדפי' ר"ע ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל הרחש פי' כל דבר שיש בו ארס ולאו דוקא נחש כן נ"ל לדקדק ממאי דקתני רחש ולא קתני נחש כדקתני לקמן ונשכת הנחש אסורה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
יין של תרומה שנתגלה ישפך: דאסור לכל תשמיש. ואפילו לשתיית בהמה טהורה דלאכילה עומדת דשמא שתתן נחש:
ואין צריך לומר של חולין: ולדידן מותר [כי"ד קט"ז]:
ושאר כל המשקין מותרים: דאין נחש שותה מהן:
כמה ישהו: מגולין:
כדי שיצא הרחש: הנחש:
ממקום קרוב: מחורו שתחת אוזן הכלי. ואע"ג שאין נראה שם חור יש נחש דק כשערה [חולין ד"י]:
וישתה: וא"ת כיון דצריך שיהיה הארס ניכר [וכמשנה ה'] א"כ אף כששהה כשיעור זה או כשלא שהה שיעור זה לבדק אם ניכר ארס במשקה או לא. ואם לא ניכר בו ארס אף כששהה נשתרי. י"ל דנ"מ ברוצה לשתות בליל' אסור לשתות כששהה. א"נ דהא קמ"ל דבששהה צריך לבדוק אם ניכר ארס במשקין. וגם אילה"ק אם הארס ניכר למה לא מהני סינון [כמ"ז] נבדק אחר הסינון אם ניכר עוד שם ארס. י"ל דבהיה שם ארס חיישינן לאחר הסינון אולי נשארו שם צחצוחי ארס. [אולם שהארס צריך שיהיה ניכר כך הוא ל' הרמב"ם [פי"א משמירת הנפש]. ולכאורה יש לתמוה. הרי מים רבים לא יכלו לכבות הכרת הארס. ול"מ נ"ל דעד שתאבד המרה היינו שתאבד טעמיה וכחה. ואפשר דביטול ס' מהני. ואפשר דזה נמי כוונת הרמב"ם במלת היכר. דהיינו הכרת כח הארס ע"י ביטול רבוי המשקה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת