משנה ערכין ה ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ה · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

חייבי ערכיםיד, ממשכנין אותן. חייבי חטאות ואשמות, אין ממשכנין אותן.

חייבי עולות ושלמים, ממשכנין אותן אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה, שנאמר (ויקרא א) "לרצונו"טז, כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".

וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופין אותו עד שיאמר יז "רוצה אני".

משנה מנוקדת

חַיָּבֵי עֲרָכִים,

מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן.
חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת,
אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן.
חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים,
מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, ג): "לִרְצוֹנוֹ",
כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי.
וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים,
כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי:

נוסח הרמב"ם

חייבי ערכין - ממשכנין אותן.

חייבי חטאות, ואשמות - אין ממשכנין אותן.
חייבי עולה, ושלמים - ממשכנין אותן.
אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה,
שנאמר: לרצונו (ויקרא א ג) -
כופין אותו - עד שיאמר "רוצה אני".
וכן אתה אומר בגיטי נשים -
כופין אותו - עד שיאמר "רוצה אני".

פירוש הרמב"ם

זה שאין אנו ממשכנין חייבי חטאות ואשמות הוא מפני שהן מעצמן זהירים להביאם, לפי שאין להן כפרה עד שמקריבים אותם.

אבל העולות ושלמים, הואיל ואין בהן כפרה לפעמים מתעצלין בהן, ולפיכך ממשכנין אותן.

ואין זה נוהג בכולן אלא ברובן, לפי שיש שם חטאת שצריך להכריחו עליו והוא חטאת נזיר, לפי שאינה מעכבת אותו מלשתות יין ומלטמא למתים כמו שבארנו בששי מנזירות, ואין עליו החטאת כאוכל חלב וכדומה לו לכפרה, ולפיכך ממשכנין עליהן. ויש עולות שאין ממשכנין עליהן, כגון עולת מצורע, לפי שלא עלתה לו טהרה עד שמקריב כל קרבנותיו, והרי הוא נחפז מעצמו להבאתם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ממשכנין אותן - גזבר נכנס לביתם ונוטל בעל כרחם:

חייבי חטאות ואשמות - כיון דלכפרה אתו לא משהי להו, ואין ממשכנין אותן. וחטאת נזיר, הואיל ולאו לכפרה אתיא ואינה מעכבתו מלשתות יין טו, שכיון שנזרק הדם של אחד מן הקרבנות הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים, זמנין דפשע ומשהי לה, הלכך ממשכנין אותו על חטאתו:

חייבי עולות ושלמים - אע"ג דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה, הואיל ולאו חובה היא לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי, הלכך ממשכנים אותן. ויש מחייבי עולות שאין ממשכנים אותן, כגון עולת מצורע, לפי שהיא מעכבת טהרתו, לא אתי לשהוייה:

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני - היכא דבית דין ממשכנים אותו צריך שיאמר רוצה אני:

וכן אתה אומר בגטי נשים - כל מי שדינו שכופין אותו לגרש, ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, ונותן הגט והוא כשר:

פירוש תוספות יום טוב

חייבי ערכין ממשכנין. לשון הרמב"ם פ"ג מהלכות ערכין. חייבי ערכין ודמים כו'.

ממשכנין אותן. עיין פרק דלקמן משנה ג':

חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין. עיין מ"ש ברפ"ג דכריתות. [ומ"ש הר"ב וחטאת נזיר הואיל וכו'. ואינה מעכבתו מלשתות יין וכו'. נ"ל שהר"ב בכונה מכוונת לא קאמר גם כן ומלהטמא למתים. אע"ג שגם בזה אינו מתעכב וכדמסיק. והרמב"ם בפירושו כתב בזה הלשון לפי שאינה מעכבת אותו מלשתות יין ומליטמא למתים. ע"כ. וכן הוא במימרא דרב פפא בסוגיין. אמנם הר"ב יישב בזה לפי דעתי קושיא גדולה. שהרי יש להקשות אמאי לא קאמר נמי ואשם נזיר טמא כשמגלח. שאין אשמו מעכבו מלמנות נזירות טהרה כחכמים דפ"ג דנזיר דף י"ח ופסק כן הרמב"ם בפ"ו מהלכות נזירות. אלא דדוקא מה שאין מעכבו מלשתות יין אתי לשהויי משא"כ אילו לא הותר בשתיית יין. אע"ג שהותר להטמא למתים. לא אתי לשהויי. וה"נ אשם נזיר טמא. מה שאין מעכבו מלמנות. מש"ה לא אמרינן דאתי לשהויי. ואין נראה להר"ב לומר דחטאת דנקט רב פפא לאו דוקא דה"ה האשם דדכוותיה שאינו מעכב. וכן הרמב"ם עצמו בספי"ד מהלכות מעשה הקרבנות. כתב בזה הלשון חוץ מחטאת נזיר. הואיל ואינו מעכבתו מלשתות יין שמא יאחר אותו. ולפיכך ממשכנין אותו. ע"כ]:

אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה. שנאמר לרצונו [ונאמר ג"כ יקריב דמשמע בע"כ. הא כיצד] כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. גמ'. עיין מ"ש בשם הרמב"ם במשנה ח' פ' בתרא דגיטין:

[עד שיאמר. ולא קתני עד שיתן. דייק מיניה רב ששת דלא סגי בנתינה דדלמא מסר מודעה. ובנתינה בעלמא אין זה בטול. הלכך צריך שיאמר]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) חייבי כו'. לשון הר"מ בחבורו, חייבי ערכין ודמים:

(טו) (על הברטנורא) [ולא כתב] ומלהטמא למתים, אע"ג שגם בזה אינו מתעכב וכדמסיק. והר"מ כתב לשניהן. וכן הוא בגמרא, אבל הר"ב יישב בזה קושיא גדולה, דיש להקשות, אמאי לא קאמר נמי ואשם נזיר טמא כשמגלח, שאין אשמו מעכבתו מלמנות נזירות טהרה כחכמים דפרק ג' דנזיר כו', אלא דדוקא מה שאין מעכבו מלשתות יין אתי לשהויי, משא"כ אילו לא הותר בשתיית יין אע"ג שהותר להטמא למתים לא אתי לשהויי. וה"נ אשם נזיר טמא, מה שאין מעכבו מלמנות, מש"ה לא אמרינן דאתי לשהויי. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) לרצונו. ונאמר ג"כ יקריב, דמשמע בעל כרחו. הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. גמרא:

(יז) (על המשנה) שיאמר. ולא קתני עד שיתן, דייק מינה בגמרא דלא סגי בנתינה, דדלמא מסר מודעא, ובנתינה בעלמא אין זה ביטול, הלכך צריך שיאמר. [כלומר דליבטל למודעא]:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חייבי ערכין ממשכנין וכו':    וה"ה חייבי דמים וכן ביד פ"ג דהלכות ערכין סימן י"ד. ואיתה בפ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ') ובפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ב.) ותוס' פ"ק דר"ה דף ו' ור"פ חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) ודפ' כל התדיר (זבחים דף פ"ט.) והקשו הם ז"ל שם בר"ה היכי דמי אי בשעברו עליו שלש רגלים שעבר על בל תאחר אפי' חטאות ואשמות נמי דהא חטאות ואשמות נמי נפקא לן נמי מקרא דמוצא שפתיך דדרשי' לה' אלהיך קרא יתירה לרבות חטאות ואשמות שהן דברים שבחובה דאכולהו כתיב בההוא קרא ועשית ואי קודם שיעבור על בל תאחר אפילו עולות ושלמים נמי לא. ותרצו בשלא עבר עדיין אלא שאנו רואין אותו מתעצל בהבאתם ע"כ. בפי' רעז"ל אע"ג דעולה מכפרת על עשה וכו' והתוס' תרצו שם בר"ה דכיון דאמרינן בעלמא שאם עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו הרי בתשובה מתכפר ול"ד לחטאות ואשמות ע"כ. וביד בפי"ד דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"ו י"ז:

חייבי עולה ושלמים:    כך הגיה הרי"א ז"ל:

אע"פ שאין מתכפר לו:    האי מתכפר לאו כפרה ממש אלא אע"פ שאין מתקבלין לרצון עד שירצה להביאם מעצמו שנאמר לרצונו לפני ה' אעפ"כ ממשכנין אוחם עד שיאמר רוצה אני הרגמ"ה ז"ל:

שנאמר לרצונו:    יקריב אותו לרצונו מלמד דעולה צריכה דעת ואפילו אם היה זה חייב עולה ובא חברו והפרישה משלו לכפרתו של זה אמר שמואל בגמרא דבעי' שיודיע את המתכפר דזימנין דלא ניחא ליה דליכפר במידי דלאו דידיה. ואיתה להאי בבא ס"פ מצות חליצה ברייתא ובפ' האיש מקדש דף נ' ברייתא ובפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) ברייתא:

וכן אתה אומר בגיטי נשים:    כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ביד ס"פ שני דהלכות גירושין ושם נתן טעם שאין נקרא אנוס אלא מי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ויצרו הוא שתקפו כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו עכ"ל ז"ל: ופי' דבריו הרב ר' משה אלשיך זלה"ה בסוף פי' הושע וז"ל אמר ז"ל כי טבע כל ישראל וטוהר נפשו היא לקיים מצות ה' ומה שממאן יצרו הוא סבה לתקוף אותו כארי' דרביע עליה כשמכין את יצרו ושב ואומר רוצה אני הוא פועל טבעו ומגלה טוהר לבו וכן הדבר בשב מרעתו כי נפשו בקרבו גם בהעוותו מטוהרה היא אלא שכפות לבו תחת יצרו ועל כן מגלה טוהר לבו ע"כ בקיצור. וכן ג"כ פירש בפ' יתרו דף קכ"ה ע"א גם בביאורו לספר משלי דף קמ"ה. ובגמרא דייק רב ששת מדה"ל לתנא דמתניתין למיתני כופין אותו עד שיתן ותנא עד שיאמר לאשמועי' דמאן דמסר מודעא אגיטא ועישוהו ונתרצה לתת הגט לא אמרינן מסתמא בטלה למודעא דא"כ ליתני כופין אותו עד שיתן מאי עד שיאמר ש"מ עד דמבטלה למודעא בפירוש. ונלע"ד דה"פ דא"כ ליתני כופין אותו עד שיתן דאפי' הוה קתני הכי הוה משמע דר"ל עד שיאמר רוצה אני דהא קתני רישא לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכיון דהוה קתני בתר הכי וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן ממילא הוה שמעינן מינה דר"ל עד שיאמר רוצה אני דאי לאו הכי מאי וכן אלא ודאי להכי קתני תו זימנא אחרינא גבי גיטין עד שיאמר רוצה אני לאשמעי' דינא אחרינא אגב אורחא דבעינן בטול מודעא בהדיא ועיין בהר"ן ז"ל ראש פרק השולח. ובספר לקח טוב פרשת אמור דף צ"ה בשם ת"כ עם פי' הראב"ד ז"ל דגם הצבור אם לא רצו להביא תרומת הלשכה אין כופים אותם בעל כרחם אלא שוין הם ליחיד שכופין אותם עד שיאמרו רוצים אנחנו שהרי חייבים הם להביאם ע"כ בקיצור וגם שם בדף צ"ו וצ"ט חזר והביאו ומפיק לה ממלות לרצונכם דכתיבי התם ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

חייבי ערכים ממשכנין אותן:    וה"ה בחייבי דמים:

חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן:    דמדאתו לכפרה לא משהי להו. מיהו חטאת נזיר דלא אתי לכפרה, וגם אין הבאתו מעכבתו מלשתות יין ומלהטמא למתים, דהרי משנזרק בעדו דם של א' מקרבנותיו, מותר ביין ובטומאה. לפיכך זמנין דפשע ומשהי להביאו, ולפיכך ממשכנין אותו על חטאתו. אבל אשם שמביא נזיר טמא, אף דג"כ אין מעכבתו מלמנות נזירות טהרה [כנזיר די"ח], אפ"ה כיון דלכפרה אתא על שלא נזהר מלהתטמא, לא משהי ליה ואין ממשכנין אותו:

חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן:    אף דעולה נמי מכפרת על עשה ועל לאו שניתק לעשה, עכ"פ מדלאו חובה נינהו, אתי לשהויי וממשכנין אותו, מיהו עולת מצורע, דמעכבת טהרתו, לא משהי ליה ואין ממשכנין אותו עליו:

לרצונו:    אפ"ה כשב"ד ממשכנין אותו כופין וכו':

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:    ר"ל וסגי בהכי. דמה"ט כתיב לרצון בל' ולא ברצון בב'. דקמ"ל קרא דאע"ג שכפוהו שיאמר רוצה אני, ואינו ברצון, עכ"פ מדהתרצה בבחירה מיראת המכות, וה"ל לרצון, ר"ל שהולך ונוטה לרצונו, אף שאינו ברצון גמור, סגי, וכתלוהו וזבן זביניה זבינא [ב"ב דמ"ח א']:

וכן אתה אומר בגטי נשים:    כל שדינו שיכפוהו לגרשה:

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:    ולא סגי בנתינה לחוד, רק צריך לבטל גם כל מודעי, דהרי בגט נמי צריך רצונו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים