משנה מדות ג ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ג · משנה ח | >>

[עריכה]

וכלונסות של ארז היו קבועין ^כ מכתלו של היכל לכתלו של אולם, כדי שלא יבעט.

ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרת ^כב האולם, שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות, שנאמר (זכריה ו) "והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'".

גפן ^כג של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה על גבי כלונסות^כד.

כל מי שהוא מתנדב עלה, או גרגיר, או אשכול, מביא ותולה בה.

אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, מעשה היה, ונמנו עליה שלש מאות כהנים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וּכְלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז הָיוּ קְבוּעִין

מִכָּתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל לְכָתְלוֹ שֶׁל אוּלָם,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעַט.

וְשַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ קְבוּעִין בְּתִקְרַת הָאוּלָם,

שֶׁבָּהֶן פִּרְחֵי כְּהֻנָּה עוֹלִין

וְרוֹאִין אֶת הָעֲטָרוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ו, יד):

"וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה

"וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה,

"לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה'".

גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל,

וּמֻדְלָה עַל גַּבֵּי כְּלוֹנָסוֹת;

כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב עָלֶה אוֹ גַּרְגִּיר אוֹ אֶשְׁכּוֹל,

מֵבִיא וְתוֹלֶה בָּהּ.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק:

מַעֲשֶׂה הָיָה,

וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כדי שלא יבעט - פירוש כדי שלא יטה הכותל באמצע לרוב גובהו. ולפיכך עשו משענות נמשכין מן כותל האולם עד כותל ההיכל, שישען כל אחד משתיהן על חבירו.

ועשו צורת גפן של זהב על פתחו של היכל להתברך כגפן, לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב, וכל מתנדב זהב להיכל רוצה לומר להוציא הזהב בעצמו בתפארת ההיכל, לפי שהיה כולו מצופה זהב, עושה מאותו השיעור שמתנדב דמות עלה או גרגיר או אשכול, ותולין אותו שמה.

ומה שאומר שלש מאות כהנים הוא דרך גוזמא, אבל רוצה לומר בזה היו מתקבצים עליה רבים, וכבר עלה בהן מה שהיה צריך לכהנים רבים לטלטלה. וזו היא שדיברו בה לשון הבאי מכלל השלושה דברים, כמו שבארנו בפרק שני ממידות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שלא יבעטו - שלא יטו הכתלים ליפול מחמת גובהן, והיו הכלונסות הללו הנמשכים מכותל זה לכותל זה סומכים ^כא שני הכתלים שלא יפלו:

ורואין את העטרות - שבחלונות של היכל:

כל מי שהוא מתנדב - זהב להיכל ורוצה שהזהב עצמו שהתנדב יתנוהו בהיכל ^כה לפי שהיה כולו מצופה זהב, היה עושה מאותו זהב שמתנדב כדמות גרגיר או עלה או אשכול ותולה בה:

ונמנו עליה שלש מאות כהנים - מכובד הזהב מרובה שהיה בה, הוצרכו שלש מאות כהנים לטלטלה ולפנותה ממקום למקום ^כו. וזה אחד מן המקומות שדברו חכמים לשון הבאי, דלאו דוקא שלש מאות כהנים ^כז, ולא נתכוין ר' אליעזר ברבי צדוק אלא להודיע שזהב הרבה התנדבו שם:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

וכלונסות. פי' הר"ב במשנה ג' פ"ב דר"ה:

של ארז היו קבועים כו'. לא קבועים ממש קאחר בבנין אלא קבועים בעלמא בלא בנין דאל"כ קעבר על לא תטע לך כל עץ כדלעיל. הכ"מ פ"א מהל' ב"ה ועיין לקמן:

[שלא יבעטו. פי' הר"ב שלא יטו והיו כו' סומכות כו' כעין שקורין אונדר שתיצ"ר. לשון הראבי"ה ז"ל ה"ה]:

בתקרות האולם. ותולות למטה באולם שאוחזין בהן פרחי כהונה מפסגין ועולין כו' הרר"ש:

גפן של זהב כו'. עשו צורת גפן של זהב על פתחו של היכל להתברך כגפן לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב. הרמב"ם:

ומודלה ע"ג כלונסות של ארז. כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע"ג עמודין של ארז דלא עברו אלא תטע לך אשרה כל עץ דזה אינו בנין. המפרש למסכת תמיד בפ"ב דף כ"ט ועיין לעיל. כל מי שהוא מתנדב. פירש הר"ב להיכל ורוצה שהזהב עצמו שהתנדב יתנוהו בהיכל כו'. וז"ל הרמב"ם וכל מתנדב זהב להיכל ר"ל להוציא הזהב בעצמו בתפארת ההיכל. לפי שהיה כו' ע"כ. ויראה לי שהיה עושה עלה או גרגיר. ותלהו בגפן. ולשעה שהיו צריכין לזהב לבדק ההיכל היו לוקחין מכאן ומהתכין אותו לעשות ממנו מה שצריך בהיכל עצמו:

ונמנו עליה ג' מאות כהנים. פי' הר"ב לטלטלה ולפנותה ממקום למקום. וז"ל הרר"ש לפנותה ולפרק משוי גרגירים ואשכולות שתלו עליה ע"כ. ומ"ש הר"ב דלאו דוקא שלש מאות כהנים. דאם היתה טעונה כל כך שצריכה שלשה מאות כהנים לפנות. תשבר. וכל כך לא היו ממתינין.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על המשנה) קבועים. לא קבועים ממש קאמר בבנין, אלא קבועים בעלמא בלא בנין. דאם לא כן קעבר על לא תטע לך כל עץ, כדלעיל. ר"מ:

(כא) (על הברטנורא) כעין שקורין אונט"ר שטיצ"ר. ראבי"ה:

(כב) (על המשנה) בתקרות. ותולות למטה באולם, שאוחזין בהן פרחי כהונה מפסגין ועולין כו'. הרר"ש:

(כג) (על המשנה) גפן. עשו צורת גפן של זהב על פתחו של היכל להתברך כגפן, לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב. הר"מ:

(כד) (על המשנה) כלונסות. של ארז. כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע"ג עמודים של ארז. דלא עברו אלא תטע לך אשרה כל עץ, דזה אינו בנין. מפרש:

(כה) (על הברטנורא) ויראה לי שהיה עושה עלה או גרגיר ותולהו בגפן, ולשעה שהיו צריכין לזהב לבדק ההיכל היו לוקחין מכאן ומהתכין אותו לעשות ממנו מה שצריך בהיכל עצמו:

(כו) (על הברטנורא) לשון הרר"ש, לפנותה ולפרק משא גרגירים ואשכולות שתלו עליה:

(כז) (על הברטנורא) דאם היתה טעונה כל כך שצריכה שלש מאות כהנים לפנות, תשבר, וכל כך לא היו ממתינים. מפרש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

וכלונסות של ארז:    לשון הר"ס ז"ל לכותלי של אולם פי' לכותל המזרחי של אולם ואלו הכלונסות היו ארוכות י"א אמה ויותר מעט כדי שיהיו מכותל ההיכל לכותל האולם:

כדי שלא יבעט:    שלא היה לאולם כי אם כותל המזרחי אבל מן הצדדין לא היה כותל כדברי הראב"ד ז"ל ולפי שהיה עומד לבדו ואין כותלים מן הצדדים שיתפסוהו עושים לו כלונסות כדי שלא יבעט ע"כ. ופי' מהרי"ק ז"ל בפ"א דהלכות בית הבחירה דלא קבועין ממש קאמר בבנין אלא קבועין בעלמא בלא בנין דהא אין בונין עץ במקדש כלל. כדי שלא יבעט נ"א יבעטו:

ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרות האולם:    ותלויות למטה באולם שאוחזין בהם פרחי כהונה ומפסגין ועולין ליהנות בהדר העטרות שעשו חלם וחבריו בימי חגי זכריה ומלאכי בחלונות עליית האולם לנוי וליופי כעין שעושים השרים לטיול ולתענוג. בתקרת האולם גרסי' בלא ו' כך הגיה הרי"א ז"ל:

ורואין את העטרות:    תוספת פ"ק דגיטין דף ז' פירשו בשם הגאונים ז"ל כעין כפות מוזהבות. ה"ג ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות חהיה לחלם וכו':

גפן של זהב:    תוספות פ' הספינה. ובגמרת חולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ') ובפ' שני דתמיד דף כ"ט וכתב שם המפרש שבדפוס דבר של זהב העשוי כמין גפן ומודלה ע"ג כלונסות של ארז כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע"ג עמודים של ארז דלא עברו על לא תטע לך אשרה כל עץ דזה אינו בנין ע"כ. וז"ל הרא"ש ז"ל גפן של זהב עשויה כמין דלית של גפן ובירושלמי מפרש ששלמה בחכמתו נטע גפן של זהב והיא מוציאה פירות של זהב בכל שנה והוא זהב פרוים ובבית שני עשו כמין דלית של גפן ע"כ. ועיין במ"ש בפרק בתרא דשקלים סימן ה' ואיתא נמי בירושלמי פרק טרף בקלפי (יומא דף מ"א:)

שלש מאות כהנים לפנותה:    כך הגרסא בתלמוד. וז"ל ספר לקח טוב בפ' אמיר בשם הראב"ד ז"ל וכשהן מפנים אותה ועושין מן הזהב רקועי פחים צפו' למזבח הזהב או לקודש הקדשים אינם רוצים להוציאם ממקומם כדי שלא להקל בקדושתן אלא עושים אותם רקועים על פתחו של היכל ע"כ בקיצור:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

וכלונסות של ארז:    ר"ל קורות עגולות ועבות. וכן נקרא בש"ס כל עץ ארוץ ועגול. רק שבכאן היו עבות כדי לתמוך הכותלים:

כדי שלא יבעט:    כדי שלא יטו הכותלים לפול מחמת גבהן, מדהי' גובה חלל האולם הרבה יותר מגובה חלל ההיכל, והיינו משום דחללו הי' מגוע בגובה גם נגד חלל העלייה של היכל, ולא הי' מעזיבה מפסקת בכל גובה חלל הזה, להכי הי' צריך שיהי' כלונסאות לתמוך גבהן ק' אמה [ועי' סי' ס"ז]:

ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרת האולם:    מכאן מוכח בבירור שהאולם היה מקורה [דלא כמ"כ מי שטעה בזה]. והשרשרות משולשלות מהתקרה למטה לתוך האולם:

שבהן פרחי כהונה:    נ"ל דלהכי נקט פרחי כהונה, דמתוך שילדים קלים ברגליהן לעלות ע"י שרשרות, וגם משתוקקים לראות יופי מלאכת העטרות כלקמן שלא ראום עדיין, להכי מפסגין בהשרשרות הללו עד נגד העטרות שממעל לחלונות ההיכל שהיו תחת תקרת האולם. שהרי תקרת האולם ממעל לחלל ההיכל וחלונותיו היה [כלעיל מ"ז]:

ורואין את העטרות:    לתוס' גיטין [ד"ז א'] בשם הגאונים, היו כיפות מוזהבות ממעל להחלונות של היכל בחוץ, ועשוייות כעטרות. וכן מוכח דאם העטרות בפנים ההיכל היו, האיך כשיפסגו באולם יהיו יכולים לראות העטרות שבפנים. ודוחק לומר שמתוך החלון הציצו לפנים. אולם לתוס' הא דקאמר קרא לזכרון בהיכל ד', היינו לא שיהי' העטרות תוך ההיכל, רק הזכרון יהי' בפנים ודו"ק. א"נ בהיכל י"ל בצד ההיכל שכלפי חוץ:

והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה':    שהן נדבו אותן:

גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל:    ממעל לפתח ההיכל מבחוץ היה עומד גפן של זהב לנוי. ונ"ל דבחרו בתמונה זו, מדהיא מרמזת לכנסת ישראל שנמשלה לגפן [כחולין צ"ב א'], משום שהגפן רך וחלש ופריו מתוק, וכמו כן האומה הקדושה חלשה ואין לה כח בארץ. כמ"ש חז"ל [שבת קנ"ו א'] אין מזל לישראל, ורק תתחזק במה שתקבל מידי אביה שבשמים. אבל פרי מעשיה מתוקים. ועוד צורת הגפן מרמז לתורה שנמשלה לגפן [כחולין שם] דמה גפן צריך סעד לתמכו, כך צריך לתמוך התורה אצל לומדיה דאם אין קמח אין תורה. והרי הכהנים הם שומרי כרם התורה, כדכתיב כאשר יורו אתכם הכהנים, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לכן עה שהיה נותר מהעלים והגרגרים של זהב שנדבום לבדק הבית, היו נותנין לפרנסת כהנים עניים, דוגמת פירות זהב של מקדש [כיומא דל"ט ב']. ואדעתא דהכי נדרו, דאי לאו עליא לא אתקיימו אתכליא [כחולין צ"ב א']. [אב"י ל"מ היה נ"ל עוד שבחרו בתמונת גפן כדי להזכיר זכות אבות, כדאמרינן [רבה כי תשא פמ"ד]. למה נמשלו ישראל לגפן וכו'. מה גפן חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל חיים וקיימים ונשענים על המתים, אלו האבות וכו' עכ"ל. ולפ"ז עשו גם בעבודת שבפנים, זכרון לזכות אבות, וכמו שעשו כמה סימנים בשחיטת התמיד בחוץ, כדי להזכיר זכות אבות [כתמיד פ"ג מ"ב]:

ומודלה על גבי כלונסות:    הגפן היה מושכב ע"ג גבעולין, כגפן ממש מושכב על שבכה, כדי לרמז יפה מה שהוא מרמז:

או אשכול:    של זהב לתלותו שם:

מביא ותולה בה:    הכהנים הם תלוהו שם. וכשהיו צריכים לזהב לבדק הבית או לפרנסת הכהנים, אז צוה הגזבר, ולקחו משם כמו שצריך:

מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים:    לפרק העלין והאשכולת שתלו שם. וגוזמא בעלמא נקט. רק ר"ל כהנים הרבה היו צריכים לזה, וקמ"ל שזהב הרבה התנדבו לשם. [מיהו העודף על צורך בדק הבית התפרנסו ממנו עניי הכהנים [כיומא דל"ט ב']. ואילה"ק שם הרי גדולי הקדש אסורים [כפסחים דנ"ו ב'] וכי משום שגדל בנס מגרע גרע. נ"ל שגם גוף הנדבות היו על דעת כך שהמותר. יתפרנסו ממנו העניים. ואילה"ק נמי הרי אין ליהנות ממעשה נסים [כתענית כ"ד ב']. דנ"ל דשעת הדחק שאני, וכן מצינו הרבה בש"ס]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת