פתיחת התפריט הראשי

משנה מנחות ג ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ג · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

שבעה קני מנורה כו מעכבין זה את זה.

שבעה נרותיה כז מעכבין זה את זה.

שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו.

ואפלו כתב אחד מעכבן.

ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו.

ואפלו כתב אחד מעכבן.

ארבע ציציות כט מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת.

רבי ישמעאל אומר, ארבעתן ארבע מצות ל.

נוסח הרמב"ם

שבעה קני מנורה מעכבות זו את זו שבעה נרותיה מעכבות זו את זו שתי פרשייות שבמזוזה מעכבות זו את זו אפילו כתב אחד מעכבן ארבע פרשייות שבתפילין מעכבות זו את זו אפילו כתב אחד מעכבן ארבע ציצייות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצוות.

פירוש הרמב"ם

שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה שבעה כו': ראיתי לצייר בכאן צורת המנורה שלימה וקודם הציור אני אומר שמסורה בידינו שגבהה י"ח טפחים ועמוד המנורה עצמה היו בו ד' גביעים ושני כפתורים וג' פרחים ונאמר בתורה ובמנורה ד' גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ומיעוט רבים שנים לפיכך התבאר שיש בה ב' כפתורים וב' פרחים והפרח השלישי הוא סמוך לשולי המנורה והוא מה שנא' עד יריכה עד פרחה ר"ל היסוד שקרא אותו ירך והפרח הסמוך לו והיו לה ג' רגלים והגביע הוא צורת כוס עשוי מקשה שהוא מלמטה צר ואם תרצה לומר שהוא מחודד כאסטונא הוא כראש אסטונא שניטל ממנו דבר מועט מלמעלה: הכפתור היא דמות כדור שאינו עגול מכל וכל רק שיש בה ארך מעט קרוב לצורת ביצת העוף. ופרח צורת שושן. ואני מצייר עכשיו הצורה הזאת שהגביעים צורת דבר משולש והכפתור עגולה והפרח חצי עגולה כדי שיהיה קל להצטייר שאין הכוונה בצורה הזאת להודיע בה צורת הגביע על אמתתו לפי שכבר בארתי אותו לך אבל הכוונה להודיע בה מספר הגביעים וכפתורים והפרחים ומקומותם והשיעור הנשאר מעמוד המנורה שאין בו שום דבר והמקומות שהיו בהן הפרחים והכפתורים וכולה איך היתה וזו היא צורת כל זה:

Menorat Maimonides.png

ודע שכל הכפתורים שיעור א' לכולן וכן הגביעים כולן שוין והפרחים ג"כ ונתבאר לך מהצורה הזאת שמספר הגביעים כ"ב ומספר הפרחים ט' ומספר הכפתורים י"א אמרו גביעים כ"ב כפתורים י"א פרחים ט' מעכבין זה את זה ואמרו בשיעור גובהה גובהה של מנורה י"ח טפחים הרגלים והפרח ג' וטפחים חלק וטפח שבו גביע כפתור ופרח וטפחים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו א' לכאן וא' לכאן ונמשכים ועולים כנגד גובהה של מנורה טפח חלק וטפח כפתור ושני קנים נמשכים ממנו ויוצאים ועולים כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו נמשכים ועולים כנגד גבהה של מנורה וטפחים חלק נשתיירו שם ג' טפחים שבהן גביעים כפתורים ופרחים. ומאשר ציירנו יתבאר לך כל הענין הזה: ומה שנאמר בתורה משוקדים פירושו מעשה שקדים והוא מלאכה ידועה אצל אומני הנחשת שהן מכין בפטיש העשת עד שיהיה כולו שקדים שקדים והוא מעשה מפורסם אין צריך לבאר: וב' פרשיות שבמזוזה הם שמע והיה אם שמוע: וד' פרשיות של תפילין הן קדש לי והיה כי יביאך ושמע והיה אם שמוע בתפילין של ראש כותבים אותן כל א' בפני עצמה בד' גליונים ובתפילין של יד כותבים בגליון אחד: ומה שאמר אפי' כתב א' מעכבם ר"ל אפילו אות א' אם אינה כתובה כהלכה פוסלת אותן לפי שהתפילין וס"ת ומזוזות מתנאיהם שלא ידביק אות באות כדי שיהא שטח הגויל סובב האות מכל רוחותיו וכ"ז שלא יהא כן ואפילו אות א' היא פסולה ואין הלכה כר' ישמעאל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שבעה קני מנורה - כדכתיב (שמות כה) וששה קנים יוצאים מצדיה, והקנה האמצעי, הרי שבעה קני מנורה:

שתי פרשיות שבמזוזה - שמע והיה אם שמוע:

ואפילו כתב אחד מעכבן - אפילו אות אחת שהיא דבוקה לחברתה כח ואינה מוקפת גויל כהלכתה פסול במזוזה ובתפילין ובספר תורה:

ארבע פרשיות שבתפילין - קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע:

מעכבות זו את זו - בין בתפלה של ראש שכותבין כל פרשה ופרשה בקלף בפני עצמו, בין בתפלה של יד שכל ארבעתן כתובים בקלף אחד:

ארבעתן ארבע מצות - ואין מעכבות זו את זו ואין הלכה כרבי ישמעאל:

פירוש תוספות יום טוב

שבעה קני מנורה וכו'. גמרא הויה כתיבא בהו. פירש"י כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו (שמות כ"ה) ע"כ. וא"ת א"כ כפתורים נמי ליעכבו ותו איתא בגמרא סוף דף כ"ח גביעים כפתורים ופרחים מעכבי' זה את זה ותירצו התוספות דשמא לא חשיב להו משום דליתנהו בשאר מיני מתכות. ע"כ. כלומר דמרבינן למנורה שתיעשה אף משאר מיני מתכות וילפינן דלא הצריך הכתוב לכל הני אלא כשהיא באה זהב כדאיתא בגמרא:

שבעה נרותיה. בראש כל קנה וקנה הוה נר אחד כעין בזך ושם נותנין השמן והפתילות. רש"י:

ואפילו כתב א' מעכבן. פירש הר"ב אפילו אות אחת שהיא דבוקה כו' דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ושלימה ובתפילין כתיב הויה והיו לטוטפות רש"י. ומ"ש הר"ב ובס"ת. גמרא דף ל'. וכתב ב"י טור י"ד סי' רע"ד דמוכתבתם למדו גם לס"ת:

ארבע ציציות מעכבות זו את זו. לא אתמר בגמרא מנלן והרמב"ם פירש במשנה דלעיל וז"ל וכולן סמכו אותם לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות אבל הענין קבלה בידינו. ע"כ:

[*רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות. ונ"מ לענין סדין בציצית וטלית בעלת חמש. ולצאת בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה כדאיתא בסוגיא. ואוקימתא בתרא. כתבה טור א"ח סי' י"ג]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על המשנה) קני כו'. ולא חשיב נמי גביעיה כפתוריה ופרחיה דמעכבין זה את זה, משום דליתנהו במנורה של שאר מיני מתכות, כדאיתא בגמרא. תוספ':

(כז) (על המשנה) ז' נרותיה. בראש כל קנה וקנה הוה נר אחד כעין בזך, ושם נותנין השמן והפתילות. רש"י:

(כח) (על הברטנורא) דכתיב וכתבתם, כתיבה תמה ושלימה. ובתפילין כתיב הויה, והיו לטוטפות. ומוכתבתם למדו גם לספר תורה. ב"י:

(כט) (על המשנה) ד' ציציות כו'. לא אתמר בגמרא מנלן. והר"מ פירש במשנה דלעיל, וכולן סמכו אותן לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות, אבל הענין קבלה בידינו:

(ל) (על המשנה) ד' מצות. ונפקא מינה לענין סדין בציצית, וטלית בעלת חמש, ולצאת בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, כדאיתא בגמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שבעה נרותיה:    נראה לע"ד דשבעה נרותיה מעכבין זה את זה גרסי' כמו שהוא בכל הספרים בלשון זכר אע"ג דנרות לשון נקבה וכדכתיב ועשית את נרותיה שבעה ושבעה נרותיה עליה ובר"פ ששי דתמיד הארכתי ע"ש. וביד פ"ג דהלכות בית הבחירה סי' ז':

שתי פרשיות וכו':    ברפ"א דהלכות תפילין ובטור י"ד סימן רפ"ה:

ואפילו כתב אחד מעכבן:    דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ושלימה ובפרשת שמע והיה אם שמוע בשניהם כתיב וכתבתם לפיכך הם נכתבות במזוזות. ובתפילין כתיב הויה והיו לטוטפות ולפיכך מעכבות ובאותן ד' פרשיות שבתפילין בכולהו כתיב ולטוטפות או לזכרון בין עיניך לפיכך ארבעתן נכתבות בתפילין. רש"י ז"ל:

שבתפילין:    נראה שהיא לשון ויכוח כמו ויפלל שעשה פלילות עם קונו ע"ש שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כדאמרינן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש. [הגה"ה וכתב בספר הלבוש תכלת סי' ל"ג סעיף מ"ג וז"ל והפעם שכותבין דוקא אות השין בתפילין י"א לרמוז בהן מנין הימים שאדם מניח בהן תפילין בשנה שהן ש' ימים חוץ מן השבתות שהן נ' וד' או ה ימים טובים שהרי שנת הלבנה אם הוא כסדרן היא שנ"ד ימים ומלאה שנ"ה ואע"פ שיש י"ט יותר שהרי לפחות הם ז' מן התורה דהיינו יום א' דר"ה ויום כפור ויום א' דסוכות וש"ע וא' וז' דפסח וא' דשבועות מ"מ לרוב יבאו ב' או שלש בשבת ויובלעו עם השבתות וי"א הטעם מפני ששם ההויה באת ב"ש הוא מצפ"ץ והוא גימטריא שין ועל זה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך וארז"ל שהוא שין שבתפילין כלומר שלא יהא נראה בחוץ רק השינים שהם גימטריא של שם ה' ע"כ]. וטוטפות. נראה שלשון טוטפות הוא הראש אצל המצת כמו טוטפת וסנבוטין דהיינו כלילא שמקפת כל המצח אי נמי נקראו טוטפות ע"ש שהן בראש העינים לשון הבטה כמו שפיל ואזיל בר אוזא ועינוהי מטייפן וכן ציץ לשון הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי ריסי עיניו מתוס' ז"ל וכן בטור א"ח סי' כ"ה:

ואפי' כתב אחר מעכבן:    אפי' אות אחת שהיא דבוקה לחברתה וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט והיינו דקתני כתב אחד מעכבן כלומר הלכות משפט אות אחת מעכבן למזוזה ותפילין רש"י ז"ל. והוא ז"ל לא הזכיר ס"ת אבל הרמב"ם ז"ל משוה אותם אע"פ שסוגיית הגמרא לא מיירי בס"ת:

ארבע ציציות מעכבות זו את זו:    דציצית לשון נקבה והא דכתיב וראיתם אותו בירושלמי פ"ק דברכות [הלכה ה' דף ג'] גרסינן תני בשם ר' מאיר וראיתם אותם אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה שהתכלת דומה לים וכו' עד והכסא דומה לספיר דכתיב ואראה והנה על הרקיע אשר על ראשי הכרוב כמראה אבן ספיר. אחרים אומרים וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחברו ארבע אמות ומכירו ע"כ. וסברא ראשונה איתה נמי במדרש רבה סוף פ' שלח לך ואי לאו דברי רז"ל אנא ה"א דמלת אותו קאי אפתיל תכלת שהוא לשון זכר ומ"מ נלע"ד דדברי בכלל דבריהם ז"ל אע"ג דבדוכתא אחרינא אשכחן דרואין אפילו בזמן הזה שאין תכלת:

ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות:    בגמ' בעי מאי בינייהו ושני רב יוסף סדין בציצית איכא בינייהו לת"ק דאמר מצוה אתת הן הלכך אי חסר סדין ציצית אחת ליכא מצוה והוו להו אינך כלאים ולר' ישמעאל לא הוו כלאים דהשלש שנשארו שלש מצות הן רבא בר אהינא אמר טלית בעלת חמש איכא בינייהו פי' שחתך מקרן אחד באלכסין והוו בה שני קרנות ותניא בגמרא לקמן בהתכלת טלית בעלת חמש חייבת בציצית ויליף לה מרבוייא דאשר תכסה בה לת"ק דאמר מצוה אחת הן סבר ד' דוקא למצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לד' כנפותיה רבייה ולא להטיל לכנף חמש דמצות ציצית בד' כנפות ולר' ישמעאל דאמר ארבעתן ד' מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש נמי להטיל לכולהו רבייה דהא כל חד מצוה באנפי נפשה היא. רבינא אמר דרב הונא איכא בינייהו דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת וכ"ע אית להו דרב הונא מיהו הטיל לשלש ולא לרביעית לת"ק הויא מצויצת שלא כהלכתה וחייב חטאת דהוו להו ציצית משאוי ולר' ישמעאל הוי' מצוייצת כהלכתה דשלש מצות מיהא איכא ואינו משאוי ורב הונא מיירי בעשויה בפסול. וביד בפ"א דהלכות ציצית סימן ה'. ובטור א"ח סימן י"ג:


פירושים נוספים