משנה שבת כא דפוסים

<< | משנה שבת כא דפוסים | >>

נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה.

ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין.

רבי יהודה אומר, אף מעלין את המדומע באחד ומאה.

האבן שעל פי החבית, מטה על צדה והיא נופלת.

היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת.

מעות שעל הכר, נוער את הכר והן נופלות.

היתה עליו לשלשת, מקנחה בסמרטוט.

היתה של עור, נותנין עליה מים עד שתכלה.

בית שמאי אומרים, מגביהין מן השולחן עצמות וקליפין.

ובית הלל אומרים, נוטל את הטבלה כולה ומנערה.

מעבירין מלפני השולחן פירורין פחות מכזית ושער של אפונין ושער של עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה.

ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחין בו, ואם לאו, אין מקנחין בו.

(וחכמים אומרים) בין כך ובין כך, ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה.

<< | משנה שבת כא דפוסים | >>