משנה שבת כא ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כא · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

בית שמאי אומרים, מגביהין מן השולחן עצמות וקליפין.

ובית הלל אומרים, נוטל את הטבלה כולה ומנערה.

מעבירין מלפני השולחן פירורין פחות מכזית ושער של אפונין ושער של עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה.

ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחין בו, ואם לאו, אין מקנחין בו.

(וחכמים אומרים) בין כך ובין כך, ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה.

משנה מנוקדת

נוסח הרמב"ם

בית הלל אומרין מעבירין מעל השולחן קליפין ועצמות בית שמאי אומרין מסלק את הטבלה כלה ונוערה מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית ושיער של אפונין ושל עדשים מפני שהוא מאכל בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת.

פירוש הרמב"ם

ב"ש אומרים מגביהין מן השלחן עצמות וקליפין כו': מה שהרשו בית הלל טלטול הקליפות והעצמות לפי שהן ראויין למאכל הבהמות. וטבלא לוח גדול ישימו עליו השולחן כדי שיפול עליו הפרורים. ושער של אפונים הם הקליפות האפונים. וספוג ידוע והיא כמו צמר נעשה לחוף הים ושואף המים ומסתפגים בו. ובית אחיזה שלו הספוג הנזכר כשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו אינו מתעצר ולא נסחט כשמסתפגין בו ואפי' ר"ש אוסר להסתפג בו כשאין לו בית אחיזה לפי שהוא מתעצר ונסחט בהכרח וכל דבר שיהיה הכרחי מודה בו ר"ש אע"פ שאינו מתכוין כי ר"ש אינו אומר דבר שאינו מתכוין מותר אלא כשהתפעלות המלאכה אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה כאמרם גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ כי אפשר לגררו ולא יעשה חריץ אבל דבר הכרחי לא והוא אמרם מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ומאמר חכמים בין כך ובין כך רוצה לומר בין שיהיה לו בית אחיזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה לו מותר לטלטלו בשבת והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין - בגמרא קאמר שאין אנו סומכים על משנתנו כמות שהיא שנויה, אלא מוחלפת השטה, שבית הלל אומרין מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, וב"ש אומרים מסלק את הטבלא שיש עליה תורת כלי אבל לא יטלטל העצמות והקליפין בידים, דב"ה כר"ש וב"ש כר' יהודה. ומיהו לא שרו ב"ה אלא בעצמות וקליפין דחזו למאכל בהמה אע"ג דלא חזו למאכל אדם, אבל אי לא חזו אף למאכל בהמה מודו ב"ה דאסורים לטלטל, דבכה"ג אפילו ר"ש מודה:

מעבירין מעל השלחן פרורין פחות מכזית - אפילו פחות מכזית וטעמא כדמפרש בסמוך שהן ראויין למאכל בהמה:

ושער של פולין - שרביטים שהקטנית גדל בהן:

עור בית אחיזה - בית אחיזה של עור שיאחזנו בו:

אין מקנחין בו - שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו והוי פסיק רישיה ולא ימות דמודה ביה ר"ש:

בין כד ובין כד - בין יש לו בית אחיזה בין אין לו בית אחיזה ניטל בשבת כשהוא נגוב:

ואינו מקבל טומאה - דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת:

פירוש תוספות יום טוב

[*מעבירין מלפני השלחן. והר"ב העתיק מעל השלחן וכן הוא בפירוש רש"י וכן ברי"ף והרא"ש]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תפארת ישראל

יכין

בית שמאי אומרים מגביהין מן השלחן עצמית וקליפין:    מדחזי למאכל בהמה:

ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה:    דטבלא תורת כלי עליה. ובגמ' קאמר דמוחלפת השיטה. וב"ה שרו לטלטל העצמות והקליפין. והכי קיי"ל (ש"ח כ"ז). מיהו בלא חזו אפי' למאכל בהמה, כ"ע מודו דאסור לטלטלן , רק מנער הטבלא , או יעבירן ע"י סכין או ע"י שאר כלי , שלא יגע בהן (ט"ז שם סקי"ח):

ושער של אפונין:    שרביטין שהקטניות גדלין בהן:

ושער של עדשים מפני שהוא מאכל בהמה:    אכולהו ג' קאי:

ספוג:    (שוואמס):

אם יש לו עוד בית אחיזה:    אוזן מעור לאחזו בו:

מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו:    דנסחט כשאחזו. והו"ל פסיק רישא (ש"כ סעי' י"ז):

וחכמים אומרים בין כך ובין כך:    אפי' אין בו בית אחיזה מעור:

ניטל בשבת:    כשהוא נגוב. דתורת כלי עליו:

ואינו מקבל טומאה:    דספוג הוא עפעף של דג הים (כא"ח ש"כ סעי' י"ח). וכל שבים טהור (כלים פי"ז מי"ג) , כך נ"ל:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים