משנה נזיר ג דפוסים
משנה נזיר, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
מי שאמר הריני נזיר, מגלח יום שלשים ואחד.
ואם גילח ליום שלשים, יצא.
הריני נזיר שלשים יום, אם גילח ליום שלשים לא יצא.
מי שנזר שתי נזירויות, מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד, ואת השניה יום שישים ואחד.
ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השניה יום שישים.
ואם גילח יום שישים חסר אחד, יצא.
וזו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזיריות, שאם גילח את הראשונה שלשים יום, מגלח את השניה יום שישים;
ואם גילח ליום שישים חסר אחד, יצא, שיום שלשים עולה לו מן המניין.
מי שאמר הריני נזיר, נטמא יום שלשים, סותר את הכל.
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.
הריני נזיר שלשים יום, נטמא יום שלשים, סותר את הכל.
הריני נזיר מאה יום, נטמא יום מאה, סותר את הכל.
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים.
נטמא יום מאה ואחד, סותר שלשים יום.
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.
מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום, אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה.
יצא ונכנס, עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה.
רבי אליעזר אומר: לא בו ביום, שנאמר (במדבר ו): והימים הראשונים יפלו, עד שיהיו לו ימים ראשונים.
מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ, בית שמאי אומרים: נזיר שלשים יום, ובית הלל אומרים: נזיר בתחילה.
מעשה בהילני המלכה, שהלך בנה למלחמה, ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה בשלום, אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה, והיתה נזירה שבע שנים.
ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות.
ובסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה.
אמר רבי יהודה: לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה.
מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אלו מעידים שנזר שתים, ואלו מעידים שנזר חמש, בית שמאי אומרים: נחלקה העדות ואין כאן נזירות.
ובית הלל אומרים: יש בכלל חמש שתים, שיהא נזיר שתים.
משנה נזיר, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב