משנה עדיות ד ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

האשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, בפרוטה יב ובשוה פרוטה.

וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי.

בית שמאי אומרים, פוטר הוא את אשתו בגט ישן, ובית הלל אוסרין.

איזהו גט ישן, כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה.

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי — בית שמאי אומרים, אינה צריכה ממנו גט שני. ובית הלל אומרים, צריכה ממנו גט שני.

אימתי, בזמן שנתגרשה מן הנשואין.

אבל אם נתגרשה מן האירוסין, אינה צריכה ממנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.

נוסח הרמב"ם

האישה מתקדשת בדינר ובשוה דינר כדברי בית שמאי בית הלל אומרין בפרוטה ובשוה פרוטה כמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי בית שמאי אומרין פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין איזה הוא גט ישן כל שנתייחד עימה מאחר שכתבו לה המגרש את אשתו ולנה עימו בפונדקי בית שמאי אומרין אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרין צריכה הימנו גט שני אימתיי בזמן שנתגרשה מן הנישואין ומודים בנתגרשת מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה.

פירוש הרמב"ם

כבר בארנו בפרק ראשון מקדושין שהדינר הוא משקל ששה ותשעים שעורות כסף שנקרא בערבי חכ"ה ואיסר רובע המעה והדינר הוא שש [צ"ל מעה] עשרה כסף ולפי זה החשבון יהיה משקל האיסר ארבע שעורות והפרוטה הוא משקל חצי שעורה כסף ומה ששמעתי מאבא מרי זצ"ל ששמע מרבותיו תמיד והוא המפורסם אצלנו שזה הנקראת חכ"ה בערבי אשר בה שוקלין הוא זרע אחד מן השעורים:

וגט ישן הוא שיכתוב גט לאשתו ולאחר כן ישב עמה וישאר הגט אצלו אחר כן יגרש אותה לגמרי ונתן לה הגט ראשון בעצמו בית הלל אוסרין זה שאומרין חיישינן שמא גיטה קודם לבנה לפי שאפשר שיולד לו ממנה בן אחר זמן כתיבת הגט שיתן לה ובית שמאי אינן חוששין לזה ודע כי פסק ההלכה כי מי שגרש את אשתו בגט ישן תנשא בו לכתחלה כמו שבארנו בגיטין. ואמרו ולנה עמו בפונדקי ובלבד שיהיו שם שני עדים שנתיחדה עמו:

ב"ה אומרים הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכאילו נבעלה בפניהם ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואמנם בעלה לשם קידושין והרי קדשה בפניהם בביאה:

ב"ש אומרים עד שיעידו ב' עדים בבעילה וכבר קדם זו ההלכה בפ' (ה') [ח'] מגיטין ופי' גס בה שהוא מכירה ונהוג עמה וענין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שיבעל אדם בפני עדים בעילה לשם זנות והוא יכול שתהיה שלא לשם זנות והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאד ונפתחים בו מנעולים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בדינר ובשוה דינר - ומשקל הדינר תשעים ושש שעורות כסף:

פרוטה - חצי שעורה כסף:

איסר - משקלו ארבעה גרעיני שעורה. ונקרא איטלקי, על שם שהיה מטבע היוצא באיטאליה:

בגט ישן - כדמפרש ואזיל, שכתב לגרש את אשתו ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה. בית שמאי סברי, לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, אם ישהה את הגט שנה או שנתים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך זמן זה ואח"כ יגרשנה בו, וכשיראו זמן הגט קודם ללידת הבן יהיו סבורים שנתן לה משעת כתיבה והוי פגם שיאמרו מן הפנויה נולד. ופסק ההלכה, לא יגרש אדם אשתו בגט ישן. ואם גירש והלך הבעל למדינה אחרת, תנשא בו לכתחלה:

ולנה עמו בפנדקי - ויש שם עדי יחוד, ואין שם עדי ביאה. בית הלל סברי, הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כשיש יכולת בידו לבעול שלא לשם זנות יג, והרי קידשה בביאה. ובית שמאי סברי, לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עד שיראו שנבעלה:

פירוש תוספות יום טוב

בדינר וכו'. שנויה בריש קדושין. וע"ש:

ובית הלל אומרים בפרוטה. וא"ת כי קבלה קדושין מאחר הוי ב) ב"ש לחומרא. ואמאי מני לה הכא גבי חומרי ב"ה וי"ל דלא [להכי] אתשיל בבית המדרש וכו'. תוס' ריש קדושין ועמ"ש במשנה ד' פ"ח דברכות:

בית שמאי אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן וכו'. [בבא] זו שנויה במשנה ד' פ"ח דגטין וע"ש.

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי וכו'. שם משנה ט' וע"ש:

ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. פי' הר"ב ב"ה סברי הן הן עדי יחוד וכו' ואין אדם וכו'. כשיש יכולת בידו לבעול שלא לשם זנות. כ"כ הרמב"ם וסיים בה והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאד ונפתחים בו מנעולים. ע"כ. ונראה בעיני שנתכוין למה שכתב בחבורו פ"י מהלכות גרושין שלא אמרו חכמים חזקה זו שאין אדם וכו'. אלא באשתו שגרשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם [א"נ כההוא שכתבתי ספ"ט דכתובות] שהרי אשתו היא ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או יפרש שעל תנאי הוא בועל אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשום זנות או שיפרש כי הוא לשם קדושין ואצ"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להן כלל. עכ"ל. ואם אי אתה אומר שלכך נתכוין מהו השבח שנשתבח. ואיזה מנעול הוא שנפתח ביתור לשונו שכתב כשיש יכולת בידו וכו'. דליכא למימר דאתא למימר כשיש כאן עדים. דפשיטא דבלא עדים אין קדושיו קדושין כלל. כמ"ש בריש מסכת קדושין. אלא דה"ק כשיש יכולת בידו וכו' שהרי היא אשתו אלא שנתגרשה וכיוצא בזה. ואף ע"פ שהלשון אינו מבואר שיורה זה. מ"מ מפני זה שכתב שהוא נפלא וכו' אני סובר שלזה הוא שנתכוין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) בפרוטה. וא"ת כי קבלה קדושין מאחר הוו ב"ש לחומרא, ואמאי תני לה הכא גבי חומרי ב"ה. וי"ל דלא להכי אתשיל בבית המדרש. תוספ':

(יג) (על הברטנורא) מסיים הר"מ, והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאוד ונפתחים בו מנעולים הרבה. ע"כ. ונראה בעיני שנתכוין למ"ש בחבור שלא אמרו חכמים חזקה כו' אלא באשתו שגרשה בלבד, או במקדש על תנאי וכנסה סתם, שהרי אשתו היא, ובאשתו הוא שחזקתו שאינו מתכוין לשם זנות עד שיפרש שהוא בעילת זנות, או יפרש שעל תנאי הוא בועל. אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש כי הוא לשם קדושין. ואצ"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להן כלל. ע"כ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האשה מתקדשת בדינר וכו':    שנוייה ברפ"ק דקדושין וצ"ע לע"ד מאי כדברי ב"ש בכף דקתני הכא וגם בפירקין דלקמן בכמה דוכתי:

בש"א פוטר אדם וכו':    שנוייה פ"ח דגיטין:

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק:    גם היא שנויה שם:

ומודים בשנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה וכו':    כצ"ל וכן הגוה הרי"א ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

האשה מתקדשת בדינר ובשוה:    [קידושין רפ"א], והוא כסף במשקל צ"ו שעורות [ועי' מ"ש שבועות פ"ו מ"א]:

ובשוה פרוטה:    הוא כסף במשקל חצי שעורה (ע"ש):

אחד משמנה באיסר האיטלקי:    ר"ל מטבעת איסר היוצא (באיטאליען):

בית שמאי אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן:    (גיטין פ"ח מ"ד):

כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה:    וקודם שנתנו לה. דגזרינן שמא יאריך זמן בין כתיבה לנתינה, ותלד ביני ביני בנים מבעלה, וכשתוציא אח"כ הגט שזמנו קודם לידת הבנים, יוציאו לעז פגם על בניה שאחר קבלת הגט נולדו בדרך זנות. וב"ש ס"ל דלא גזרינן. וקיי"ל דאם כבר גרשה בגט כזה, תנשא לכתחילה. וי"א דכששלח לה גט, וביני ביני נתיחדה עמו, דוקא בנשאת בו כבר לא תצא (אה"ע קמ"ח א'):

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי:    (שם מ"ט) ונתיחדו בעדים:

בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני:    מדלא ראו שנבעלה:

ובית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני:    דמדנתיחדה וודאי בעל, ומשום שאשתו היתה וודאי אינו בועל לשם זנות, דהרי ראו יהוא והיא את עידי היחוד, ויכול לבעול אדעתא דהכי לשם קדושין:

מפני שאין לבו גס בה:    אינו מורגל עמה. ובחזינן דגיסי אהדדי, חוששין לה. מיהו בנתיחד עם משודכת שלו אפילו גיסי אהדדי, וכ"ש עם אשה אחרת, אין חוששין, ואפילו כשראו עדים שנבעלה ממש, אמרינן דלשם זנות הוא. ובכולהו קיי"ל כב"ה [אה"ע קמ"ט ס"ב]:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים