משנה תרומות ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ח · משנה א | >>
האשה שהיתה אוכלת בתרומה, באו ואמרו לה, מת בעליך או גירשךא, וכן העבד שהיה אוכל בתרומה, ובאו ואמרו לו, מת רבך, או מכרך לישראל, או נתנך במתנה, או עשאך בן חורין.
וכן כהן שהיה אוכל בתרומה, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה.
רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר.
היה עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, רבי אליעזר אומר, כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח, פסולים.
ורבי יהושע מכשיר.
נודע שהוא בעל מום, עבודתו פסולה.
הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ אוֹ גֵּרְשֵׁךְ;
- וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מֵת רַבְּךָ, אוֹ מְכָרְךָ לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ נְתָנְךָ בְּמַתָּנָה, אוֹ עֲשָׂאֲךָ בֶּן חוֹרִין;
- וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
- הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, פְּסוּלִים;
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- נוֹדַע שֶׁהוּא בַּעַל מוּם, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה:
האשה, שהייתה אוכלת בתרומה,
- באו ואמרו לה,
- מת בעליך, או גירשיך -
- באו ואמרו לה,
- וכן העבד, שהיה אוכל בתרומה,
- באו ואמרו לו,
- מת רבך, או שמכרך לישראל,
- או נתנך מתנה, או עשאך בן חורין -
- באו ואמרו לו,
- וכן כוהן, שהיה אוכל בתרומה,
- ונודע,
- שהוא בן גרושה, או בן חלוצה -
- ונודע,
- רבי אליעזר - מחייב קרן וחומש.
- ורבי יהושע - פוטר.
- היה עומד, ומקריב על גבי המזבח,
- ונודע,
- שהוא בן גרושה, או בן חלוצה -
- ונודע,
- רבי אליעזר אומר:
- כל הקרבנות, שהקריב על גבי המזבח - פסולין.
- ורבי יהושע - מכשיר.
- נודע,
- שהוא בעל מום -
- עבודתו - פסולה.
מבואר זה, כי זו האשה בת ישראל נשואה לכהן.
ואמרו בעבד מת רבך - הוא שיניח יורשים שלא יאכילוהו תרומה, כגון שהניח בת נשואה לישראל, או הניח בנים שיהיו חללים.
ומאמר רבי יהושע, שהוא פוטר - לא נתקיים אלא בתרומת חמץ ערב פסח שזמנו בהול, עניינו שהשעה דחוקה מאד.
ואמר השם יתברך בכוהנים "ברך ה' חילו, ופועל ידיו תרצה"(דברים לג, יא), ואמרו "אפילו חולין שבו, פועל ידיו תרצה", ולפיכך חלל שעבד, עבודתו כשרה.
אבל בעל מום שעבד עבודתו פסולה, לאמרו יתברך "מום בו, לא יגש להקריב"(ויקרא כא, יז).
והלכה כרבי יהושע:
האשה שהיתה אוכלת בתרומה. כגון בת ישראל לכהן:
מת בעליך או גרשך. בירושלמי (הל' א) פריך מת בעליך ניחא אבל גרשך היכי דמי דאינה מתגרשת עד שיבא גט לידה ואי דעבדא שליח לקבלה התנן בפר' התקבל (דף סה.) אמרה התקבל לי גטי אסורה לאכול בתרומה מיד ומשני כרבנן או כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה רבי אלעזר אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה תיפתר שאמרה לו הבא לי גטי ממקום פלוני והיה לו להביא בי' ימים ומצא סוס רץ והביאו בה' ימים ופריך ולא ר' אלעזר דתנן רבי אליעזר אוסר מיד משנה בפרק התקבל (שם) ושני ולא מודי רבי אליעזר שאם אמרה הבא לי גטי ממקום פלוני שאוכלת תרומה עד שמגיע גט לאותו מקום אמר ר' חנינא מכיון שאמרה לו הבא לי גטי ממקום פלוני כמו שאמרה לא יהא גט אלא אחר י' ימים ומה שאכלה בהיתר אכלה:
אמרו לו מת רבך. וירשו בן בתו ישראל:
שהוא בן גרושה. וחלל הוא ואסור בתרומה כזר:
רבי אליעזר מחייב קרן וחומש. אכולהו קאי:
רבי יהושע פוטר. משום דטעה בדבר מצוה ובשילהי ארבעה אחין (דף לד.) מוקי לה בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול:
רבי יהושע מכשיר. בפ"ג דקידושין (דף סו:) בן גרושה עבודתו כשרה מדכתיב (במדבר, כה) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת בין זרע כשר בין זרע פסול אבוה דשמואל אמר מהכא (דברים, לג) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אפי' חללים שבו פעל ידיו תרצה עוד דריש מדכתיב (דברים, כה) הכהן אשר יהיה בימים ההם זה שהיה כשר ונתחלל. ובעל מום עבודתו פסולה דכתיב (במדבר, כה) את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר ובפ"ב דזבחים (דף טו) דבעל מום עבודתו מחוללת דכתיב (ויקרא, כא) מום בו ולא יחלל ושמא אצטריך דקדושין דלא ידוע בשעת עבודה שהוא בעל מום כדאמר בההוא פירקא (יח.) גבי מחוסר בגדים דצריכי קראי דלא תימא עבודה דזר חייב עליה מיתה והני מילי עבודה דמעכבא כפרה:
ירושלמי (שם) רב חנה שאל לחבריא מניין לאוכל ברשות שפטור מה בין סבור שהוא חולין ונמצאת תרומה מה בין סבור שהוא ישראל ונמצא כהן אמרו לו מהוריית בית דין אמר לון עוד צריכא מה בין סבור חול ונמצא שבת שחייב מה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים שפטור אמרו לו משוחט ברשות אמר לון עוד צריכא לי מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב שחייב מה בין סבור שהוא אסור ונמצא שהיתר שפטור לא אגבוניה אמר לון נמלכין מינן או הודע אליו חטאתו והביא (ויקרא, ד) השב מידיעתו חייב קרבן על שגגתו יצא זה שאפילו יודע אינו פורש על רבי יוסי לגבון אמר להון למה לא אמריתו ליה או הודע אליו חטאתו והביא אמרין ליה הוא קשיתה והוא קיימה ר' יוחנן בשם רבי ינאי זה אחד מג' מדרשות שהן מחוורין בתורה ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם (דברים, כו) וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן ואיזה זה שהיה מקריב ונודע שהוא בן גרושה שעבודתו כשרה אמר רב ופועל ידיו תרצה (דברים, לג) כל שהוא מזרע לוי עבודתו כשירה וחשיב התם מילי טובא בין רב לרבי יוחנן פירוש סבור שהוא חולין ונמצא תרומה משלם קרן וחומש סבור שהוא כהן ונמצא בן גרושה פטור מיבעיא ליה מאי שנא זה מזה אמרו לו מהוריית בית דין כלומר מדמחלקינן התם בין נמצא בעל מום לנמצא בן גרושה משום דפסול משפחה צריך ב"ד מה בין סבור פסח ושחטו בי"ד שחל להיות בשבת ונמצא שלמים שפטור [מה בין סבר שהוא חול ועשה מלאכה שחייב] אמרו לו משוחט ברשות כלומר לפי שסבור לשחוט בשבת ברשות וטועה בדבר מצוה הוא כדאמרינן בפסחים בפרק אלו דברים (דף עב.) מה בין סבור שהוא איסור ונמצא היתר שפטור ואע"פ שגם הוא חוטא כדאמרינן בסוף קדושין (דף פא:) שמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה וצריך כפרה ודריש ליה מדכתיב אישה הפרם וה' יסלח לה (במדבר, לו) שמדבר באשה שנדרה בנזיר והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין לא אגבוניה לא השיבו דבר נמלכין אנן נחזי אנן ונתייעץ אם נוכל למצוא טעם:
האשה - בת ישראל הנשואה לכהן:
מת רבך - וירשו בן בתו מישראל, או בתו הנשואה לישראל:
שהוא בן גרושה או בן חלוצה - ופסול מלאכול בתרומה:
רבי אליעזר מחייב קרן וחומש - בכולהו:
ורבי יהושע פוטר - בגמרא מוקי לה דוקא באוכל תרומת חמץ בערב פסח, מפני שזמנו בהול שהשעה דחוקה ב ועומד לבער החמץ של תרומה. והלכה כרבי יהושע:
ורבי יהושע מכשיר - דכתיב (דברים לג) ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה, אפילו חלל שבו פעל ידיו תרצה:
נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה - אף לרבי יהושע דכתיב (במדבר כח) את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והלכה כרבי יהושע:
או גרשך. בירושלמי פריך היכי דמי דאינה מתגרשת עד שיבא גט לידה. ואי דעבדה שליח לקבלה. התנן בפרק התקבל אמרה התקבל לי גיטי אסורה לוכל בתרומה מיד. לר"א אפילו כי אמרה התקבל במקום פלוני [כדתנן במשנה ד פ"ו דגיטין]. ומשני ולא מודה ר' אליעזר שאם אמרה הבא לי גטי ממקום פלוני שאוכלת בתרומה עד שמגיע גט לאותו מקום. [*אמר רבי חנינא מכיון שאמרה ליה הבא לי גטי ממקום פלוני כמו שאמרה ליה לא יהא גט אלא לעשרה ימים. ומה שאכלה בהיתר אכלה]:
[*ורבי יהושע פוטר. כתב הר"ב בגמרא מוקי לה וכו'. ביבמות פ' ד' אחין דף לד ע"א. ומ"ש מפני שזמנו בהול וכו'. שאנוסים הם לשון הפירוש שהזכרתי]:
(א) (על המשנה) או גרשך. בירושלמי פריך היכי דמי, דאינה מתגרשת עד שיבא גט לידה ואי דעבדה שליח לקבל התנן אמרה התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד, ולר' אליעזר אפילו כי אמרה במקום פלוני. ומשני מודה שאם אמרה לא תקבל לי אלא במקום פלוני שאוכלת עד שיגיע גט לאותו מקום ומה שאכלה בהיתר אכלה:
(ב) (על הברטנורא) שאנוסים הם. פירוש:
באו ואמרו לה: ס"א לא גרסי' באו:
מת בעליך או גרשך: בירושלמי פריך מת בעליך ניחא אבל גירשך היכי דמי כו' ומשני רבנן אומרים כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה ר' אלעזר אומר אפי' תימא כמשנה אחרונה תפתר בשאמרה לו הבא (ס"א זכה) לי גיטי למקום פלוני והי' דרכו להביאו לאותו מקום בעשרה ימים ומצא סוס רץ והביאו לשם בחמשה ימים והיא לא ידעה ונמצאת אוכלת בטעות ואפי' ר"א בן שמוע דפליג התם בכשאמרה לו התקבל לי גיטי למקום פלוני דאסורה מיד מודה הוא בכשאמרה לו לשון הבאה או זכייה ושלא יהא שליח קבלה עד הגיעו למקום ההוא דאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום דהא ודאי קפדא ואתי ר' אליעזר דמחייב קרן וחומש הכא אפי' כר"א בן שמוע דבהא מודה:
וכן העבד: כנעני דאילו עבד עברי אינו אוכל ואפי' נרצע:
ור' יהושע פוטר: בירוש' דפרקין דלעיל מפ' דר' יהושע פטר לי' בין מקרן בין מחומש והתם בפסחים מפ' טעמי' משום דטועה בדבר מצוה דהא עשה מצוה כל דהו שהקריב קרבן וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח ר' יהושע מכשר להו בפ' תמיד נשחט ומתני' דהכא מוקמינן לה נמי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול. ועוד מפ' לה התם בכל ימות השנה ואכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה של חלל בשוגג רחמנא אכשרה כדתנן לקמן הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' כל הקרבנות כולן שהקריב ר' יהושע מכשיר ותרומה דאכילתה מיקרייא עבודה מנלן דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבהמ"ד לשחרית מצאו ר"ג א"ל מפני מה לא באת אמש לבהמ"ד א"ל עבודה עבדתי א"ל כל דבריך אינם אלא תימה עבודה בזה"ז מנין א"ל ה"ה אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשה אכילת תרומה כעבודת בהמ"ק ופירש"י ז"ל עבודת מתנה מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה ע"כ עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל:
ונודע וכו': בירושלמי מפרש שנודע בב"ד:
יכין
האשה: בת ישראל נשואה לכהן:
שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גרשך: אע"ג דאינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה ואי בשעשתה שליח לקבלה. הרי מיד נאסרה בתרומה. דאפילו באמרה לשליח תקבלו במקום פלוני אמרי' שאינה מקפדת רק מראה מקום היא לו. ושמא מיד חוץ לעיר ימצא שליח לבעל ויתנו לה [כגיטין פ"ו מ"ז] י"ל דהכא מיירי באמרה לשליח לא תקבל גיטי רק במקום פלוני. ואז מותרת לאכל תרומה עד שיעור שיגיע שליח לאותו מקום ואמרו לה שקידם לשם ברכב וסוסים:
וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך: וירשו קרובו הזר:
רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר: מיירי באכלה חמץ בע"פ דזמנה בהול לבערה והו"ל אנוס [יבמות ל"ד א' ועי' מ"ש בס"ד לע"ל פ"ו סי' א']:
ור' יהושע מכשיר: דכתיב ברך ה' חילו לשון חלל. אעפ"כ פועל ידיו תרצה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת