משנה מקוואות ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ב · משנה א | >>
הטמא שירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל, אפילו טבל, ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו, שני מקואות, אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, טבל באחד מהם ואינו יודע באיזה מהן טבל, ספיקו טמא.
הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, אֲפִלּוּ טָבַל, סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ, טָבַל בְּאַחַד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל, סְפֵקוֹ טָמֵא.
הטמא שירד לטבול -
- ספק טבל, ספק לא טבל,
- אפילו טבל -
- ספק יש בו ארבעים סאה, ספק אין בו -
- שני מקואות - אחד יש בו ארבעים סאה, ואחד שאין בו,
- טבל באחד מהן, ואין ידוע באיזה מהן טבל - ספקו טמא.
- אפילו טבל -
- ספק טבל, ספק לא טבל,
זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו ומעת שיתאמת לנו טומאה לא יתאמת לו טהרה עד שיתאמת לנו גם כן:
ספיקו טמא. דאוקי גברא בחזקת טומאה:
הטמא שירד לטבול - ספיקו טמא. דאוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טומאה הוא:
.אין פירוש למשנה זו
ואפי' טבל: ל"מ אם ספק לו שמא לא טבל כלל אלא אפי' ידוע לו שטבל אלא שספק לו שמא המקוה חסר ספקו טמא:
ואין ידוע: מ"מ. וכן ג"כ בסי' ב' וסי' ג':
יכין
אפילו טבל: ר"ל או אפילו ודאי טבל. אבל ספק וכו':
ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו: נ"ל דלא מבעי באדם בינוני שצריך מדאורייתא מ' סאה שכך שיערו בו חכמים. שכך צריך לכסות בהן כל גופו בבת אחת [כיומא לא א']. וא"כ ה"ל ספיקא דאורייתא. אלא אפילו באדם קטן דסגי ליה מדאורייתא כשרק כל גופו מתכסה בהמים. ואפי' אינן מ' סאה. ורק מדרבנן צריך גם לקטן. ואפילו במעין מ' סאה [כיו"ד ר"ס ר"א]. וא"כ ה"ל הכא ספק דרבנן אפ"ה כיון דודאי טמא הי'. לא מהני ליה טבילה:
שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו: ואפי' ודאי הי' בה כדי לכסות גוף הנטבל. וכל הג' בבי. לא זו אף זו קתני:
ספיקו טמא: הכא א"צ תנא לפרש דאפילו הי' המקוה ברה"ר טמא [כלקמן מ"ב]. דהכא שאני שאירע הספק בהטובל שיש לו חזקת טומאה. ואין חזקת מקוה כשירה כנגדה. להכי לא דמי לסוטה. שיש לה חזקת טהרה. להכי ברה"ר טהור. אבל זה שיש לו חזקת טומאה. ודאי מסתבר דאין ספק מוציא מידי ודאי. ופשיטא דטמא. משא"כ במשנה ב' שהספק במקוה. שפיר סד"א כיון דנמדדת מעיקרא והיתה שלימה. ודאי דמיא לסוטה. דהרי גם להמקוה היתה חזקת שלימה מעיקרא [ועמ"ש בס"ד בפ"ד דטהרות בבית הספק סי' יא ועי' הרא"ש כאן]. להכי קמשמע לן התם דאפילו הכי גם ברשות הרבים טמא. אבל משנתינו במציעתא מיירי שלא היה להמקוה חזקת שלימה מעיקרא. וכ"כ בסיפא בטבל בא' מב' מקואות שא' מהן אין בה ארבעים סאה. אף על גב דהוה ליה ספק דרבנן. דמדאורייתא משבא כולו תחת המים סגי. אפילו הכי מדנטמא טומאה דאורייתא. אין ספק טבילה מוציאו מידי ודאי טומאה. מיהו כל זה בנטמא האדם באב הטומאה. אבל בנטמא בולד הטומאה. דה"ל רק טומאה דרבנן. טהור [וכמשנה ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת