משנה נידה ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) בא סימן התחתון עד שלא בא העליון -

או חולצת, או מתיבמת.

בא העליון עד שלא בא התחתון -

אף על פי שאי אפשר -

רבי מאיר אומר: לא חולצת, ולא מתיבמת.

וחכמים אומרין: או חולצת, או מתיבמת.

מפני שאמרו:

אפשר לתחתון לבוא עד שלא יבוא העליון,

אבל, אי אפשר לעליון לבוא עד שלא יבוא התחתון.

(ב) כיוצא בו -

כל כלי חרס שמכניס - מוציא,

ויש שהוא מוציא - ואינו מכניס.

כל אבר שיש בו ציפורן - יש בו עצם,

ויש שיש בו עצם - ואין בו ציפורן.

(ג) כל הטמא מדרס - מיטמא טמא מת,

ויש שהוא מיטמא טמא מת - ואינו מיטמא מדרס.

(ד) כל הראוי לדון דיני נפשות - ראוי לדון דיני ממונות,

ויש שהוא ראוי לדון דיני ממונות - ואינו ראוי לדון דיני נפשות.

[ה] *הערה 1: כל הכשר לדון - כשר להעיד,

ויש שהוא כשר להעיד - ואינו כשר לדון.

(ה) [ו] כל שהוא חייב במעשרות - מיטמא טומאת אוכלין,

ויש שהוא מיטמא טומאת אוכלין - ואינו חייב במעשרות.

(ו) [ז] כל שהוא חייב בפאה - חייב במעשרות,

ויש שהוא חייב במעשרות - ואינו חייב בפאה.

(ז) [ח] כל שהוא חייב בראשית הגז - חייב במתנות,

ויש מי שהוא חייב במתנות - ואינו חייב בראשית הגז.

(ח) [ט] כל שיש לו ביעור - יש לו שביעית,

ויש שיש לו שביעית - ואין לו ביעור.

(ט) [י] כל שיש לו קשקשת - יש לו סנפיר,

ויש שיש לו סנפיר - ואין לו קשקשת.

כל שיש לו קרניים - יש לו טלפיים,

ויש שיש לו טלפיים - ואין לו קרניים.

(י) [יא] כל הטעון ברכה לאחריו - טעון לפניו,

ויש שהוא טעון לפניו - ואין טעון לאחריו.

(יא) [יב] תינוקת שהביאה שתי שערות -

חייבת בכל מצוות האמורות בתורה,

וחולצת, או מתייבמת.

וכן התינוק שהביא שתי שערות -

חייב בכל מצוות האמורות בתורה,

וראוי להיות בן סורר ומורה -

משיביא שתי שערות, עד שיקיף זקן התחתון - לא העליון,

אלא שדיברו חכמים בלשון נקייה.

תינוקת שהביאה שתי שערות - אינה יכולה למאן.

רבי יהודה אומר: משירבה השחור.

(יב) [יג] שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים - הן אמורות בכל מקום.

וכמה שעורן? -

כדי לכוף ראשן לעיקרן - דברי רבי ישמעאל.

רבי אלעזר אומר: כדי לקרוץ בציפורן.

רבי עקיבה אומר: כדי שיהיו ניטלות בזוג.

(יג) [יד] הרואה כתם -

הרי זו מקולקלת,

וחוששת משום זוב - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אין בכתמים משום זוב.

(יד) [טו] הרואה יום אחד עשר בין השמשות -

תחילת נידה, וסוף נידה,

תחילת זיבה, וסוף זיבה.

יום ארבעים לזכר, ויום שמונים לנקבה -

בין השמשות לכולן - הרי אלו טועות.

אמר רבי יהושע:

עד שאתם מתקנין את השוטות - בואו ותקנו את הפיקחות.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה נידה ו

משנה נידה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב