משנה מנחות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) התכלת - אינה מעכבת את הלבן,

והלבן - אינו מעכב את התכלת.
תפילה של יד - אינה מעכבת של ראש,
ושל ראש - אינה מעכבת של יד.
הסולת, והשמן - אינן מעכבין את היין,
ולא היין - מעכבן.
המתנות של מזבח החיצון - אינן מעכבות זו את זו.


(ב) הפרים, והאילים, והכבשים - אינן מעכבין זה את זה.

אמר רבי שמעון:
אם היו להם פרים מרובים, ולא היו להן נסכים -
יביאו - פר אחד ונסכיו,
ואל יקרבו כולם - בלא נסכים.


(ג) הפר, והאילים, הכבשים, והשעיר - אינן מעכבין את הלחם,

ולא הלחם - מעכבן.
הלחם - מעכב את הכבשים,
והכבשים - אינן מעכבין את הלחם,
דברי רבי עקיבה.
אמר רבי שמעון בן ננס: לא כי, אלא -
הכבשים - מעכבין את הלחם,
והלחם - אינו מעכב את הכבשים,
שכן מצינו, שכשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה - קרבו כבשים בלא לחם,
אף כאן - יקרבו כבשים בלא לחם.
אמר רבי שמעון: הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו -
שכל האמור בחומש הפקודים - קרב במדבר,
וכל האמור בתורת כהנים - לא קרב במדבר,
משבאו לארץ - קרבו אלו ואלו,
ומפני מה אני אומר, יקרבו כבשים בלא לחם -
שהכבשים - מתירין את עצמן בלא לחם,
ולחם בלא כבשים - אין לו מי יתירנו.


(ד) התמידין - אינן מעכבין את המוספין,

ולא המוספין - מעכבין את התמידין,
ולא המוספין - מעכבין זה את זה.
לא הקריבו כבש לבקר - יקריבו בין הערבים.
אמר רבי שמעון: אימתי? - בזמן שהיו אנוסין, או שוגגין,
אבל אם היו מזידין, ולא הקריבו כבש לבקר - לא יקריבו בין הערבים.
לא הקטירו קטורת לבקר - יקטירו בין הערבים.
אמר רבי שמעון: וכולה היתה קרבה בין הערבים,
שאין מחנכין מזבח הזהב - אלא בקטורת הסמים,
ולא מזבח העולה - אלא בתמיד של שחר,
ולא את השולחן - אלא בלחם הפנים בשבת,
ולא את המנורה - אלא בשבעה נרותיה בין הערבים.


(ה) חביתי כוהן גדול -

לא היו באות חציין,
אלא מביא עישרון שלם - וחוצהו,
מקריב מחצה בבקר - ומחצה בין הערבים.
וכוהן שהקריב מחצה בשחרית, ומת -
ומינו כוהן אחר תחתיו -
לא יביא חצי עישרון מביתו,
ולא חצי עשרון של ראשון,
אלא - מביא עישרון שלם, וחוצהו -
ומקריב מחצה - ומחצה אבד,
נמצאו שני חציין קרבין - ושני חציין אובדין .
לא מינו כוהן אחר -
משל מי היתה קרבה?
אמר רבי שמעון: משל ציבור.
רבי יהודה אומר: משל יורשים.
ושלמה - היתה קרבה.


הדף הראשי של משנה מנחות ד