משנה נזיר ה ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ה · משנה ד | >>

מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו ^ח ומצאה שנגנבה, אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר, הרי זה נזיר.

ואם משנגנבה בהמתו נזר, אינו נזיר.

וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב, אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעים שבית המקדש חרב הייתם נוזרים?

אמרו לו: לא, והתירן נחום המדי.

וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו לו: כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש, נזיר.

ומשחרב בית המקדש, אינו נזיר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר,

וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה,

אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְּהֶמְתּוֹ נָזַר,

הֲרֵי זֶה נָזִיר;

וְאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה בְּהֶמְתּוֹ נָזַר,

אֵינוֹ נָזִיר.

וְזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי,

כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִים מִן הַגּוֹלָה וּמָצְאוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב,

אָמַר לָהֶם נַחוּם הַמָּדִי:

אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, הֱיִיתֶם נוֹזְרִים?

אָמְרוּ לוֹ: לֹא,

וְהִתִּירָן נַחוּם הַמָּדִי.

וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ לוֹ:

כֹּל שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָזִיר;

וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵינוֹ נָזִיר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מי שנדר בנזיר,

והלך להביא את בהמתו - ומצאה שנגנבה,

אם עד שלא נגנבה הבהמה, נזר - הרי זה נזיר.

אם משנגנבה בהמה, נזר - אינו נזיר.

זו טעות - טעה נחום איש מדי,

כשעלו נזירים מן הגולה - ומצאו בית המקדש חרב.

אמר להם נחום איש מדי:

אלו הייתם יודעים, שבית המקדש עתיד ליחרב - נוזרים הייתם?

אמרו לו: לאו - והתירם נחום איש מדי.

וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו:

כל שנזר -

עד שלא חרב בית המקדש - נזיר.

משחרב בית המקדש - אינו נזיר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מבואר הוא כי מה שאמר בכאן בהמתו - רוצה לומר שלש בהמות המחוייבות לו.

והטעות שטעה נחום מבואר, כי באמרו התירם אינו רוצה לומר התיר נדרם, אבל רוצה לומר שהוא התיר להם שתיית יין והטומאה ואמר להם שהנזירות בלתי קיימת. אבל אילו התיר להם נדרם אין מחלוקת שזה מותר.

ומאמר חכמים משחרב בית המקדש אינו נזיר, שמורה בלא ספק שהוא אינו צריך הפרה לפי שלא חל עליו הנזירות, נמשכו בזה המאמר לאחר דעת רבי אליעזר שאומר פותחין בנולד רוצה לומר שהוא אינו צריך הפרה כמו שבארנו בפרק תשיעי מנדרים (הלכה ב). ואמרו בתלמוד, "שטפוה רבנן לרבי אליעזר ואוקמוה בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד".

והלכה כחכמים.

ומכאן יתבאר שעניין מאמר רבי אליעזר פותחין בנולד רוצה לומר שאינו צריך הפרה ונתבאר מדבר שבא בנדרים שהוא צריך הפרה לדעת רבי אליעזר, וכבר בארנו זה לשם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מי שנדר בנזיר - ובשעה שנדר היו לו בהמות ואדעתא דהכי נדר שיקריב קרבנותיו מאותם בהמות. והלך ומצאן שנגנבו ומחמת זה מתחרט על שנדר בנזיר:

אם עד שלא נגנבו בהמותיו נדר הרי זה נזיר - ולא יתיר לו החכם בפתח זה, דנולד הוי ^ט ואין פותחין בנולד:

ואם לאחר שנגנבו נדר - ואמר אילו הייתי יודע שנגנבו לא הייתי נודר, הרי זה פתח ויתירנו החכם: וזו טעות טעה נחום המדי שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בהמ"ק חרב. והם נדרו קודם שחרב הבית, והתיר להן, ואמרו לו חכמים דנולד הוא ואין פותחין בנולד. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

והלך להביא בהמתו. מבואר הוא כי מה שאמר בכאן בהמתו ר"ל ג' בהמות המחויבות לו. לשון הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פ"ב מהל' נזירות כתב והלך להביא קרבנותיו כו' מצאן שנגנבו או נגנבה בהמה מהן. ע"כ. ואפשר שהמשנה נתכוונה להורות זה שאפילו לא נגנבה אלא אחת ולפיכך שנאן הכל בלשון בהמה אחת:

הרי זה נזיר. פירש הר"ב דנולד הוי. וכתבו התוספות דנולד דלא שכיח הוא וכן חורבן הבית כשהיה קיים בשעת הנזירות. ועיין במשנה ב' ג' פרק ט' דנדרים ומ"ש שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על המשנה) בהמתו. ר"ל ג' בהמות המחוייבות לו. הר"מ בפירושו. ואפשר שהמשנה נתכוונה להורות שאפילו לא נגנבה אלא אחת ולפיכך שנאן הכל בלשון בהמה אחת:

(ט) (על הברטנורא) ונולד לא שכיח הוא. וכן חורבן הבית כשהיה קיים בשעת הנזירות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו: וכו'. תוס' פ"ק דסוטה דף ו': וביד פ' שני דהלכות נזיר סימן ב':

אם עד שלא נגנבה הבהמה: וכו' ואם משנגנבה הבהמה כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

ואם משנגנבה בהמתו נזר אינו נזיר: דאיגלאי מילתא למפרע דנדר בטעות הואי ולא חל אפילו רגע אחד דכיון דלא נדר [אלא] על בהמה זו והרי אינה בידו נדר בטעות הוא ונראה דאפילו ב"ש מודו בהא דלא הוי נזיר תוס' ז"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל מבואר הוא כי מה שאמר בכאן בהמתו ר"ל שלש בהמות המחוייבות לו ע"כ. וגם שם ביד כתב והלך להביא קרבנותיו וכו' מצאן שנגנבו או נגנבה בהמה מהן ע"כ:

וזו טעות: וכו'. ירושלמי דנדרים ר"פ ר' אליעזר. ונ"ל דאפשר שמה שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הקדמתו לסדר זרעים דנחום המדי לא נזכר במשנה רק בשבת בלבד מפני שמה שהוזכר פה היה בזו טעות וכו' ודוחק א"נ מפני שלא בא לחלוק על דברי שום תנא כמו התם בשבת. אמרו לו כל שנזר מלת לו לא גרסינן לה:

ומשחרב בית המקדש אינו נזיר: שיכול לומר אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר וכה"ג לא הוי נולד שהרי כבר חרב רש"י ז"ל. ובגמרא אמר רבה שטפוה רבנן לר' אליעזר והעבירוהו מדעתו שהיה אומר פותחין בנולד והעמידו אותו בשיטה שלהן דהא מסכת נדרים נשנית קודם מסכת נזיר כדכתבינן בריש מכלתין ושם חלק עליהם ואילו כי הדר אתו להכא אודויי אודי להו מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתני' ועוד אמר רבה אע"פ שאין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד שאומרים להם אילו בא אחד מבני אדם אליך והיה מיעצך כי יחריב הבית המקדש טרם כלות נזירותך כלום נזרת וזה דומה לחרטה. ואם התירו להם נדרם ליכא מאן דפליג שהוא מותר אלא נחום המדי רצה להתיר להם לשתות יין ולהטמאת למתים בלתי התרה שאמר להם מעיקרא נדרם לא היה נדר וגם מה שאמרו חכמים ומשחרב בית המקדש אינו נזיר ר"ל בלתי התרה משום שהוא נדר בטעות שהיה סבור דאכתי הוה קיים דאע"ג דכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך והם ע' שמיטין מכאן ועד חרבן בית שני שהם שבעים שנה שהיו בבבל וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני הרי ע' שמיטין מ"מ לא ידעי בהי יומא מסתתר ואדעתא דבנוי נדרו. והקשו תוס' ז"ל וא"ת והא דחשבינן בכל דוכתא פתח כי אמר לו אדעת מי שנדר אמאי והא נולד הוא שהרי לא היה בשעת הנדר אותו פתח כמו גבי נגנבה וי"ל בענינים שרגילין לבוא שפיר מסיק ליה אדעתיה בשעת הנדר וכי נדר דעתו היה שאם יבוא עליו אחד מאלו הדברים שיתבטל נדרו וכדאמרו בעלמא רגילין אפיקורוסין לצער רבנן אבל בנגנבה וכן חרבן נולד דלא שכיח ולא איבעי ליה לאסוקי אדעתו בשעת נדרו פן יחרב הבית ולכך גמר ונדר בלבו בכל ענין שיהיה נזיר ואפילו תגנב בהמתו לפי שסבור בלבו שלא תגנב ולכך אין פותחין לו בנולד זה עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מי שנדר בנזיר: אדעתא שיביא קרבנותיו. שהן חטאת עולה ושלמים, מבהמות שהיו לו אז:

והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה: ואפילו לא נגנב רק א' מג' בהמות שחייב, ועי"ז מתחרט שנדר בנזיר:

אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר: ואין זה פתח חרטה, דגניבה נולד דלא שכיח הוא, ואין פותחין בו:

אינו נזיר: דמותר להתיר נזירתו ע"י פתח זה:

שנזרו קודם שחרב המקדש. ואי"ל דמלת גולה ר"ל ח"ל, דא"כ הרי דינן שסותרין הכל [כלעיל פ"ג מ"ו] וא"כ לנחום דס"ל מתירין בנולד ל"ל למתלי התרתן בחורבן הול"ל אילו ידעתם שתסתרו הכל. וגם דוחק לומר שבאמת לא מנו עדיין אלא עלו למנות בא"י ימי נזירותן. דפשטות המשנה משמע שעלו להקריב קרבנותיהן. אלא נ"ל דבאמת מתושבי א"י היו, ואפ"ה קרי להו גולה, משום שכשעלו כבר חרב המקדש, ואז כל ישראל היו נעין ונדין כה וכה כאילים לא מצאו מרעה:

נזיר: דחורבן ביהמ"ק נמי נולד דלא שכיח הוא:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי