משנה פאה ו ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ו · משנה ט | >>

לחצו כאן למהדורת וויקיטקסט המבוארת

סאה תבואה עקורה וסאה טו שאינה עקורה, וכן באילן והשום והבצלים, אינן מצטרפין לסאתים, אלא של עניים הם.

רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע, אינן מצטרפין; ואם לאו, הרי אלו מצטרפין.

משנה מנוקדת

סְאָה תְּבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינָהּ עֲקוּרָה,

וְכֵן בְּאִילָן,
וְהַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים,
אֵינָן מִצְטָרְפִין לְסָאתַיִם, אֶלָּא שֶׁל עֲנִיִּים הֵם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
אִם בָּאת רְשׁוּת הֶעָנִי בָּאֶמְצַע, אֵינָן מִצְטָרְפִין;
וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין:

נוסח הרמב"ם

סאה תבואה עקורה, וסאה שאינה עקורה,

וכן באילן, והשום, והבצלים - אינן מצטרפין.
רבי יוסי אומר:
אם באת רשות לעני באמצע - אינן מצטרפין;
ואם לאו - הרי אלו מצטרפין.

פירוש הרמב"ם

כבר הקדמנו, שסאתיים - אינה שכחה. וכשישכח סאה קמה וסאה עקורה, לא נאמר יצטרף זה לזה, ולא יהיה שכחה.

וכן באילן, כשיהיה קצת השיעור שלא יהיה כמוהו שכחה באילן, וקצתו תלוש ועקור מן הארץ; וכן השומים והבצלים, כשישכח מקצתם בארץ ומקצתם תלושים, והמחובר משניהם אינו שכחה, ולא נאמר שיצטרפו כדי שלא יהיה שכחה.

ורבי יוסי אומר שהם מצטרפים, עד שיפריש ביניהם רשות העני. ויהיה זה, כשיזכה בקצת הדבר ההוא התלוש או במחובר, ואחר כך נשכח קצתו האחר, אז לא יצטרף עמו הקצת האחר, ויהיה כמו כן שכחה.

ואין הלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

עקורה. תלושה:

ושאיבה עקורה. מחוברת:

אין מצטרפין לסאתים. דלא ניהוו שכחה אלא אם שכחה הוי שכחה ודווקא כששכח שניהם שאם שכח עקורה ולא שכח שאינה עקורה היתה שאינה עקורה מצלת עקורה שאצלה ודייק בירוש' (הל' ו) הא אם יהיו שתיהן עקורות לבעה"ב כר"ג דאמר לעיל שני עומרים ובהן סאתים לבעל הבית:

וכן באילן. סאה פירות תלושין אצל סאה מחוברין אין מצטרפין והוו שכחה:

והשום והבצלים. סאה קמה של שום וסאה קמה של בצלים אין מצטרפין לסאתים קמה והוו שכחה אי נמי סאה שום עקור וסאה שום שאינו עקור וכן סאה בצלים עקורים וסאה בצלים שאין עקורין אין מצטרפין:

רשות העני באמצע. כגון שיש לקט בין סאה לסאה ומיהו באילן לא משכחת לה דאין לקט באילן אלא שכחה ופאה אבל בכרם משכחת לה לפי שיש פרט בכרם:

תניא בתוספתא רבי יוסי אומר *חנניא בן אחי רבי יהושע אומר כל שבאת רשות עני באמצע כגון תבואה והכרם אין אלו מצטרפות וכל שלא באת רשות עני באמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפות

ירושלמי (הל' ו') מה עד שתבא ממש או אפי' נראית לבוא נשמעינה מן הדא תבואה והכרם כרם לא על אתר הוא הדה אמרה אפי' נראית לבא פירוש מה לשון בעיא הוא הא דאמר רבי יוסי אם באת אם בשכבר באת או אפי' בראוי ופשיט ליה מברייתא דתוספתא דקתני כרם ואין דרך פרט לבא על אתר ועוד קאמר התם בירושלמי (שם) דהא דקתני מתני' דעקורה ושאינה עקורה אין מצטרפין והוו שכחה כששכח את הקמה תחלה ומסיק רבי יונה תפתר בקוצר שורה ומעמר וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העמרים אבל אם שכח העמרים תציל עקורה שאינה עקורה הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי היא שכחה ויש ליתן טעם לדר' יונה דכיון דסאה של קמה מציל על סאה של עקורה הרי הוא כקמה שיש בה סאתים ואם שכחה אינו שכחה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עקורה - תלושה, ושאינה עקורה מחוברת לקרקע, אינן מצטרפין לסאתים ונימא דלא הוו שכחה, אלא אם שכחן הוו שכחה. ודוקא בשכח שניהם דאם שכח עקורה ולא שכח שאינה עקורה היתה שאינה עקורה מצלת על העקורה שאצלה:

וכן באילן - סאה פירות תלושין אצל סאה מחוברין אין מצטרפין, והוו שכחה:

והשום והבצלים - סאה קמה של שום וסאה קמה של בצלים אין מצטרפין לסאתים קמה. אי נמי סאה שום עקור וסאה שום שאינו עקור, וכן סאה בצלים עקורים וסאה בצלים שאינן עקורין אין מצטרפין טז:

אם באת - כגון שיש לקט בין סאה לסאה, וכן בכרם יש פרט בין סאה לסאה. אבל בפירות האילן לא משכחת רשות עני באמצע, דאין לקט ופרט באילן יז. ואין הלכה כרבי יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה. ודייק בירושלמי הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית כרבן גמליאל דאמר לעיל שני עומרים ובהם סאתים לבעל הבית. הר"ש:

והשום והבצלים. לפירוש השני שכתבו הר"ב והר"ש סאה שום עקור וסאה שום שאינו עקור וכו'. וכן נראה דעת הרמב"ם שז"ל בחבורו וכן בשום ובבצלים ובפירות האילן אם שכח מקצתן בקרקע ומקצתן תלוש וכו'. משום דשום ובצלים דומיא דפירות האילן דמקצתן של הפירות באילן ומקצתן תלוש ובאילן אחד. צריכין לומר דאשמועינן בתבואה. ובפירות אילן. ובירק. ותנא תרי מיני ירק לאשמועינן דבכל ירק הדין שוה:

אם באת רשות העני באמצע. כתב הר"ב אבל בפירות האילן לא משכחת רשות עני באמצע. תוספתא הביאה הר"ש. ותימה דמשכחת לה בפאה דשייכא באילן. אלא דכיון דהמחובר מציל כדלעיל. לפיכך אין רשות העני מועלת בו [*שלא] להצטרף שלא יהא שכוח. ולפי זה תימה על פירוש הרמב"ם שכתב וז"ל ור"י אומר שהם מצטרפים עד שיפריש ביניהם רשות העני. ויהיה זה כשיזכה בקצת הדבר ההוא התלוש או במחובר ואח"כ נשכח קצתו האחת אז לא יצטרף עמו קצת האחר ויהיה כמו כן שכחה ע"כ וצ"ע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) וסאה. ודייק בירושלמי הא אם היו שתיהן עקורות לבעה"ב כר'ג דאמר לעיל ב' עומרים ובהם סאתים לבעה"ב:

(טז) (על הברטנורא) משום דשום ובצלים דומיא דפירות האילן דמקצתן של הפירות באילן ומקצתן תלוש ובאילן אחד צריכין לומר דאשמעינן בתבואה ובפירות אילן ובירק. ותנא תרי מיני ירק לאשמעינן דבכל ירק הדין שוה. תוי, 'ט:

(יז) (על הברטנורא) ותימא דמשכחת לה בפאה דשייכא באילן אלא דכיון דהמתובר מציל כדלעיל לפיכך אין רשות העני מועלת בו שלא להצטרף שיהיה שכוח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סאה תבואה כו':    אינם מצטרפין לסאתים דלא להוו שכחה. ובירושלמי מפ' דמיירי בששכח את הקמה תחלה:

וכן באילן:    למעוטי דר' יוסי קאמר הכי דבאילן סאה פירות תלושין אצל מחוברין אין מצטרפין והוו שכחה:

והשום והבצלים אינם מצטרפין:    סאה קמה של שום וסאה קמה של בצלים אינם מצטרפין והוו שכחה דאע"ג דכולהו תבלין לקדרה וחשיבי מין א' כדתנן במסכת ערלה אפ"ה לא מצטרפי לסאתים והוו שכחה:

לסאתים אלא של עניים הם:    כל אלו המלות העביר עליהם הקולמוס החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל:

אם באת רשות העני כו':    כגון שיש שם לקט ופרט שיש לעני זכות בו: באמצע. בין שתי סאין בהאי הוא דמודינא לכו דאין מצטרפין אבל אי ליכא פרט ולקט מצטרפין ולא הוי שכחה. וכ"ש דבאילן דלית ביה פרט ובשומים ובצלים דלית בהו לקט דמצטרפין. אבל תניא בתוספתא כל שבאת רשות העני לאמצע כגון תבואה וכרם וכל שלא באת רשות העני לאמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין הרש"ש ז"ל. והקשה בתוס' יו"ט ותימה דמשכחת רשות העני באמצע באילן בפאה דשייכא באילן אלא דכיון דהמחובר מציל כדלעיל לפיכך אין רשות העני מועלת בו להצטרף שלא יהא שכוח. ע"כ בקיצור. ונלע"ד דלכה"פ צ"ל מלהצטרף. והיותר לשון ישר לע"ד הוא אין רשות העני מועלת בו שיהא שכוח:

אם באת רשות העני באמצע:    מפ' בירושלמי אע"פ שלא באת כבר אלא שעתידה לבא כגון שעומדת תבואה מחוברת ביניהן וראוי ליפול לקט ביניהן. וכגון שאותה תבואה המחוברת רחוקה ואינה ראויה להציל כדתנן לעיל שאינה מגעת לקמה הרא"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה:    ונוגעים זה בזה ושכח שניהן:

וכן באילן והשום והבצלים:    דב' מינים אינן מצטרפים אפילו שניהן מחוברים. וי"א דה"נ בא' תלוש וא' מחובר מיירי וקמ"ל הדין בג' מינין. תבואה. פירות אילן. ירק:

אינן מצטרפין לסאתים אלא של עניים הם:    וקמ"ל אף לרבנן דר"ג לעיל מ"ו דאפילו בשניהן עקורים עכ"פ מדהן בב' כריכות אמ"צ ושניהן לעניים. וכ"ש הכא שסאה א' מחוברת. אפ"ה סד"א לחלק. דהתם כל סאה אגודה לבדה. להכי אמ"צ להצטרף לחברתה. משא"כ הכא הרי סאתים שמונחים יחד ואינן אגודים מצטרפים ואינה שכחה. וה"נ הכא. קמ"ל:

רבי יוסי אומר אם באת רשות העני באמצע:    שיש לקט או פרט ביניהן. אבל פאה לא. דמחובר מציל. ואע"ג דגם פאה חלקו של עני עכ"פ אין העניים רשאין ליטלה בלי דעת של בעה"ב. כפ"ד מ"ה כך נ"ל. ומכ"ש שכחה. ששכח עומר באמצע. קודם לב' הסאים ששכח אח"כ מהצדדים. אין השכחה מפסקת ביניהן. אדרבה מצרפתן. מדכולה מין שכחה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים