משנה נידה ו יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ו · משנה יא | >>

[עריכה]

תינוקת שהביאה שתי שערות, או חולצת או מתיבמת, וחייבת בכל מצות האמורות בתורה.

וכן תינוק שהביא שתי שערות, חייב בכל מצות האמורות בתורה.

וראוי להיות בן סורר ומורה, משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן, התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.

תינוקת שהביאה שתי שערות, אינה יכולה למאן.

רבי יהודה אומר, עד שירבה השחור.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

תינוקת שהביאה שתי שערות -

חייבת בכל מצוות האמורות בתורה,

וחולצת, או מתייבמת.

וכן התינוק שהביא שתי שערות -

חייב בכל מצוות האמורות בתורה,

וראוי להיות בן סורר ומורה -

משיביא שתי שערות, עד שיקיף זקן התחתון - לא העליון,

אלא שדיברו חכמים בלשון נקייה.

תינוקת שהביאה שתי שערות - אינה יכולה למאן.

רבי יהודה אומר: משירבה השחור.

כבר בארנו פעמים רבות שאלה השתי שערות לא יועילו ולא יהיו סימני הבגרות אלא אם ימצאו בפגישת זמן המורגל, והוא שתים עשרה שנה ויום אחד לתינוקת ושלוש עשרה שנה ויום אחד לתינוק, וכל עוד שיהיה פחות מאלה השנים וימצא להם השתי שערות הנה הוא שומא ואינם סימני הבגרות.

ולשון נקיה - הוא בקראן לשער גב הערוה זקן.

ופסק ההלכה:

הבת ממאנת, עד שתביא שתי שערות.
ואם תביא שתי שערות והיה לה שתים עשרה שנים ויום אחד, אינה ממאנת.
ואם לא נמצאו לה שתי שערות, תמאן ואפילו היתה מעשרים שנה. אלא אם יתאמת שהיא אילונית כפי מה שהתנינו, כי היא אז לא תמאן. וזה אם לא בא עליה אחר שתים עשרה שנה ויום אחד.
אמנם אם בא עליה בזמן הזה, היתה מקודשת בביאה שהיא דאורייתא, ואינה יכולה למאן ואף על פי שלא נמצאו לה שתי שערות, כי אנחנו נאמר שמא נשרו מאחר שהגיעה לכלל שנותיה.

וזהו המשל המבואר בזה הדין, וכבר זכרנו זה ביבמות, וזו היא הסברא האמתית אשר יתראה מעיון התלמוד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

תינוקת שהביאה שתי שערות - לאחר שתים עשרה שנה ויום אחד:

וחולצת או מתיבמת - אע"ג דתנא חייבת בכל מצות האמורות בתורה, איצטריך למתני חולצת או מתיבמת, דמהו דתימא איש כתיב בפרשה (דברים כה), ואם לא יחפוץ האיש, הלכך קטן לא חליץ. אבל אשה דלא כתיב בפרשה אלא יבמתו, בין גדולה בין קטנה חולצת או מתיבמת, קמ"ל דאי אייתיאת שתי שערות, אין. אי לא, לא. מאי טעמא, דמקשינן אשה לאיש:

וכן התינוק שהביא שתי שערות - לאחר שלש עשרה שנה ויום אחד. וקמי שתים עשרה לנקבה ושלש עשרה לזכר, אינו סימן אלא שומא: וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון. אבל קודם שיביא שתי שערות עונשים הוא. ולאחר שהקיף זקן התחתון, ראוי להוליד ^יד, ורחמנא אמר בן ולא הראוי להיות אב:

התחתון ולא העליון - כלומר, באיזו הקפת זקן אמרו, בתחתון של מטה, ולא בעליון:

עד שירבה השחור - שישחיר אותו מקום שערות הרבה ^טו. ופסק הלכה, שהבת ממאנת עד שתהא בת שתים עשרה שנה ויום אחד. ולאחר זמן זה, אם הביאה סימנים, אינה יכולה למאן. ואם לא הביאה סימנים, ממאנת והולכת ואפילו עד שתהא בת עשרים שנה ויראו בה סימני אילונית ^טז. והני מילי, כשלא בא עליה לאחר שהיו לה שתים עשרה שנה ויום אחד. אבל אם בא עליה לאחר זמן זה, שוב אינה יכולה למאן. ואע"פ שלא נראו בה סימנים, חיישינן שמא הביאה שתי שערות ^יז ונשרו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

או חולצת כו'. והר"ב העתיק וחולצת כו'. דגירסתו כגירסת ס"א. חייבת בכל המצות האמורות בתורה. וחולצת או מתיבמת:

[או מתיבמת. עיין בפירוש הר"ב דריש פירקין]:

וכן תינוק כו'. למה לי. וכי תימא משום דקא בעי למתני וראוי להיות בן סורר ומורה תנינא חדא זימנא [ברפ"ח דסנהדרין] אימתי הוא בן סורר ומורה וכו'. אה"נ אלא איידי דפריש מילי דתינוקת קמפרש נמי מילי דתינוק. גמרא:

עד שיקיף זקן. כתב הר"ב ולאחר שהקיף זקן התחתון ראוי להוליד ורחמנא אמר בן ולא הראוי להיות אב. [אבל בריש פרק ח דסנהדרין קתני בן ולא איש ופי' הר"ב דמשהקיף קרוי איש גמור וכתיב בן אלא בן הסמוך לגבורתו של איש והיינו משיביא שתי שערות עד שיקיף שקרוי איש גמור. והרמב"ם שם בפירושו כתב להך דרשא דבן ולא אב. אבל לא תלוי בהקפת זקן אלא מכי מלו ליה ג' חדשים אחר שהביא שתי שערות לפי שמשהביא ב' שערות אפשר שתתעבר ממנו אשה ולג' חדשים יתפרסם ההריון. ולפי שבזמן הזה אפשר לו להיות אב לא יעשה בן סורר ומורה ואפי' לא הקיף תכף הבאת ב' שערות ע"כ. וברייתא היא שם בסוגיא. וכתבתיה ג"כ לעיל שם. ומסקינן עלה התם הקיף זקן אע"ג דלא מלו ג' חדשים מלו ג' חדשים אע"ג דלא הקיף ומצינו למדין דלא דק הר"ב במאי דתלי בן ולא אב בהקפת זקן אלא דההיא דרשא לאתויי אף קודם שהקיף מכי מלו ג' חדשים וגם לא דק במ"ש ראוי להוליד דבין שההולדה תהיה על תחלת ההריון וע"ש זריעת האיש וכמו שפירש"י בפי' החומש בפרשת בראשית בפסוק ועירד ילד ובין שתהיה על לידת האשה ביציאת הולד ממנה כמו שפירש"י גם זה שם בכאן אין גם שניהם אלא מלתא תליא בהיכר העובר ומיהו הך מלתא תיקן במאי דמסיים ולא הראוי להיות אב כלומר משניכר הולד ראוי הוא להקרא אב וידעינן שהוליד]:

עד שירבה השחור. ונ"א על הלבן. וכ' רש"י דל"ג ליה וכן בפירוש הרשב"ם בפ"ט דב"ב דף קנ"ו אבל התוס' אמתני' דלקמן בד"ה הלכה כדברי כלן העתיקו על הלבן וכן קיימו הגי' בספ"ק דחולין [דף כו] ופירשו הבשר לבן הוא ובפ"ג דכתובות דף לו כתבו בשם ר"ח שפי' על הלבן שהשערות סמוך לבשר הם שחורים ובראשם לבנים ע"כ. ומה שפי' הר"ב שישחיר אותו מקום משערות הרבה וכן ל' רש"י ובגמרא אמר רב חסדא אמר מר עוקבא לא שירבה השחור ממש אלא כדי שיהיו שתי שערות שוכבות. ונראות כמו שירבה השחור על הלבן. ומ"ש הר"ב ופסק הלכה שהבת ממאנת כו' [עד שתהא בת כ' שנה ויראה בה סימני אילונית קיצר במקום שה"ל להאריך ולפרש שאם לא נראה בה סימני אילונית והיא בת כ' מה תהא עליה. והיינו שממאנת עד שתהא בת ל"ה שנים ויום א' כדכתב בס"פ דלעיל. וגם הרמב"ם בפירושו קיצר בזה. אבל בחבורו פ"א מה"ג [הלכה ד] כתב עד שתהיה נערה או עד שתתודע שהיא אילונית ע"כ]. [ומ"ש] אבל אם בא עליה לאחר זמן זה. שוב אינה יכולה למאן וכו' חיישינן שמא הביאה ב' שערות ונשרו. שהוא ספק דאורייתא שאם היה ידוע שהיו לה שערות קודם שבא עליה. הוו קדושים גמורים שודאי בעל לשם קדושין ואם קידשה אחר א"צ ממנו גט וכיון שהוא ספק דאורייתא חיישינן שמא הביאה סימנים קודם שבעל וצריכה גט מספק. טא"ה סי' קנ"ה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יד) (על הברטנורא) לא דק, דראוי להוליד הוא משיביא שתי שערות. וגם מה שתלה דרשה דבן ולא אב בהקפת זקן, לא דק, דהך דרשה לאתויי אף קודם שהקיף מכי מלו ג' חדשים משהביא שתי שערות, שאז ניכר ההריון וראוי להקרא בשם אב. וכן נמי הקיף אע"ג דלא מלו ג' חדשים. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) רש"י. ובגמרא, לא שירבה ממש, אלא כדי שיהיו ב' שערות שוכבות, ונראות כמו שירבה כו'. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) ואם לא נראו בה סימני אילונית, עד שתהא בת ל"ה שנים ויום אחד. וכן פסק הר"מ בחיבורו:

(יז) (על הברטנורא) קודם שבעל. דודאי בעל לשם קידושין. והוי ספיקא דאורייתא. טור:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בבל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתייבמת: כך היא עיקר הגירסא וכן נראה שגורס ג"כ ר' עובדיה ז"ל:

ר' יהודה אומר וכו': ת"ק דידיה הוא ר"מ כדמוכח בפ"ק דחולין וכתבתי הברייתא שם סוף הפרק והכא בגמ' מסיים בההיא ברייתא ר' יוסי אומר עד שתקיף העטרה בן שלקות אומר עד שתכלכל ואמר רבי שמעון וכו' עד וכשבאתי אצל ר' עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע מהו בן שלקות איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות. כלכול לשון גדול רוב שער כמו הריני מכלכל ה"ז נזיר:

עד שירבה השחור: ומ"מ מוגה משירבה השחור. וגמ' א"ר אלעזר מודה ר"י שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן דהך ביאה הוו להו קדושין גמורים דגדולה היא ובידה לקדש עצמו וכי פליג כשלא בעל לאחר שגדלה פליג ואפ"ה לר"מ לא ממאנה דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וחלו עליה קדושי קמאי:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. שוב אינה יכולה למאן. אמר המלקט מבואר במה שכתבתי שהרי נתקדשה בביאה שהיא דאורייתא: