משנה פסחים ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ח · משנה ג | >>
האומר לבניו: הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו, זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו.
לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד.
נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחוט.
רבי שמעון אומר, עד שיזרוק עליו את הדם.
הָאוֹמֵר לְבָנָיו: הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. לְעוֹלָם נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשְׁחֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּזְרֹק עָלָיו אֶת הַדָּם:
האומר לבניו:
- "הריני שוחט את הפסח,
- על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" -
- כיון שהכניס הראשון - ראשו, ורובו,
- זכה בחלקו - וזיכה את אחיו עימו.
- כיון שהכניס הראשון - ראשו, ורובו,
- לעולם נמנין עליו -
- עד שיהא בו כזית - לכל אחד ואחד.
- נמנין,
- ומושכין את ידיהן ממנו,
- עד שישחוט.
- רבי שמעון אומר:
- עד שיזרוק הדם.
- ומושכין את ידיהן ממנו,
אמר להם על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים - כדי לזרזם על המצות ושישתדלו לעלות לירושלים, אבל לעניין הפסח כבר נמנו עמו בלי ספק, ולפיכך כשנכנס הגדול זכה וזיכה אחיו עמו, לפי שהן מנויין על הפסח כולן.
רבי שמעון סבר שנמנין על הפסח עד שישחט, ומושכין את ידיהם אחר שנשחט קודם שיזרק הדם.
ואין הלכה כרבי שמעון:
על מי שיעלה ראשון לירושלים - כדי לזרזן קאמר, שיזדרז כל אחד להיות ראשון ט. ומיהו כל בניו המנה על הפסח, אלא שאותו שיעלה ראשון יזכה ראשון וכל אחיו יזכו אחריו על ידו:
עד שיזרק הדם - לעולם יכול לימשך, אפילו אחר שחיטה עד שיזרק הדם. ומודה רבי שמעון דאין נמנין אלא עד שישחט י. ואין הלכה כר' שמעון:
על מי שיעלה מכם ראשון. פי' הר"ב שיזדרז להיות ראשון ומסיים רש"י ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו:
רבי שמעון אומר עד שיזרק. כתב הר"ב ומודה ר"ש דאין נמנין [אלא] עד שישחט דאמר קרא (שמות יב ד) במכסת נפשות והדר תכוסו ומחלוקת לימשך דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה. ור"ש סבר מהויותיה דשה קודם גמר עבודותיו:
(ט) (על הברטנורא) ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו. רש"י:
(י) (על הברטנורא) דאמר קרא במכסת נפשות והדר תכוסו. ומחלוקת לימשך, דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה, ור"ש סבר מהויותיה דשה קודם גמר עבודתו:
האומר לבניו וכו': פ' אין בין המודר (נדרים דף ל"ו) ובפ' כל הגט (גיטין דף כ"ה:)
הריני שוחט את הפסח וכו': פי' הריני עולה לירושלים ולאחר שאהי' שם אשחוט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון:
על מי שיעלה ראשון: הוה ס"ד בגמ' דמשום טעם דיש ברירה הוא ודחי לה דלכולם הִימְנָה אלא משום כדי לזרזן קאמר והכי נמי דייקא דקתני ומזכה אחיו עמו אא"ב דאימנינהו מעיקרא שפיר אלא אי אמרת דלא אימנינהו מעיקרא לבתר דשחוט מי קא מתמני והתנן בסיפא נימנין עליו ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט ש"מ ותנ"ה דמשום זריזות קאמר דתניא מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים. ומדקתני בנות זריזות ובנים שפלים ולא קתני בנות זכו ובנים לא זכו או ובנים לא יצאו ידי חובתם שמעי' מינה שם בפ' אין בין המודר דשה לבית אבות לאו דאורייתא פי' דמן התורה אין הקטנים צריכין להמנות בשה עם בני חבורה אלא אוכלים ממנו אע"פ שלא נמנו עליו ויש ליישב דלא פליגא אסוגיא דידן דהכא בגמ' דידן נמי ה"ק ש"מ דכדי לזרין קאמר דהא לא בעי לאימנויינהו ומה שאמר להם על מי שיעלה מכם ראשון כדי לזרזן קאמר ודוחק א"נ אפשר לומר דהכא בעי לפרושי אפי' את"ל דבניו דמתני' הוו גדולים דצריכין ודאי להמנות והתם ודאי בעי לפרושי אי אמרינן דבנים דמתני' הוו קטנים יכולין לאכול ואינו נקרא פסח שלא למנוייו דלא אסר רחמנא אלא להנהו דאיתנהו במצות תכוסו ועיין כאן בתוס':
זכה בחלקו ומזכה: ס"א וזיכה. ולא מצאתי דין זה דהאומר לבניו וכו' שם ביד לא בפ' שני ולא בפ' שלישי. רק הביא שם בפ' שני הברייתא דאיתא בגמ' שוחט אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וכו':
לעולם נמנין עליו וכו': גמ' מאי לעולם ומשני הא קמ"ל דאע"ג דאימני עליה חבורה זו חוזרת ונמנית עליה חבורה אחרת ודלא כר' יוסי דס"ל ובלבד שיהיה אחד מבני חבורה ראשונה קיים עליו כמו שכתבתי לקמן ס"פ מי שהיה טמא:
נמנין עליו ומושכין: פ' תמיד נשחט (פסחים דף ס') ותוס' ס"פ אלו דברים בפסח ובגמרת יומא דף מ"ט פ' הוציאו לו ובפ' כל הגט דף כ"ה ובגמ' אמר אביי מחלוקת לימשך פי' בההיא קאמר ר"ש עד שיזרק דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה ור"ש סבר מהוייתיה דשה קודם גמר עבודותיו אבל לימנות ד"ה עד שישחט דאמר קרא במכסת נפשות והדר תכוסו תנ"ה וכו' עד ר"ש אומר נמנין עד שישחט ומושכין עד שיזרק הדם. ורוב הספרים לא גרסי' במתני' רק ר"ש אומר עד שיזרק הדם:
יכין
האומר לבניו: קודם עלותו לירושלים:
הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם: ונתכוון האב לזרזן למצוה, שיכבד הזריז לעשותו ראש, לזכות לאחיו על ידו:
כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו: נ"ל דלמ"ד שה לבית אבות דאורייתא [כגיטין דכ"ה], הכי פירושו, דעכ"פ צריך האב לזכות לכולן בתחילה עליו, דאל"כ הרי נאכל שלא למנוייו:
עד שיזרוק עליו את הדם: דוקא להמשך ממנו, אבל להמנות עליו מודה דעד שישחט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש