משנה עדויות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) אלו דברים, מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

ביצה שנולדה ביום טוב -
בית שמאי אומרין: תיאכל.
ובית הלל אומרין: לא תיאכל.
בית שמאי אומרין:
שאור - כזית,
וחמץ - ככותבת.
ובית הלל אומרין: זה וזה - כזית.


(ב) השוחט חיה ועוף ביום טוב -

בית שמאי אומרין: יחפור בדקר, ויכסה.
ובית הלל אומרין: לא ישחוט - אלא אם כן היה לו עפר מוכן.
ומודים -
שאם שחט - שיחפור בדקר, ויכסה.
ושאפר הכירה - מוכן.


(ג) בית שמאי אומרין: הפקר לעניים - הפקר.

ובית הלל אומרין: אינו הפקר - עד שיופקר אף לעשירים, כשמיטה.
כל עומרי השדה, של קב קב, ואחד של ארבעת קבין,
ושכחו -
בית שמאי אומרין: אינו שכחה.
ובית הלל אומרין: שכחה.


(ד) העומר שהוא סמוך לגפה, ולגדיש, ולבקר, ולכלים,

ושכחו -
בית שמאי אומרין: אינו שכחה.
ובית הלל אומרין: שכחה.


(ה) כרם רבעי -

בית שמאי אומרין: אין לו חומש, ואין לו ביעור.
ובית הלל אומרין: יש לו.
בית שמאי אומרין: יש לו פרט, ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן.
ובית הלל אומרין: כולו לגת.


(ו) חבית של זיתים מגולגלין -

בית שמאי אומרין: אינו צריך לנקב.
ובית הלל אומרין: צריך לנקב.
ומודים -
שאם נקבה, וסתמוה שמרים - שהיא טהורה.
הסך שמן טהור, ונטמא, וירד לטבול -
בית שמאי אומרין: אף על פי שהוא מנטף - טהור.
ובית הלל אומרין: כדי סיכת אבר קטן.
אם היה שמן טמא מתחילתו -
בית שמאי אומרין: כדי סיכת אבר קטן.
ובית הלל אומרין: כמשקה טופח.
רבי יהודה אומר, משום בית הלל: טופח ומטפיח.


(ז) האשה מתקדשת בדינר, ובשוה דינר - כדברי בית שמאי.

בית הלל אומרין: בפרוטה, ובשוה פרוטה.
כמה היא פרוטה?
אחד משמונה באיסר האיטלקי.
בית שמאי אומרין: פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן.
ובית הלל - אוסרין.
איזה הוא גט ישן?
כל שנתייחד עימה - מאחר שכתבו לה.
המגרש את אשתו, ולנה עימו בפונדקי -
בית שמאי אומרין: אינה צריכה הימנו גט שני.
ובית הלל אומרין: צריכה הימנו גט שני.
אימתי?
בזמן שנתגרשה מן הנישואין.
ומודים -
בנתגרשת מן האירוסין -
שאינה צריכה הימנו גט שני - מפני שאין לבו גס בה.


(ח) בית שמאי - מתירין את הצרות לאחים.

ובית הלל - אוסרין.
חלצו -
בית שמאי - פוסלין מן הכהונה.
ובית הלל - מכשירין.
נתייבמו -
בית שמאי - מכשירין.
ובית הלל - פוסלין.
אף על פי שאלו פוסלין - ואלו מכשירין,
לא נמנעו בית שמאי - מלישא נשים מבית הלל,
ולא בית הלל - מבית שמאי.
וכל הטהרות והטומאות,
שהיו אלו מטהרין - ואלו מטמאין,
לא נמנעו עושין טהרות - אלו על גב אלו.


(ט) שלשה אחים -

שנים מהן - נשואים לשתי אחיות,
ואחד - מפנה.
מת אחד מבעלי אחיות,
ועשה בה מפנה - מאמר,
ואחר כך, מת אחיו השני -
בית שמאי אומרין:
אשתו - עימו,
והלז תצא - משום אחות אשה.
ובית הלל אומרין:
מוציא את אשתו - בגט וחליצה,
ואשת אחיו - בחליצה.
זו היא שאמרו:
אי לו על אשתו - ואי לו על אשת אחיו.


(י) המדיר את אשתו מתשמיש המיטה -

בית שמאי אומרין: שתי שבתות.
ובית הלל אומרין: שבת אחת.
המפלת אור לשמונים ואחד -
בית שמאי - פוטרין מן הקרבן.
ובית הלל - מחייבין.
סדין בציצית -
בית שמאי - פוטרין.
ובית הלל - מחייבין.
כלכלת שבת -
בית שמאי - פוטרין.
ובית הלל - מחייבין.


(יא) מי שנדר נזירות מרובה,

והשלים את נזירותו,
ואחר כך בא לארץ -
בית שמאי אומרין: נזיר שלשים יום.
ובית הלל אומרין: נזיר כתחילה.
מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו,
אלו מעידין - שנזר שתים,
ואלו מעידין - שנזר חמש,
בית שמאי אומרין:
נתחלקה העדות - אין כאן נזירות.
ובית הלל אומרין:
יש בכלל חמש שתים - שיהא נזיר שתים.


(יב) אדם שהוא נתון תחת הסדק -

בית שמאי אומרין: אינו מביא את הטומאה.
ובית הלל אומרין: אדם חלול הוא - והצד העליון מביא את הטומאה.


הדף הראשי של משנה עדיות ד