משנה פאה ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ו · משנה א | >>
בית שמאי אומרים, הבקר א לעניים, הבקר.
ובית הלל אומרים, אינו הפקר, עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה.
כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו –
בית שמאי אומרים ד, אינו שכחה.
ובית הלל אומרים, שכחה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶבְקֵר לָעֲנִיִּים הֶבְקֵר.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ הֶפְקֵר, עַד שֶׁיֻּפְקַר אַף לָעֲשִׁירִים כַּשְּׁמִטָּה.
כָּל עָמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב וְאֶחָד שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין, וּשְׁכָחוֹ,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ שִׁכְחָה.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שִׁכְחָה.
בית שמאי אומרים: הפקר לעניים - הפקר.
- ובית הלל אומרים: אינו הפקר - עד שיופקר אף לעשירים, כשמיטה.
- כל עומרי השדה, של קב קב, ואחד של ארבעת קבין, ושכחו -
- בית שמאי אומרים: אינו שכחה.
- ובית הלל אומרים: שכחה.
כבר ביארנו כי ההפקר אינו מחוייב במעשרות.
ומה שהפקיר לעניים בלבד - אומרים בית שמאי, שהוא הפקר ואינו מחוייב במעשר. והביאו ראיה עליו מה שאמר הכתוב: "לעני ולגר תעזוב אותם"(ויקרא יט, י). ואמרו: יש לך עזיבה אחרת, שהוא לעניים ולא לעשירים;
ובית הלל אומרים: אמר הכתוב בשמיטה: "תשמטנה"(שמות כג, יא), מה תלמוד לומר "ונטשתה"(שמות כג, יא)? יש לך נטישה אחרת, כזו.
ואתה צריך לדעת, כי לבית שמאי, מי שהפקיר - לאדם ולא לבהמה, לישראל ולא לגויים, לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת, שכל זה הפקר ואינו מחוייב במעשרות:
הבקר. כמו הפקר דאם הפקיר לעניים ולא לעשירים פטור מן המעשר:
אינו הבקר. וחייב במעשר ואפילו קדם עני וזכה לא עשה כלום כדמוכח בפרק אלו מציאות (דף ל:) בעובדא דר' ישמעאל בר' יוסי בההוא גברא דהוי דרי פתכא דאופי ואפקריה רבי ישמעאל ברבי יוסי לכולי עלמא בר מההוא גברא ופריך עלה מי הוי הפקר כי האי גוונא ובירושלמי (הל' א) מפרש טעמייהו מקראי:
ירושלמי (שם) ר' חייא בשם ר' יוחנן טעמייהו דב"ש (ויקרא יט) לעני ולגר מה ת"ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים אמר ריש לקיש טעמייהו דב"ה תשמטנה (שמות כג)מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו מה זו לעניים ולעשירים אף מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים מה מקיימין ב"ה טעמייהו דב"ש תעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים מה מקיימין ב"ש טעמייהו דב"ה תשמטנה ונטשתה מיעוט זה לעניים ולעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים א"ר אבין לישן מתני' מסייע ליה לריש לקיש עד שיבקיר לעשירים כשמטה הבקיר לבהמה ולא לאדם לנכרים ולא לישראל לעשירים ולא לעניים (זה) [ד"ה] אין הבקרו הבקר הבקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת בפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש על דעתיה דרבי יוחנן הבקרו הבקר על דעתיה דריש לקיש אין הבקרו הבקר אמר רבי לא בפירוש פליגי רבי יוחנן אמר הבקר ריש לקיש אמר אין הבקר פי' פאה ושמטה פטורין מן המעשר כדדרשינן בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו חלק ונחלה עמך דהא לוי עני נוטל פאה ובמכילתא בפרשת ואלה המשפטים יליף שביעית מדכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה הקיש אדם לחיה מה חיה אוכלת שלא מן המעושר אף אדם אוכל שלא מן המעושר וקסבר רבי יוחנן דבית שמאי ילפי מפאה וב"ה אותם מיעוטא היא ולא צריכי למילף משמטה וריש לקיש סבר דמשמטה ילפי בית הלל וטעמייהו דבית שמאי דתשמטנה מיעוטא היא ולאו משום דילפי מפאה ולהכי קאמר רבי אבין דלישן דמתני' מסייעא לריש לקיש דקתני כשמטה אלמא משמטה ילפא ור' יוחנן סבר דכשמטה סימנא בעלמא נקטיה:
אין הבקרו הבקר ולא דמי לא לפאה ולא לשמטה על דעתיה דרבי יוחנן הבקרו הבקר ופטור מן המעשר אע"ג דלא הוי כעין שמטה דבית הלל לאו משמטה ילפי אלא מדכתיב אותם דריש דבעינא אף לעשירים והא דקאמר לעניי אותה העיר לאו דוקא אלא כלומר לבני אותה העיר ואע"פ שלכל הפקיר נקט לעניים משום דסתמא לפי שראה צורך עניים עשה לריש לקיש לא הוי הפקר לבית הלל דקסבר דבעי דומיא דשמטה וההיא דפ' אלו מציאות (ל:) דמשמע מעובדא דר' ישמעאל בר' יוסי דאפי' הפקירה לכולי עלמא חוץ מחד גברא לא הוי הפקר התם רוצה ליישב דלא תיקשי לריש לקיש מילתיה דרבי ישמעאל בר' יוסי וסוגיא דהגמ' בסוף השולח (דף מז.) כריש לקיש גבי הא דקאמר רבה אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר דדייק לה ממתני' דהלקט והפאה של נכרי חייבין במעשר אא"כ הפקיר ה"ד אילימא דישראל ולקטינהו נכרי הא מיפקרי וקיימי אלא דנכרי ולקטינהו ישראל וטעמא דהפקיר הא לא הפקיר לא לעולם דישראל ולקטינהו נכרי וכדקאמרת הא מפקרי וקיימי נהי דמפקרי אדעתא דישראל אדעתא דנכרי מי מפקרו ומיהו י"ל דהתם כמו הפקר בטעות הוא דלא הפקיר על דעת שיזכה בה כותי אבל אם הפקיר על דעת ישראל וזכה ישראל פטור מן המעשר אע"פ שלא הפקיר לנכרי וההיא דבן בוהין פסחים (דף נז.) דנתן פאה לירק ומצאו אביו אמר להם בניי הניחו לי ואני אתן לכם כפלים במעושר ולא מפני שעיני צרה אלא מפני שאמרו חכמים אין פאה לירק והיה ירא שלא יאכלו בלא מעשר כדין פאה לב"ה ניחא שאינו פטור עד שיפקיר אף לעשירים ואפילו לב"ש הוי כמו הפקר בטעות דלא הפקיר אלא מפני ברית חיוב פיאה והא דקאמר בב"ק (דף כח.) בעה"ב שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר זה וזה ג) לפטור מן המעשר כדאשכחן במפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו אפי' לב"ה ניחא דראשונה מיד נפטרה כשהניחה לשם פאה דמשום דחזר וזכה בה לא נתחייבה וזאת נמי שנטלו לדעתו נטלוה ופטורה:
ב"ש אומרים אינו שכחה. בירושלמי (הל' א) מפרש טעמא דב"ש שהוא יכול לחלקו עמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד וא' כי אם קב וכן עומרי השדה של ב' קבין וא' של ח' קבין וב"ש לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' לעניים וד' לבעה"ב וב"ה ל"ל רואין:
בית שמאי אומרים הבקר לעניים - מי שהפקיר לעניים ולא לעשירים דין הפקר יש לו, ופטור מן המעשר, דכתיב בלקט ופאה (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם, מה תלמוד לומר תעזוב אותם, למד על עזיבה אחרת דהיינו הפקר, שהיא כזו, מה זו לעניים ולא לעשירים אף מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים ב:
אף לעשירים כשמטה - דכתיב (שמות כה) והשביעית תשמטנה ונטשתה, מה ת"ל ונטשתה, למד על נטישה אחרת דהיינו הפקר, שהיא כשביעית, מה שביעית לעניים ולעשירים אף הפקר לעניים ולעשירים ג:
הבקר פירושו כמו הפקר. הר"ש. ששניהם הבי"ת והפ"א ממוצא השפה ועיין במשנה ג' פרק ד' דעדיות. [*ובמשנה ג' פרק ג' דשבת. וז"ל הרמב"ן בפירוש החומש בפרשת קדושים בפסוק בקורת תהיה עיקר הלשון בכל מקום במשנה בבי"ת ובש"ס החליפו בפ"א]:
הבקר לעניים הבקר. פירש הר"ב דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם. מה תלמוד לומר תעזוב אותם למד על עזיבה אחרת דהיינו הפקר וכו' ירושלמי. ואף על גב דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם בריש פרק ד'. מ"מ שמעינן מינה נמי להך. דכולה בכלל תעזוב. ועוד י"ל דמאותם דריש שהוא מיותר. ועיין לקמן:
כשמטה. פירש הר"ב דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה תלמוד לומר ונטשתה וכו' ירושלמי. ובית הלל מתעזוב אותם מיעוט. זה לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים. ובית שמאי תשמטנה ונטשתה מיעוט. זה לעניים ולעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים:
ואחד של ארבעת קבין. לשון הר"ש בירושלמי מפרש טעמא דב"ש שהוא יכול לחלקו לעמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה. הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד ואחד כי אם קב. וכן עומרי השדה של שני קבין ואחד של ח' קבין ובית שמאי לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' לעניים וד' לבעל הבית וב"ה לית להו רואין:
(א) (על המשנה) הבקר כמו הפקר. ששניהם הבי"ת והפ"א ממוצא השפה ומתחלפין:
(ב) (על הברטנורא) ואף על גב דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם בריש פ"ד מ"מ שמעינן מיניה נמי להך. דכולה בכלל תעזוב. ועי"ל דמאותם דריש שהוא מיותר:
(ג) (על הברטנורא) וב"ה. מתעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים. וב"ש תשמטנה ונטשתה זה לעניים ולעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים. ירושלמי:
(ד) (על המשנה) בש"א. טעמא דב"ש שהוא יכול לחלקו לעמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה. הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד ואחד כ"א קב וכן עומרי השדה של ב' קבין וא' של ח' קבין וב"ש לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' דעניים וד' לבעל הבית ובית הלל לית להו רואין. ירושלמי:
הבקר כמו הפקר: ה"ר שמשון ז"ל וכן פירש גם כן הראב"ד ז"ל ובמס' עדיות וכן בסמ"ג עשין סי' נ"ט וגם הרא"ש ז"ל בפ' ואלו טרפות דף קס"א וכן ג"כ כתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש פ' בשלח פסוק נשפת ברוחך שהוא כמו נשבת בבי"ת גם בפסוק בקרת תהיה דבפ' קדושים. גם הח' הר"ש שירילי"ו ז"ל כ' הבקר גרסי' בבי"ת והוי כמו הפקר וכן בלשון המקרא בקרת תהיה לדעת הרמב"ן ז"ל ורקים ופוחזים תרגם יונתן סריקין ובקרין. הבקר לעניים הבקר משום דתנן בפ' הפאה ניתנת דהפקר פטור מן המעשר מפרש ליה תנא דמתני' גווניה כי היכי דלהוי פטור מן המעשר. ותני לה הכא משום דתנא לעיל דיש שכחה שיש בה זכות לבעה"ב וחייבת במעשרות ולא חלה השכחה אע"ג שהיא מדה שזוכין בה עניים. תנא אגבה נמי מדה שזוכין בה עניים דלא חלה וכב"ה ע"כ. וגם רד"ק ז"ל כ' בפי' הנביאים גבי את זדונך שאמר אליאב לדוד דתרגם יונתן בקרנותך פי' פקרנותך ע"כ:
ובה"א שכחה: אבל יתר על ד' אפי' ב"ה מודו שאינו שכחה וכן אם היו של שני שני קבין ואחד יתר על שמנת קבין אינו שכחה:
יכין
בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר: אם הפקיר רק לעניים. הו"ל הפקר ופטור ממעשר. דילפינן ממתנת ערים כלקט וכו':
ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמטה: דבשביעית הכל מופקר גם לעשירים:
בית שמאי אומרים אינו שכחה: אזלי לטעמייהו לקמן מ"ה. דג' שכחה. אבל ד' אינו שכחה. ואית להו הכא רואין כאילו נחלקה לד':
ובית הלל אומרים שכחה: דלית להו רואין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת