משנה מנחות ד דפוסים
משנה מנחות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת.
תפלה של יד אינה מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד.
הסולת והשמן אינן מעכבין את היין, ולא היין מעכבן.
המתנות שעל מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו.
הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה.
רבי שמעון אומר, אם היו להם פרים מרובים ולא היו להם נסכים, יביאו פר אחד ונסכיו ולא יקרבו כולן בלא נסכין.
הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם, ולא הלחם מעכבן.
הלחם מעכב את הכבשים, והכבשים אינן מעכבין את הלחם, דברי רבי עקיבא.
אמר שמעון בן ננס, לא כי, אלא הכבשים מעכבין את הלחם, והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו, כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה, קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם.
אמר רבי שמעון, הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים, קרב במדבר.
וכל האמור בתורת כהנים, לא קרב במדבר.
משבאו לארץ, קרבו אלו ואלו.
ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם, שהכבשים מתירין את עצמן [ בלא לחם ].
לחם בלא כבשים, אין לי מי יתירנו.
התמידין אינן מעכבין את המוספים, ולא המוספים מעכבין את התמידין, ולא המוספים מעכבין זה את זה.
לא הקריבו כבש בבקר, יקריבו בין הערבים.
אמר רבי שמעון, אימתי, בזמן שהיו אנוסין או שוגגין.
אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר, לא יקריבו בין הערבים.
לא הקטירו קטרת בבקר, יקטירו בין הערבים.
אמר רבי שמעון, וכולה היתה קרבה בין הערבים, שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים [ של בין הערבים ], ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים.
חביתי כהן גדול, לא היו באות חציים, אלא מביא עשרון שלם, וחוצהו, ומקריב מחצה בבקר, ומחצה בין הערבים.
וכהן שהקריב מחצה בשחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו, לא יביא חצי עשרון מביתו, ולא חצי עשרונו של ראשון, אלא מביא עשרון שלם, וחוצהו, ומקריב מחצה, ומחצה אבד. נמצאו שני חציים קרבין, ושני חציים אובדין.
לא מינו כהן אחר, משל מי היתה קריבה.
רבי שמעון אומר, משל צבור.
רבי יהודה אומר, משל יורשים.
ושלימה היתה קריבה.
משנה מנחות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב