משנה מעשר שני ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ב · משנה ב | >>
רבי שמעון אומר, אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים.
וחכמים מתירין.
אמרו לו לרבי שמעון: אם הקל בתרומה חמורה, לא נקל במעשר שני הקל?
אמר להם: מה, לאה אם הקל בתרומה החמורה, מקום שהקל בכרשינים ובתלתן, נקל במעשר שני הקל, מקום שלא הקל בכרשינים ובתלתן.
משנה מנוקדת
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵין סָכִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם.
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
- אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן:
- אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרָה, לֹא נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל?
- אָמַר לָהֶם:
- מַה, לֹא אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה הַחֲמוּרָה, מָקוֹם שֶׁהֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן,
- נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל, מָקוֹם שֶׁלֹּא הֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן?
נוסח הרמב"ם
רבי שמעון אומר:
- אין סכין, שמן של מעשר שני - בירושלים.
- וחכמים - מתירין.
- אמרו לו לרבי שמעון:
- אם הקל - בתרומה החמורה,
- לא נקל - במעשר שני הקל?
- אם הקל - בתרומה החמורה,
- אמר להם:
- מה אם הקל - בתרומה החמורה,
- מקום שהקל - בכרשינין ובתלתן,
- נקל - במעשר שני הקל,
- מקום שלא הקל - בכרשינין ובתלתן?.
- מה אם הקל - בתרומה החמורה,
פירוש הרמב"ם
רבי שמעון אינו חולק על דברי הקודם לפי שמעשר שני ניתן לסיכה, כמו שסבר מי שלא הבין דברי רבי שמעון ומחלוקתו. כי אין מחלוקת שמעשר שני ניתן לסיכה, ולא היה רבי שמעון חולק על זה העיקר, לפי שפרט ואמר בירושלים, אבל היה אומר רבי שמעון "אין סכין מעשר שני", או היה אומר "מעשר שני לא ניתן לסיכה", או מה שיביא לזו הכוונה. ואין הדבר כן אלא שדברי רבי שמעון כמו שאגיד לך, והוא שהוא אומר אסור לאדם שיאמר לחברו בירושלים, שהוא מקום מיוחד להוצאת מעשר שני, שימשח אותו בשמן של מעשר שני, ושתמשח יד המושחו ותהיה שכרו על המשיחה שמשחו, וזה אינו מותר, רוצה לומר שישתכר אדם ממעות מעשר שני.
וחכמים מתירין זה, כי הם אומרים שאין דמים למשיחת ידו, ואין מקפידים בזה.
ואמרו לרבי שמעון אם הקל בתרומה חמורה - עניינו שהיא אסורה לזרים והתירו בה בזה המעשה, רצה לומר שיתן הכהן לישראל שמן של תרומה וימשח אותו בו, ולא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן, אינו דין שנתיר זה במעשר שני הקל שהוא מותר לזרים. ועוד שנאמר שאנו לא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן, וכן אמרו בתלמוד "מה הקלו בתרומה, כהדא דתניא סך כהן שמן תרומה, ומביא ישראל ומעגילן על גבי מעיו ואינו חושש".
ואמר להם רבי שמעון, כי אם הקל בתרומה לפי שהוא מקל בתלתן ובכרשינין של תרומה, ולא נקל במעשר שני לפי שהוא החמיר בו בתלתן וכרשינין. והוא יבואר בהלכה שאחרי זאת עניין הכרשינין והתלתן, והיאך החמירו בהם במעשר שני.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
אין סכין שמן של מעשר שני. דקסבר רבי שמעון דלא ניתן לסיכה:
אם הקל בתרומה. דמותר לסוך כדתנן בפרק ח' דשביעית (מ"ב) וכן בתרומה וכן במעשר שני ור' שמעון לא פליג אלא אמעשר שני:
שהקל בכרשינין ובתלתן של תרומה יותר משל מעשר שני כדתנן לקמן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רבי שמעון אומר אין סכין - קסבר לא ניתן שמן של מעשר שני לסיכה ד אלא לאכילה בלבד:
אם הקל בתרומה - שאתה מודה דמותרת בסיכה, כדתנן בפרק שמיני דשביעית וכן בתרומה וכן במעשר שני, ולא קא מפלגת בתרומה:
שהקל בכרשינין ובתלתן - של תרומה יותר מבמעשר שני, כדבעינן למימר לקמן, הלכך דין הוא נמי שנקל בסיכה גבי תרומה. ואין הלכה כר' שמעון:
פירוש תוספות יום טוב
ר"ש אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים. פי' הר"ב קסבר לא ניתן לסיכה. וכן פי' הר"ש. והקשה הרמב"ם דא"כ הוי לי' למימר ר"ש אומר אין סכין מעשר שני ולמה לו להזכיר בירושלים או הוה ליה למימר מעשר שני לא ניתן לסיכה. ומפרש שר' שמעון אומר שאסור לאדם לומר לחבירו בירושלים שהוא מקום מיוחד להוציא מעשר שני שימשח אותו בשמן של מעשר שני ושתמשח יד מושחו ותהיה שכרו על המשיחה שמשחו ואינו מותר שישתכר אדם ממעות מעשר שני וחכמים מתירין זה כי הם אומרים שאין דמים למשיחת ידו ואין מקפידין בזה. וכן אמרו בגמרא מה הקילו בתרומה כהדא דתניא סך כהן שמן תרומה ומביא ישראל ומעגיל על גבי מעיו ואינו חושש ע"כ. ועם זה מתיישב ג"כ דחכמים דמתני' לאו היינו ת"ק כלומר מתניתין דלעיל:
מה לא אם הקל. פי' מה זה לא כך. אם הקל וכו'. [*ובסדר משנה שבירושל' לא גרס אם. ושמעתי לגרום מה אם לא. וה"פ מה אם דקאמרת כלומר אם הקל וכו'. לא הקל וכו' ובמשנה שבפי' שהזכרתי ל"ג תיבת מה וכדתנן בפרק דלקמן משנה י ועי' במשנה ב]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) ועל פירוש זה הקשה הר"מ דאם כן הוה ליה למימר ר' שמעון אומר אין סכין מעשר שני, ולמה לו להזכיר בירושלים. ומפרש, שרבי שמעון אומר שאסור לאדם לומר לתבירו בירושלים שהוא מקום מיוחד. להוציא מעשר שני, שימשח אותו בשמן של מעשר שני ותמשח יד מושחו ותהיה זה שכרו על המשיחה שמשחו, ואינו מותר שישתכר אדם ממעות מעשר שני. וחכמים מתיר. ן זה כי הם אומרים שאין דמים למשיתת ידו ואין מקפידין בזה:
(ה) (על המשנה) מה לא כו'. פירוש, מה זה, לא כך, אם הקל וכו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר"ש אומר אין סכין וכו': כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דר"ש לא פליג אלא בשמן שהוא עצמו מעשר ולא בלקוח בכסף מעשר וכן מצאתי במסכת מנחות פ"ז לא יביא מחטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני ועיין בירוש' דקאמר כאן הביא ר"ש פרכא מדבר שהוא מדרבנן על דבר שהוא דאורייתא נראה דהא אפי' בירושלם נמי הוי הדין כן ומתני' לא איירי אלא בירושלם דוקא דהא תנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר וחוץ לירושלם אין מבשלין קודם הפדיון וכן עיסה של מעשר שני הכל לא איירי אלא בירושלם דוקא ופירוש הדבר שנפל דבש לתוך היין והשביח היין יותר משיעור של דבש ושל סמנין הוי אותו השבח לפי חשבון וכן אם הוא להפך שנתבשלו דגים של חולין עם קפלוטות של מעשר שני והשביחו הדגים כשהוא בא לחלל מעות מעשר שני שלו על הדגים צריך לנכות את הקפלוטות ואת שיעור שבחן וכן היין ג"כ על זה הדרך כשהוא בא לחלל מעות מעשר שני שלו על הדבש והתבלין יכול לחשוב את השבח של היין ולחללו עליו לפי חשבון אבל בעיסה הוי כל השבח לשני ואינו משלם אלא דמי עצים וצ"ע עכ"ל ז"ל. וידוע כי הפירוש שהעתיק ר"ע ז"ל הוא להר"ש והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פירש כו' (כמ"ש בתי"ט). גם בספ"ג דהלכות מעשר שני ונטע רבעי כן פירש ולא השיגו הראב"ד ז"ל אמנם הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב וגם זה אינו נכון כלל דעל הנאת אצבע מי חששו ואפי' כל היד נמי לא חששו ור"ש מאריה דכוליה תלמודא הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר ועוד וכו' אבל הנכון לפ' משנתנו ע"ד הירוש' וה"פ דסברי רבנן דיכול אדם בירושלם שכבר סך שמן של מעשר טהור להביא בן בתו ע"ה שהוא טמא ומעגלו ע"ג מעיו דאע"ג דאסור הטמא לסוך עצמו משמן מעשר שני כשם שאסור באכילתו שאני הכא דנתבטל בהיתר דומיא דתרומה דתניא סך כהן גופו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו ע"ג מעיו ואינו חושש ור"ש פליג עלייהו דאין ראיה מתרומה לכאן שהרי מצינו שקלה היא גבי תלתן וכרשינין כדלקמן מה שאין כן במעשר שני ואפשר נמי דטעמא דר"ש דשאני תרומה דגלי רחמנא בה ומתו בו כי יחללוהו והאי הא איתחיל אבל במעשר שני לא גלי עכ"ל ז"ל:
א"ל לר"ש ומת אם הקלנו בתרומה חמורה לא נקל במעשר שני הקל אמר להם לא אם הקלנו בתרומה חמורה שכן הקלנו בכרשינין ובתלתן נקל במעשר שני שכן לא הקלנו בו בכרשינין ובתלתן: כך מצאתי נוסחת המשנה בספר כתיבת יד:
תפארת ישראל
יכין
יא) רכי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם: דלא ניתן רק לאכילה:
יב) אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה חמורה: דמותר בסיכה אע"ג דחמור דאסור לזרים כפרק ח' דשביעית:
יג) אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים: וויקקען:
יד) ובתלתן: פענכעל:
טו) נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן: דבמע"ש הוא דוקא לאכילה לאדם ובטהרה. אבל בתרומה מותר בחפיפה ואפילו בטומאה מותר לאכלו. ואפילו לבהמה [כתרומות פי"א מ"ט]. [וק"ל אמאי לא חשב קולא לתרומה שמותר למכרה משא"כ מעש"נ כרפ"א וי"ל]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת