משנה מדות ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ג · משנה ג | >>
למטה ברצפה באותו הקרן, מקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש, וטבעת היתה קבועה בה, שבו יורדין לשית ומנקין אותו.
וכבש היה לדרומו יב של מזבח, שלשים ושתים על רחב שש עשרה, ורבובה היתה לו במערבו, ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף.
משנה מנוקדת
לְמַטָּה בָּרִצְפָּה בְּאוֹתוֹ הַקֶּרֶן
- מָקוֹם הָיָה שָׁם,
- אַמָּה עַל אַמָּה,
- וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ,
- וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּה,
- שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ.
וְכֶבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ,
- שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה.
- וּרְבוּבָה הָיְתָה לוֹ בְּמַעֲרָבוֹ,
- שֶׁשָּׁם הָיו נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף:
נוסח הרמב"ם
פירוש הרמב"ם
כבר זכרנו פעמים ש"שיתין" נקראים הנקבים שנגרין מהם יינות נסכים, והם מתקבצים גם כן במקום אחד תחת הארץ יקרא שית.
כבש - הוא המעלה שעולים עליו למזבח, לפי שאין בו מעלות שנאמר "לא תעלה במעלות על מזבחי"(שמות כ, כב), אבל יורד ומתמעט ועולין בו כדרך שעולין בהר, וצורתו דומה לצורה שקורין בעלי הנדסא ובלשון ערבי "אל-מנשור" בשווה, והיה אורך שיפועו שלושים ושנים אמה, ואורך משיחת שטחו בארץ שלושים אמה, ורוחבו ששה עשר אמה כמו שזכרנו, וזו היא צורתה:
וכשתרצה לציירו בשכלך לגמרי, תחשוב אותו בעזרה לדרום המזבח, ויהיה המרחק שמחזיק העזרה מצפון לדרום שלושים אמה, וממזרח למערב ששה עשר אמה, ואם תמשוך חוט מקצתו הסמוך לקרקע עד ראשו שאצל קרנות המזבח יהיה שלושים ושנים. ואני הרביתי לדבר עליו יותר מן הראוי, אמרו בתלמוד "שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב, מובדלין מן המזבח כמלוא נימא".
ומה שאמר ורבובה היתה למערבו - רצה לומר מערב הכבש, היתה בכבש עצמו גומא שמשליכין בה פסולי חטאות העוף, אמרו בתוספתא דזבחים "חלון היתה שם במערבה של כבש אמה על אמה, ורבובה היתה נקראת ששם זורקין פסולי חטאת [העוף], עד שתעבור צורתה ותצא לבית השריפה".
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
באותו הקרן - של מערבית דרומית:
שבו יורדין לשית - לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים:
וכבש היה, לדרומו של מזבח - כמין גשר משופע ועשוי מדרון שבו עולין ויורדין מן המזבח. שלא היה אפשר לעלות לו במעלות משום שנאמר (שמות כ) ולא תעלה במעלות על מזבחי:
' - ש, לשים וששתים. ארכו היה נתון מדרום לצפון, ורחבו ממזרח למערב שש עשרה אמה:
ורבובה - כמין חלון חלול יג. ואמה על אמה היה, ובכבש עצמו למערבו היה עומד:
רבובה - כמו נבובה, לשון נבוב לחות:
נותנים פסולי חטאת העוף - שיהיו שם עד שיבואו לידי נותר ואח"כ יצאו לבית השריפה:
פירוש תוספות יום טוב
לשית. עיין מ"ש במ"ג פ"ג דמעילה:
וכבש היה לדרומו של מזבח. דתניא ר' יהודה אומר ומעלותיהו פנות קדים (יחזקאל מ"ג) כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. כדילפינן מים של שלמה. כמ"ש כבר במ"ה פ"ד דיומא. וקאמר קרא [שתעמיד] כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותה הפנייה לימין ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום. פ"ו דזבחים דף ס"ב:
שלשים ושתים. עיין בפרק בתרא מ"ב ומ"ש שם בס"ד:
[רבוכה. כתב הר"ב כמין חלון חלול כו'. לא שהיה חלול שיהיה נקוב והולך עד מעבר השני של הכבש וכמו המפולש. אלא שהיה כמו החלונות ששנינו במ"ג פ"ה דתמיד. וע"ש. כי למה יהיה הצורך לעשות החלול מפולש שיהיה אז ארכו כרחב הכבש שהוא ט"ז אמה. דא"א שכ"כ עופות יהיו נפסלים ביום א' עד שיצטרך למקום גדול כזה שיכילם. וגם יהיה טורח רב להוציאם. אחר שיהיו מונחים ביותר מכדי הושטת הזרוע ויצטרך לכלי [ולישנא דהיתה לו במערבו דייקא שלא היתה נראית כי אם במערבו] והקרוב אלי שלפיכך נשתנה הרי"ש במקום הנו"ן. כמ"ש הר"ב. לפי שלא היה נבוב ממש. וגם עכשיו הוא מורכב משם ארובה ומשם נבוב. ואע"פ שגם הארובה מפולשת מעבר לעבר מ"מ אינה בכותל אלא בתקרה. כמ"ש הר"ב ברפ"ה דביצה. ומורה ההרכבה שאינו ממש כנבוב שבכותל ולענין המפולש. שהרי לא יתדמה לארובה ממש ג"כ]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על המשנה) לדרומו. דתניא, ר' יהודה אומר ומעלותיה פונות קדים, כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, כדילפינן מים של שלמה, וקאמר קרא, שתעמיד כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותה הפניה לימין, ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום. גמרא:
(יג) (על הברטנורא) לא שהיה חלול שיהיה נקוב והולך עד מעבר השני של הכבש וכמו המפולש, אלא שהיה כמו החלונות ששנינו במשנה ג' פרק ה' דתמיד. עתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
למטה ברצפה וכו': עיין במה שכתב על משנה זו רש"ל ז"ל בס"פ תמיד נשחט:
מקום היה שם אמה וכו': תוס' פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"א:)
לשית: לשון יסוד כמו שכתבתי בשם רד"ק ז"ל בפ' הוציאו לו סוף סי' ב':
שבו יורדין לשית ומנקין אותו: ק"ק לע"ד לרבנן דס"ל דשתין יורדין עד התהום מה שייך מנקין אותו דבשלמא לר"א ב"ר צדוק דס"ל דשיתין לא היו יורדים עד התהום וכדאיתה במעילה פ' ולד חטאת וכמו שכתבתיו שם סימן ג' שייך נקוי אבל לרבנן מה שייך נקוי ושמא מה שהיה נדבק בכותלי השית הוא שהיו מנקין ודוחק. ואיתה למילתיה דר"א ב"ר צדוק ג"כ בסוכה ס"פ לולב וערבה (סוכה דף מ"ט.) והילך כל לשון רש"י ז"ל אשר שם במילתיה דר"א ב"ר צדוק לול ארובה שהיא מלמעלה למטה בין כבש למזבח. שהכבש ארכו ל"ב אמה ומשפע ועולה ט' אמות עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתים כדאמרינן במנחות ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת אויר יש בין כבש למזבח. ואותו אויר קרוי בין כבש למזבח ולול היה באותו אויר במערבו של כבש בח' אמות מערביות של כבש שהכבש רחבו ט"ז אמות ממזרח למערב ואותו חלל הוא שהנסכים יורדים לתוכו שהם נעשים בדרומית מערבית של מזבח ומוקף ד' מחיצות עד קרקעיתו וקרקעיתו של רצפת שיש ואין היין נבלע שם וכל נסכי יין של כל השנה יורדים שם והאי תנא לית ליה שהיו שתין יורדין עד התהום ופליג אדרבנן ע"כ. והכי איתא בגמרא הכא והתם דפליג ארבנן וכדכתיבנא. ומה שכתב לול ארובה שהיא מלמעלה למטה נר' שאינו ר"ל רק שפי' לול דבכוליה תלמודא היינו ארובה שהיא למעלה בגג והכא שייך לומר שהוא ארובה שהיא מלמעלה למטה. וכן בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ו) גבי ולולין היו פתוחין בעליה כתב לול ארובה שבעליה היורדת לבית קרי לול ע"כ:
וכבש היה לדרומו של מזבח: בפרק קדשי קדשים (זבחים דף ס"ב) מייתי לה תנא דכבש בדרום מקרא דכתיב ביחזקאל ומעלותהו פנות קדים כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ומהאי קרא לא שמעי' אלא שיהו פניות של מזבח למזרח דלא תימא למערב ויהא כבש בצפון ומדאשכחן בים שעשה שלמה דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום דכתיב שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך שמעינן דכל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין וכבש נמי היה בדרומו של מזבח. וביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' י"ז:
ורבובה היתה לו במערבו ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף: כצ"ל והשאר צריך למחוק אותו:
ורבובה: בשני ביתין גרסינן ליה וכן הוא בערוך ופשוט הוא. ורבובה ס"א ורכובה היתה לו ול"ג מלת לו הר"ר יהוסף ז"ל: ואותה ברייתא קרובה לענין בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ד:)
תפארת ישראל
יכין
למטה ברצפה באותו הקרן: ר"ל סמוך לקרן מערבית דרומית של יסוד המזבח:
שבו יורדין לשית: שמגביהין הטבלא ע"י הטבעת שבו ויורדים משם בסולם אל החלל הקטן שתחת היסוד שם שנקרא שית [כלעיל סי' כ"ה] ששותתין לשם הדמים ששפכו באותו קרן [ונקרא זה החלל שית על שם ששותתין לשם הדמים, כמו שגם מטעם זה נקרא גם החלל האחר שתחת המזבח שמיוחד לנסכים שיתין על ששותתין לשם הנסכים שזה הטעם מסתבר, טפי מדנימא שלהכי נקרא שיתין על שהושתת מראשית בריאת עולם, ואע"ג שבאמת כך היה (כסוכה מ"ט א'). עכ"פ לא מפני כך נקרא שיתין. ורק באבן שבק"ק אמרינן בש"ס (יומא נ"ד ב') דמה"ט נקרא האבן ההוא שתים שמשם הושתת העולם. אבל שית ושיתין שתחת המזבח, שניהן על שם שתיתה נקראו, דהיינו שתיתת הדם והיין. ונקרא זה שית וזה שיתין כדי לסמן כל אחד יפה]:
ומנקין אותו: לנקותו מהדמים שברוב הזמן נקרש שם הדם, וסותם החוטמין והמזחילה שיוצא משם תחת הרצפה עד הנחל. לכן אז הכהנים יורדין לשם ומנקין ופותחין החוטמין והמזחילה:
וכבש היה לדרומו של מזבח: כעין גשר משופע היה בדרומו של מזבח אטום מתחתיו. ונמשך ועולה ל"ב אמה בשפוע מהרצפה אל גג המזבח, ורחב ט"ז אמות ממזרח למערב, ובראשו היה רחוק קצת מגג המזבח ריחוק ניכר [כתוס' זבחים ס"ב ב']. והיה הכהן המקריב עומד בכבש וזורק הנתחים ממעלה למרחק המפסיק ההוא, לאש המערכה שעל המזבח, ואחר שזורקן כך, מסדרן יפה על המערכה. ומסתבר שהיה בהכבש בב' שפתיו למזרח ולמערב, שפה גבוה קצת, כדי שלא יפלו הכהנים משם בעלותן למזבח [ועי' בסימני צורת המזבח]:
שלשים ושתים על רחב שש עשרה: ומדהיה הכבש באמצע רוחב המזבח, נמצא שהיה תחתית של המזבח מעדיף על רוחב הכבש ח' אמות למזרח וח' אמות למערב. וגג המזבח היה מעדיף על רוחב הכבש למעלה ו' אמות למזרח וו' אמות למערב:
ורבובה היתה לו במערבו: ר"ל שבמערב הכבש בגגו במקום שגג הכבש סמוך לגג המזבח, שם היה בגג הכבש גומא חלולה מרובעת רחבה אמה על אמה, ועמקה כאורך זרוע:
ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף: לפי שכל קרבן שנפסל וודאי בגופו, נשרף מיד בבית הדשן שבעזרה. אבל כשאין פסולו בגופו, רק מחמת הדם או מחמת הבעלים שנפסלו [כפסחים דפ"ב ב'], או שפסולו בגופו, אבל רק מחמת ספק, כהיסח הדעת שפוסל שמא נטמא [כפסחים דל"ד א'], או שנפסל מחמת שאר ספק, אז אינו נשרף מיד, רק צריך תחלה עיבור צורה, דהיינו שימתינו מלשרפו עד שיעבור מראית הבשר הרטוב, ע"י שילינוהו לילה א', ואח"כ ישרפוהו בבית השריפה שבעזרה [רמב"ם פסולי המוקדשין פי"ט ה"ב], ולהכי כל פסולי חטאת העוף כה"ג הניחום שם עד שיבאו לידי נותר, ואח"כ ישרפוהו במקום הנ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת