מלאכת שלמה על תמיד א

מלאכת שלמה · על תמיד · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

בעזה"י אשר בזרוע העולם מעמיד. והדביק את עמו ישראל אליו פתיל צמיד. נתחיל מסכת תמיד:

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים והביא אחר מעילה מסכת תמיד והניח אותה באחרונה בשביל שאין בה דבור לא על חכמה ולא על איסור והיתר אלא ספור שהוא אומר היאך היו מקריבין התמיד כדי לעשות כן תמיד ע"כ:

בשלשה מקומות:    משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתם ומקום שכיבתם עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין וכו' כאשר הוא מסודר במשנה. ובגמרא פרכינן נהי נמי דילפינן דבעינן שימור מקרא דכתיב שומרי משמרת למשמרת מיהו קא קשיא לן דמתניתין קתני כהנים שומרים ואלו בהאי קרא כהנים ולוים כתיבי בהדי הדדי דהכי כתיב קרא והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגומ' משה ואהרן ובניו ומשה לוי היה לגבי אהרן לכל הפחות לענין מראות נגעים ומשני ה"ק קרא והחונים לפני המשכן וגו' משה והדר אהרן ובניו שומרי משמרת למשמרת אהרן בחד מקום ובניו בשני מקומות ואע"ג דכתיב חונים לשון רבים ולא ראי אלא אמשה לבדו י"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דוהחונים נמי קאי אאהרן ובניו אלא דגלי לן בסיפיה דקרא דכתב ביה לשון שמירה דחניית אהרן ובניו היתה יותר במקום הקדש. והדר פריך ואימא כולהו כהנים בחד מקום לחודיה ומשני לא ס"ד כמשה מה משה בחד מקום לחודיה אף אהרן ובניו כל חד וחד בחד מקום לחודיה. רב אשי אמר מסיפיה דקרא אתה יכול להבין דבעינן שלש מקומות בכהנים דכתיב שומרי משמרת למשמרת הרבה שמירות ואי בחד מקום הוו כולהו א"כ לא הוי אלא שמירה אחת ע"כ מעורב עם פירוש מהראב"ד ז"ל ומן המפרש שבדפוס בקיצור מופלג:

בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד:    כך צ"ל:

בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות:    עליות ממש שהן במקום גבוה כדרך השומרים ומשמע מפירוש המפרש שבדפוס דגרסינן בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות ע"כ. ונראה קצת שר"ל שלא היו בית אנטינס ובית הניצוץ הם עצמן עליות אלא על גביהן היו עליות וכן אשמע ג"כ קצת מדתנן בפ"ק דמסכת מדות ושבצפון שער הניצוץ וכמין אכסדרא היה ועליה בנויה על גביו. וכתב הראב"ד ז"ל דמקודשין היו ומה שעשו אותם עליות מפני שכך היו אותם מרומות עומדין שאם לא היו עליות היה מקום צר ביותר ולא היה כ"כ נוי לעזרה כמו עכשיו כשעשו עליות ולישיבה בעזרה ריין לחוש כי כללא דמילתא נראה שכך הוא בכל מקום שאי אפשר לעשות בעזרה שום דבר שהצריך הכתוב לעשות בעזרה כי אם בישיבה זו יכול לעשות בין כהן בין מי שיהיה כגון קדוש ידים ורגלים מן הכיור אי לא כתיב קרא אחרינא לעמוד לשרת וכגון שמירת המקדש שאי אפשר בלא שמירה כדילפינן בגמרא וצריך לשמור הכהנים במקום הקדש ממש כדכתיב אתה ובניך אתך לפני אהל מועד:

בית הניצוץ:    כתוב בתוספות צרפת שכן כתוב בשם הר"ר יצחק ב"ר ברוך דעל שם האורה נקראת הניצוץ שהיתה עשויה כמין אכסדרא כדתנן בפ"ק דמסכת מדות ואכסדרא היא פרוצה מרוח אחת כדמשמע בפ' לא יחפור דעולם לאכסדרא הוא דומה וניצוץ לשון ניצוצות חמה וספר הערוך כמו כן יסדו בשער ניצוצות:

בית המוקד:    כתוב בתוספות צרפת דשני בית המוקד הי' אחד גדול ואחד קטן. נראה לי דבשביל כן לא היה בית המוקד עשוי עליה מפני שבית המוקד היו מדליקין בו האש לצורך מדורה והיה צריך לחוש פן תבער בית המוקד עוד יש לחוש שלא יעלה עשן דרך הסדקים שבתקרה לעליה ויצטערו אחיהם הכהנים שלמעלה ועוד שבית המוקד היה צריך להיות למטה ולא למעלה משום טרחא דכהני ואנן בעינן שהכהנים יהיו למעלה והלוים למטה לפיכך אי אפשר בית המוקד לעשות עליה על גביו דא"כ היו צריכין לוים להיות למעלה ולכך לא היה באותם שני בתים אלא כהנים לבדם דלמעלה ועוד י"ל לפי הנראה שכפה ע"ג הכפה לא היו יכולין לעשות ואע"פ שהכהנים למעלה והלוים למטה משום דבעינן וילוו עליך (הגה"ה פירוש שטפלים לך בשמירתם שאינם שומרים בגובה כמותך ע"כ). וש"מ דהיינו שהיו כמו ביחד כמו בעליה ובית שתחתיה ותקרה שמפסקת ביניהם לא חשיבא כולי האי הפסק אבל אם היתה כיפה של אבנים בנתים אז י"ל דילמא חשיב הפסק שאל"כ למה לא עשו בית אבטינס וניצוץ כיפה ע"ג כיפה כיון דאין עניות במקום עשירות והאי דקתני בפ"ק דמסכת מדות דבן לוי ישן לו מבחוץ ואע"ג דנעילת השער מפסיק בין לוי לכהן י"ל דנעילה לא חשיב כמו כיפה שמפסקת בין בית שלמטה לבית שלמעלה מיהו טעם גמור אינו משום דאיכא למימר דהוה סגי בבנין של עץ והיו יותר ברצון בונין בנין של עץ מפני שבבנין אבנים מתמעט רוחב הר הבית והעזרה ע"י כותלים שצריכין לעשות רחבים משל עץ כל זה מהראב"ד ז"ל:

והרובים שומרים:    שם רובים קרי כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג כמו ויגדל הנער [ומתורגם] ורבא רביא ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה ואין יכולים לעשותה עבדינן להו שומרים שאותם שיכולין לעבוד אינם רוצים לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותם לשמור:

בית המוקד בפה וכו':    בית המוקד פר"ח ז"ל בפ"ק דיומא על שם שלא היה האש כבה משם לעולם ומפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח דאמרינן בתורת כהנים שמצוה להביא מן ההדיוט שנאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ובמסכת שבת תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ע"ש עם חשיכה דכהנים זריזין הם ולא אתו להבעיר ופירש רש"י ז"ל להתחמם שם כהנים שהיו הולכים יחפים ע"ג רצפת העזרה דאמרינן בזבחים הואיל וכלי שרת מקדשין ועזרה מקדשת מה מצינו בכלי שרת שלא יהא דבר חוצץ בין ידו לכלי והתם נפקא לן מקרא אף עזרה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה מן המפ' שבדפוס. בית המוקד כיפה וכו' בגמ' פריך וחד שומר הוא דהוה לבית המוקד והתנן בפ"ק דמדות שנים שערים היו לבית המוקד ומדקרי להו שערים אלמא גדולים הוו וצריך כל חד שימור בפני עצמו ועוד מדקתני התם בסיפא א"ר יהודה זה שהיה פתוח לעזרה פשפש קטן היה לו משמע דשער גדול היה מדהיה פתח קטן בצדו והיה צריך שומר ומשני אמר אביי כיון דגבי הדדי היו קיימי זה כנגד זה אחד פתוח להר הבית ואחד פתוח לעזרה בחד שומר סגי להו מביט ורואה כאן וכאן וי"מ גבי הדדי הוו קיימי אותו הפתוח לעזרה היה עומד אצל קרן מזרחית צפונית ואותו שפתוח להר הבית היה בחציו של כותל מזרחי מיד שמתחיל החול והיו סמוכין זה לזה ע"כ עם פירוש הרא"ש ז"ל:

מוקף רובדין של אבן:    בגמרא פריך ומי הוי מיפלגי אבנים והא כתיב והבית בהבנותו אבן שלמה וכו' ותירץ אביי דמיתקני ומייתו מעיקרא אבני זוטרתי ואבני רברבי כדכתיב אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות אותן שתי אמות שבולטות לצורך איצטוואות הן בולטות וחוץ לעזרה מותר לחותכן ולהשוותם בברזל אבל משבאו לעזרה אסור להניף עליהם ברזל וכן כתיב כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמעא אבל בחוץ נשמע:

וזקני בית אב ישנים שם:    ע"ג אותם רובדים דלאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש:

פרחי כהונה..:    דמטו למעבד עבודה רובין דלא מטו למעבד עבודה:

איש כסתו:    תוס' פ' בתרא דע"ז דף ס"ה:

לא היו ישנים בבגדי קדש:    מפרש בגמרא דהה"נ דאפילו הילוך אסור להלך בהן שלא בשעת עבודה אלא משום דבעי למיתני סיפא פושטין ומקפלין [הגה"ה הר"ר יהוסף כתב דברוב ספרים ל"ג] וכו' דאיירי באסורי שינה קתני רישא נמי לא היו ישנים. ואיתא ביומא ר"פ בא לו ובתוספות דפ' כל הבשר (חולין דף ק"י.) [הגה"ה לשון הר"ס ז"ל לא היו ישנים בבגדי קדש וכו' משמע שהיו ישנים בלילה וכו' וקשה דתנן בפ"א דמדות כל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו וכו' והר"מ מקוצי מפרש הא דקתני לא היו ישנים וכו' קאי אזקני בית אב דקתני וזקני בית אב ישנים שם ומדברי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות בית הבחירה נראה שהוא מפרש דקאי נמי על פרחי כהונה שהם שומרים ולדעתו צ"ל שלא היה ישן כל המשמר אלא עושין משמרות משמרות אלו שומרין ואלו ישנים וכן עושין כל הלילה ואותם שהיו שומרים באתו העת שיבא הממונה אם ימצאום ישנים חובטן במקלו ע"כ]. וכתב הראב"ד ז"ל פרחי כהונה הן היו שומרים בית המוקד והרובים היו שומרים בית אבטינס ובית הניצוץ והטעם נראה לומר מפני שבבית המוקד היה צריך יותר בני דעת לשמור מפני שמקום חשוב וקדוש היה יותר מפני שהיה מקצת בית המוקד בעזרה ואע"פ שלא היה קדוש קדושת עזרה מ"מ כיון שהיה בנוי בתוך העזרה החמירו בו יותר משאר מקומות וא"נ משום דשני שערים לבית המוקד כדאמרינן בגמרא ואפ"ה לא הוה אלא חד שומר היה צריך בן דעת דהיינו גדולים שהיו ראויין לעבודה ועל כן נראה שלא היו ישנים על הכסתות אלא אם היה צריך לישב אחד מהם כשהיה חלש היה יושב עליה על כסתו וא"ת מ"ש דלרובים לא היה כסתות ולפרחי כהונה היו כסתות וי"ל מפני שפרחי כהונה כיון שהגיעו לעבודה היו מסייעין את זקני בית אב בעבודות והיו צריכין חזוק יותר מן הרובין. וזקני בית אב עצמן היו ישנים כדי שיוכלו לסבול הטורח בעבודה ביום ואע"פ דאין ישיבה בעזרה כ"ש שינה הא אמרן היכא דלא אפשר שפיר דמי ע"כ. ומתוך פירושו נראה דגריס הוא ז"ל כסתו וכן גריס הרא"ש ז"ל אבל המפרש שבדפוס שבתלמוד נראה דגריס כסותו:

לא היו ישנים בבגדי קדש:    אזקני בית אב קאי כלומר דילמא ס"ד שהיו ישנים בבגדי קדש כדי שיהיו מזומנים בלי איחור לעבודה קמ"ל:

אירע קרי באחד מהם:    נראה דאכולהו קאי בין לאותם ששומרים בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובין לאותם ששומרים בבית המוקד. ואיתא בתוס' ר"פ כל הפסולין:

ומדורה היתה שם:    פ' הרואה (ברכות דף ס"ד) ונראה שפירש שם רש"י ז"ל דמדקתני ובית הכסא של כבוד משמע נמי דאין מספרין בבית הכסא שצריך להיות צנוע. ואיתא בירושלמי פ' כיצד צולין:

היתה שם:    בבית המוקד:

ובית כסא של כבוד:    בתוך המחילה ובשביל כך משמיענו שהיה שם בית הכסא משום דקיימא לן בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא לפיכך היה צריך לבית הכסא כדי שיטיל מים לשם ואח"כ יטהר ומירושלמי דפ' כיצד צולין יש לפרש דבשביל כך הוצרך להשמיענו מבית הכסא כדי לאשמועינן דאע"ג דאין בצואה טומאה אלא נקיות אעפ"כ לא רצו להעמידו תחת הבירה ואע"ג דקיי"ל דמחילות לא נתקדשו הראב"ד ז"ל:

במסבה:    י"מ שמסבה הוא עמוד של בנין שעולין ויורדין בו על ידי גלגל:

ירד וטבל וכו':    והא דתנן בפ' שני דמגילה לא מזין ולא טובלין אלא ביום היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע וכשיגיע יום שביעי וספר מקצתו יטבול דסד"א הואיל ולילה אחר היום מתחלת הלילה הוי שביעי קמ"ל דלענין טבילה עד דהוי יום דכתיב וספרה לה שבעת ימים ימים ולא לילה ונדה ויולדת טבילתם בלילה שהרי כל ז' שלהם הם טמאים הלכך ליל שמיני הם טובלין:

בא וישב לו אצל אחיו הכהנים:    דאע"ג דעדיין אינו טהור עד שיעריב שמשו דהא טבול יום הוא י"ל דחכמים לא הטריחוהו ללכת ולצאת משם הואיל ולילה הוא דהא דאמרינן ט"י אל יכנס במחנה לויה היינו מדרבנן מן המפרש שבדפוס שבתלמוד. וז"ל הראב"ד ז"ל בא וישב לו אצל אחיו הכהנים וא"ת כיון דטבול יום אסור במחנה לויה א"כ היאך היה חוזר ויושב אצל אחיו הכהנים תריץ דלא נאסר ט"י ליכנס כי אם בעזרת נשים בלבד אבל בחיל היה מותר כ"ש בשאר הר הבית ובית המוקד בצפון קאי ובצפונית מערבית בל בית המוקד בחציו הבנוי חוץ לעזרה בחול היתה לשכת הטבילה ובאותה לשכה של הטבילה היה יושב והם הכהנים היו יושבים בבית המוקד ואין מפסיק ביניהם כי אם פתח הלשכה וכיון שהיה פתח פתוח הרי הוא כיושב אצלם בבית המוקד עצמו אלא שקשה דבמסכת מדות מוסיף במקצת בבנין בית המוקד היאך היה עשוי כמו שתעיין ותמצא קצת גורע יותר מבכאן כי לשם סיים בנרות דולקים מכאן ומכאן עד שהיה מגיע לבית הטבילה ובכאן מסיים שהוא בא ויושב אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחין וכו' וגם ר"א בן יעקב אמר לשם במסכת מדות שבמסבה ההולכת תחת החיל יוצא והולך לו בטדי והכא במתניתין לא פליג ר"א בן יעקב וי"ל דהכא במתניתין לא איצטריך לאשמועינן אלא מילי דמקדש היאך היו נוהגין בו בלילה עד זמן הקרבת התמיד ובשביל כך בכאן כמו כן לא נקיט למיתני מקום שהלוים שומרים משום דהכא לא נקיט אלא מילי דמקדש ומש"ה הכא מפרש לכולה מילהא דעניינא היאך היו עושין וגם אם היו יושבים וישנים בבגדיהם וגם אם אירע קרי לאחד מהם היאך היו עושים וגם שהיתה מדורה לשם ובית כסא לכבוד אבל לשם במסכת מדות קתני מילי דבנין בית המקדש היאך היה וקא נקיט ואזיל ממקדש גופיה כמה מקומות מיוחדים היו לשמור בבית המקדש היינו שלש מקומות של כהנים בית אבטינס ובית הניצוץ ובית המוקד ולאלתר הל"ל התם היאך עשוי בית המוקד אלא משום דסדר המקומות קא נקיט ואזיל הר הבית והעזרה היאך היה רגיל איש הר הבית לעשות ואח"כ מתחיל בבנין הר הבית ונפישי מילי דמוקד בבניינו טפי משאר מקומות לפיכך קמסיים בה ומפרש ואזיל בתחלה ענין הלשכות משום שהם כמו מילי דאבראי כמו השערים מפני ששתי הלשכות של בית המוקד היו כלפי חוץ בולטין יותר מבית המוקד עצמו ואח"כ נקט בית המוקד גופיה ומפרש ואזיל דמוקף רובדין היה כדי שלשם זקני בית אב היו ישנים ואיידי דנקט זקני בית אב נקט נמי פרחי כהונה. ומקום היה שם אמה על אמה כל אותה בבא אינה צריכה כאן במתניתין כי לשם מגיד בניינו והכא לא צריכי לבניינו וגם לשם לא היה צריך להגיד אי אירע קרי וכו' אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל שמסבה היתה בנויה תחת הבירה והיה הולך תחת המסבה ולא היו שם חלונות אלא על [ידי] הנרות היה הולך עד שמגיע לבית הטבילה ומדורה לא שייך לבנין לפיכך לא תני לה התם וגם בית הכסא של כבוד לא הוה אלא מבנינא של אבראי ועוד לאו אורח ארעא לכוללו עם בנין בית המקדש ועוד דמחלות לא נתקדשו ובניינא דחול הוא ועוד כי לא חשיב בנין. ומכאן ואילך כל מה שמסיים בכאן במסכת תמיד אין צריך לשם משום דלאו מעניינא דבנין הוא ור' אליעזר נמי מילתא אגב אורחיה קמ"ל שמסבה היתה בנויה תחת החיל ות"ק נמי איכא למימר דמודה שהיתה מסבה תחת החיל וכו' הראב"ד ז"ל. והאריך עוד לפרש דאי פליגי במאי פליגי. וביד בפ"ה דהלכות בית הבחירה סימן י"א ובפ"ח איכא נמי מתניתין וקצת מסימן ב' וכל סימן ג':

משנה ב

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח:    בגמרא פריך מדקתני מי שהוא רוצה אלמא לאו בפייס תליא מילתא דאי בעי פייס מה לו למהר לטבול ימתין עד שיפול עליו הגורל והדר תני יבא ויפיס ומסיק רבא דה"ק מי שהוא רוצה לבא ולפייס משכים וטובל וכו':

ודופק:    פירש הרמב"ם ז"ל לשון דופק מורה על המקיש בפתח בנחת כמו קול דודי דופק ע"כ. וביד ר"פ ששי דהל' תמידין ומוספין. והילך פירוש תוי"ט יבא ויפיס וכו' עד אבל הכא כיון דהוו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש הוו מפייסי ובעזרה אי אפשר לפייס וכו' משום דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת כדאמרינן הממונה בא ונוטל מצנפת של אחד ויודעים כולם שממנו פייס מתחיל א"נ משום דהוו קיימי ככולייאר מסביב אי אפשר דהוו אחורים לבית ולקמן שלאחר שפייס את סדר תרומת הדשן והגיע זמן עבודה יום שחיטה קתני וירדו להם ללשכת הגזית וטעמא כאשר פירשתי שאותו מקום קרוב להם יותר להפיס כ"כ המפרש אבל הרמב"ם ז"ל בפרק ששי מה"ת כתב יבואו ויעמדו בלשכת הגזית ויפייסו פייס ראשון ושני ע"כ אלא שהוספתי בהעתקת לשון המפרש שבדפוס ז"ל:

משנה ג

בפירוש רעז"ל פשפש פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול כתב עליו הר"ר יהוסף ז"ל פירוש זה קשה טובא כי מה ענין בית המוקד שהיה בצפון ופתח הגדול שהיה במזרח ויותר נראה לפרש דהיינו הפשפש שהוא בבית המוקד עצמו כדתנן במסכת מדות פ"א ע"כ:

נטל את המפתח:    מתחת הטבלא של שיש ולא היה פותח שערי עזרה עד שיעלה עמוד השחר אלא נטל את המפתח ופתח את הפשפש והך סתמא ר' יהודה דמדות היא דאמר התם פ"ק פתח קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה:

ושתי אבוקות של אור בידם:    כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות בית הבחירה כסדר הזה עושין בכל לילה ולילה חוץ מלילי שבת שאין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מע"ש ע"כ. וכתב שם הכ"מ דאע"ג דאינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מע"ש:

אלו הולכין באכסדרא דרך המזרח ואלו וכו':    באכסדרא של בנין מוקי לה בגמרא דשל עץ אסור לעשות בעזרה ויליף לה בברייתא בגמרא מקרא דכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ יתירה הוא לדרשה לא תטע לך אשרה ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח וגו'. אלו הולכין תחת אכסדראות של העזרה כגון מזרח ואלו הולכין דרך מערב עד שהגיעו למזרח אצל חבריהם למקום עושי חביתין דלשכת עושי חביתין הי' בעזרה כדאמרינן במנחות דלישתן ועריכתן צריך לעשות בפנים ובמזרח היתה כדתנן בפ"ק דמסכת מדות עכ"ל המפרש שבדפוס ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל נטל את המפתח פי' נטל הממונה את המפתח ופתח את הפשפש פתח קטון הי' עשוי בבית המוקד כדי שיהו יכולין ליכנס מתוכו לעזרה לפשפש את כל העזרה כדרך השרים שעושין פתח קטן בתוך פתח גדול או אצלו פתח מן הצד מפני שקשה היה להם לפתוח פתח גדול בלילה ועל שם שהיו מפשפשין את העזרה נקרא פשפש דהכי תנן במסכת מדות שני שערים היו לו לבית המוקד אחד פתוח לחיל ואחד פתוח לעזרה זה שהיה פתוח לעזרה פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה לפי שכל העזרה בנויה באכסדראות ע"ג עמודים ומקורה אבל באמצע העזרה מקום המזבח והכבש ומקום שחיטה לא היה מקורה ומש"ה נקט טפי אלו שני רוחות מזרח ומערב משום דבהני פגעי ברישא דבמסכת מדות אמרינן דבית המוקד בצפון קאי כיון שמבית המוקד היו נכנסין לעזרה נמצא דהך כת אחת דקא קיימי לצד מזרח קפגעא במזרח ברישא והך דקיימא לצד מערב קפגעא במערב ברישא וזו הכת שהלכה לצד מערב צריכה לסבב מערב ודרום שהרי לא היו מגיעין אלו לאלו אלא במקום עושי חביתין ואותה הלשכה היתה במזרח העזרה כדאיתא במסכת מדות ואח"כ כשפגעו זה בזה אמרו שלום הכל שלום כפל לשון כלומר הכל מצאנו בשלום כל הכלים במקומן ולא חסר דבר:

הגיעו אלו לאלו:    כך מצאתי מוגה:

העמידו עושי חביתין והקיצום. כדי שיעשו חביתין:    עכ"ל [הראב"ד] ז"ל:

העמידו:    מאותם כהנים עושי חביתין לעשות חביתין ולהחם חמין לרביכה מן המפרש שבדפוס. ובספר כ"י מצאתי לעשות חביתיו וכתב הר"ר יהוסף ז"ל עד שהן מגיעין למקום עושי חביתין נ"ל דלאו היינו לשכת עושי חביתין כי היא היתה בצד מזרח בצד השער סמוך למקום הכניסה כדתנן במסכת מדות פ"א אלא מקום מיוחד היה בעזרה שבו היו עושין את החביתין ולשכת עושי חביתין היתה לשכה מיוחדת לכליו עכ"ל ז"ל. ובגמרא פריך למימרא דחביתין הוי קדמי דמדקתני לעשות חביתין מכלל דהשתא הוו מקטרו ליה ע"ג המזבח והתניא וערך עליה העולה העולה ללמד שתהא עולה ראשונה ותירץ ר' ירמיה לתקן הרבוכה במחבת להחם חמין ולא שיהא מקטירה קודם עבודת התמיד וכדפרישנא. וכן תרצוה ג"כ בירושלמי דשקלים פ"ז ודס"פ שני דמגלה. וביד שם ר"פ ששי:

משנה ד

מי שזכה לתרום את המזבח וכו':    ביד שם פ' שני סימן י"ב:

והן אומרים הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך וכו':    לר"א בר"ש דס"ל אין לינה מועלת לקדוש ידים ורגלים מתניתין דהכא ודריש פירקין דלקמן לא מיירי בכהני עתיקי פירוש באותן שעסקו עד הנה באברים ופדרים אלא בכהני חדתי הכי מוקמינן לה בזבחים פ' שני וכתבתיו יותר מבואר לקמן ר"פ שני:

והרי המחתה:    כל זה היה אומר לו הרי המחתה נתונה בזוית בין הכבש ולמזבח כן פירש המפרש שבדפוס ולא משמע כן מפירוש הראב"ד ז"ל. וכתב עוד הראב"ד ז"ל מה שמקשים היאך היה נכנס לקדש ידיו ורגליו מן הכיור והרי הכיור תנן בפ"ג דמסכת מדות שהיה בין האולם ולמזבח ותון בפ"ק דתוספתא דכלים דשלא רחוץ ידים ורגלים אסור ליכנס בין האולם ולמזבח וי"ל דלאו פרכא היא דדוקא שלא רחוץ ידים ורגלים לא הוה נכנס וכגון שהטיל מים אבל מי שהיה ט"י כגון זה התורם את המזבח יכול בטוב ליכנס כיון שלא הטיל מים לאחר טבילה ועוד י"ל דההוא דשלא רחוץ דקתני בתוספתא רחיצה בעלמא קאמר דאין צריך קדוש ידים ורגלים אלא לעבודה ומטיל מים עכ"ל ז"ל:

ולא נר בידו:    לפי (פירוש אפילו שהולך יחידי) שהולך יחידי אלא מהלך לאור המערכה ולא היו רואין אותו לפי שהיו מצד אחד של כבש במזרחו דהוא גובה הכבש שהוא גובה ד' אמות היה מפסיק כן פירש המפרש שבתלמוד ומובן הענין אע"פ שהלשון שלא כסדרו אבל הראב"ד ז"ל פירש אין אדם נכנס עמו כלומר אינו צורך לשום כהן להיות נכנס עמו לעשות תרומת הדשן מפני שאין שם שום עבודה שלא היה הוא לבדו יכול לעשותה:

ולא נר בידו:    כלומר ולא נר היה בידו אלא היה מהלך לאור המערכה ועל כן אינו צריך לכהן להוליך נר בידו ולא כהן אחר היה צריך ללכת עמו כדי שיתפוס לו הנר כשיוצא מן הכיור וגם כשיקדש ידיו ורגליו מפני שלא היה צריך לאורה שהרי [מהלך] לאור המערכה אבל ודאי אם היה צריך לנר אז יהיה ודאי צריך כהן לזכות עמו בהולכת הנר כי זו היא עבודה נכרת בפני עצמה ומי שיהיה זוכה בה שוב לא הוה רשאי כהן אחר להתעסק בה כמו במחתה עכ"ל ז"ל:

לא היו רואין אותו וכו':    פ' קבלה דף כ"א:

מוכני לכיור:    הגיה הר"ר יהוסף ז"ל מִכְנֶה ונקד חירק במם וסגול בנון וכתב כן מצאתי. וכתב עוד על הפירוש שפירש רעז"ל בשם רמב"ם ז"ל שהמוכני וכו' עד שלא יתקדשו ויפסל בלינה כתב פירוש זה כמה הוא רחוק מן האמת כי המים שכבר קדשו בכלי דהיינו בכיור מה יועילו להם מה שיתקדש לכלי של חול כלל ע"כ:

ולא שומעין את קולו:    מפני שר"ל עד שהיו שומעין את קול העץ שעשה בן קטין שכשמעלהו נשמע קולו של העץ קתני הכי:

והן אומרים הגיע:    כלומר שאר אחיו הכהנים שהיה להם לעבוד באותו יום אומרים הגיע התורם לכיור והיו גם הם מזמנים עצמן לצורך עבודה כדקתני לקמן פ' שני הראב"ד ז"ל. ומשמע מפירושו ז"ל דמלת עת לא גרסינן. וכן בפירוש המפרש שבדפוס אינו כתוב אלא והם אומרים הגיע לקדש ע"כ. גם הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל מחקה מן המשנה שבתלמוד:

נטל מחתת הכסף וכו':    פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"ד:)

ופינה את הגחלים:    אילך ואילך כצ"ל:

וחתה מן המאוכלות הפנימיות:    זהו תרומת הדשן שהיו מערבין הדשן והגחלים. ומצאתי בת"כ פרשת צו פרק שני דמדכתיב אשר תאכל האש את העולה שמעינן שאין לו להרים אלא מדשן העולה ולא מדשן העצים. ועיין במה שכתבתי בפ' טרף בקלפי סימן ג':

הגיע לרצפה:    של עזרה כשירד מן הכבש שהוא בדרום והפך פניו לצפון העזרה אז הוא הולך במזרחו של כבש:

צבר את הגחלים:    היינו מאוכלות שתרם עם הדשן:

מקום שנותנגין וכו':    והיינו ושמו אצל המזבח:

רחוק מן הכבש שלשה טפחים:    כלומר רחוק מן הכבש שלשה טפחים היה שם מקום עשוי לצורך מוראת העוף ודישון וכו' שקבלה היא למשה מסיני שכך צריך הראב"ד ז"ל. והוא עצמו ז"ל נתן טעם אחר לקמן רפ"ק דקנים. ושם בזבחים דף ס"ד מפרש רש"י ז"ל הגיע לרצפה וכו' לסוף הכבש הפך פניו כלפי צפון כי בירידתו מן הכבש פניו הם לדרום וכשהוא ברצפה מתזיר פניו לצפון כלפי המזבח והולך במזרחו של כבש ומתקרב למזבח עשר אמות ממקום שכלה דהיינו רחוק מראש המזבח כ"ב אמה ע"כ. ועיין בספר קרבן אהרן פ' שני דפרשת צו. תו גרסינן התם בגמרא עלה דמתניתין דקתני מקום שנותנין מוראת העוף וכו' א"ר יוחנן בוא וראה כמה כחן של כהנים גדול שאין לך בעופות יותר קל ממוראה ונוצה ופעמים שהכהן זורקה יותר משלשים אמה כשהיא עושה עולת העוף בקרן מערבית דרומית אם היתה רבה במזרח צריך לזורקה למוראה ונוצה כל אלכסון של עשרים ושתים על עשרים ושתים שהרי ממקום שהוא עומד עד מזרחו של כבש אין פחות מכ"ב ששה מן הקרן לכבש ורוחב הכבש ט"ז אמה הרי כ"ב וכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונא נמצא תוספת שמנה אמות וד' חומשים הרי שלשים אמה וד' טפחים [הגה"ה פירוש הם הד' חומשים של השנים הנותרים אלא מפני שהאמה היא ששה טפחים וחמשה חומשים יש באמה לבד הוצרך לקרותם גדולים והיא היא] גדולים ובית הדשן היה משוך ממזרחו של כבש ג' טפחים הרי שלשים ואחת וטפח ע"כ. ופירש המפרש שבדפוס צבר את הגחלים ע"ג הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים צבר דכתיב ושמו ואמרינן ושמו שלא יפזר וא"ת והא בעינן ושמו אצל המזבח ונהי דכבש כמזבח לכל מילי מכל מקום היה לנו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמות אמר לי רבי דמוהשליך דכתיב במוראה ונוצה דייקינן דכתיב במוראה ונוצה והשליך אותה אצל המזבח קדמה וקים להו לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מד' אמות ושיעור שמנה אמות דעולת העוף היא נעשית על קרן דרומית מזרחית הלכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמות מקום שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה וכל אלו נבלעין במקומן אבל תרומת הדשן נ"ל דלא היתה נבלעת מדאמרינן ביומא עשרה נסים נעשו לאבותינו וכו' ופרכינן ותו ליכא והא אמר אביי מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעים במקומן ואם איתא דתרומת הדשן נמי כן נבלעת ה"ל לאחשובה ואמרינן בכריתות ושמו מלמד שטעונין גניזה דאסור ליהנות מתרומת הדשן ע"כ. ואני בעניי בינותי בראיה אשר הביא מההיא דבפ"ק דיומא דף כ"א דקחשיב דברים הנבלעים במקומן מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ולא קחשיב תרומת הדשן וכתבו שם התוספות בשם הר"ר פורת ז"ל דה"ה דישון מזבח החיצון ואין נראה לר"ת דמנא ליה האי סברא כיון דלא חשיב ליה בהדי הנך ועוד הא אמרינן בפ' כל שעה ובשלהי תמורה ואפר הקדש לעולם אסור באותם שטעונין גניזה כדתניא ושמו בנחת ושמו שלא יפזר אלמא דלא הוי נבלע במקומן מדטעון גניזה. מיהו י"ל דקרא לאו אניסא סמוך וה"ק אי לא הוה ניסא שיהא נבלע במקומן טעון גניזה. א"נ נראה לי אם חפר שם והוציא אותו קאמר דאפר הקדש לעולם אסור וכן פירש רש"י ז"ל בסוף תמורה עכ"ל יז"ל. ותוס' דזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"ד) כתבו דאין ראיה מדלא חשיב תרומת הדשן דה"נ אשכחן בת"כ וכו'. ועוד כתבו שם וז"ל כיון דתרומת הדשן ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעין במקומן אמאי מועלין בזה יותר מזה דבתרומת הדשן מועלין כדאיתא ס"פ ב"ש דזבחים ובדישון מזבח הפנימי והמנורה תנן במעילה לא נהנין ולא מועלין וי"ל דשאני תרומת הדשן דגלי קרא ושמו וכי תימא כיון דנבלעין היכי משכחת בהו מעילה ושמא דלא היו נבלעין מיד ע"כ: