משנה כריתות ו ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ו · משנה ז | >>

המפריש חטאתו ומת, לא יביאנה בנו אחריו, ולא יביאנה מחטא על חטא, אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שאכל היום, שנאמר (ויקרא ד) "קרבנו על חטאתו"יב, שיהא קרבנו לשם חטאו.

משנה מנוקדת

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וָמֵת,

לֹא יְבִיאֶנָּה בְּנוֹ אַחֲרָיו;
וְלֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא;
אֲפִלּוּ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ –
לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד, כח): "קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ",
שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ:

נוסח הרמב"ם

המפריש חטאתו ומת -

לא יביאנה בנו אחריו,
ולא יביאנה מחטא על חטא,
אפילו על חלב שאכל אמש - לא יביאנה על חלב שאכל היום,
שנאמר: "קרבנו, על חטאתו" (ויקרא ד כח) - שיהא קרבנו לשם חטאו.

פירוש הרמב"ם

מה שאמר לא יביאנה בנו אחריו - אינו רוצה לומר שלא יקריבנה על אביו, לפי שזה פשוט שחטאת שמתו בעליה תמות וכבר בארנו זה, אבל רוצה לומר שלא יקריבנו בנו על חטאת עצמו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא יביאנה בנו אחריו - אם שגג הבן בשגגת חטאת, לא יביא חטאת שהפריש אביו כדי שיכופר בה על שגגתו יא:

פירוש תוספות יום טוב

לא יביאנה בנו אחריו. פירש הר"ב אם שגג הבן בשגגת חטאת כו'. דאי לשגגת האב פשיטא דלא יביא דהא חטאת שמתו בעליה תמות [כדתנן ריש פ"ד דתמורה ורפ"ג דמעילה] הרמב"ם. ולי ראיה ממשנה עצמה דלמאי דייק למתני לא יביאנה בנו לתני סתמא. לא יביאה. ועיין בסמוך:

שנאמר קרבנו על חטאתו. לכאורה אכולה מתני' קאי ואדסמיך ליה נמי אבל הכ"מ בשם הר"י קורקוס. דקדק בדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' שגגות דלא ילפינן מקרא שלא יביא מחלב של אמש. על של היום. דכיון ששניהם ממין אחד הן. והביא לו ראיה מהתוספתא אלא החכמים הם שהחמירו שלא לעשות לכתחלה. ולפיכך פי' דשנאמר לא קאי אדסמיך ליה. דהיינו אפי' על חלב שאכל כו'. אלא אעיקרא דדינא דלא יביא מחטא על חטא. וכן נמי על לא יביאנו בנו דהשתא אצטריך קרא למעוטי. כיון דבאב גופיה כיפר כשהוא על מין אותו חטא. ע"כ. ולפי מ"ש יש ט"ס בספר הרמב"ם שכתב בבבת חלב של אמש כו'. ואם הביא לא כיפר וצ"ל ואם הביא כיפר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) דאי לשגגת האב פשיטא דלא יביא דהא חטאת שמתו בעליה תמות. הר"מ:

(יב) (על המשנה) שנא' כו'. לכאורה אכולה מתניתין קאי ואדסמיך ליה נמי. אבל הכ"מ בשם הרי"ק כתב דלא ילפינן מקרא שלא יביא מחלב של אמש על של היום דכיון ששניהם ממין א' הן אלא החכמים הם שהחמירו שלא לעשות לכתחילה ולפיכך פירש דשנאמר לא קאי אדסמיך ליה דהיינו אפי' על חלב כו' אלא אעיקרא דדינא דלא יביא מחטאת על חטא וכן נמי על לא יביאנה בנו דהשתא אצטריך קרא למעוטי כיון דבאב גופיה כיפר כשהוא על מין אותו חטא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המפריש חטאתו ומת וכו':    ביד פ"ג דהלכות שגגות סימן ב':

לא יביאנה בנו אחריו:    דאמר קרא קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו ואין צריך לומר על חטא האב דאין כפרה לאחר מיתה והויא חטאת שמתו בעליה ובגמרא בברייתא איתא דאפילו אם הפריש הוא עצמו מעות על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום וכ"ש מחלב על דם או מדם על חלב וכ"ש מן הקל על החמור או מן החמור כגון חלול שבת דיש בהן מיתה על הקל כגון חלב ודם דאין בהן מיתת ב"ד וכ"ש אם מעות אביו הן שהפריש על חטאו בין קל יותר וכ"ש חמור יותר וכולהו מקראי ילפינן להו בברייתא בגמרא:

תפארת ישראל

יכין

לא יביאנה בנו אחריו:    אפילו שגג הבן ג"כ בכרת, אפ"ה לא יביא חטאת זו לכפרתו, דחטאת שמתה בעליה היא ולמיתה אזלא [כתמורה רפ"ד]:

ולא יביאנה מחטא על חטא:    לאו על בנו קאי, רק על כל מפריש חטאת דעלמא:

אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום:    מיהו בכה"ג אם הביא כיפר. אבל חטאת חלב שהקריבה בעבור דם שאכל לא יצא:

שיהא קרבנו לשם חטאו:    דמשמע, חטאתו ולא כשהופרש לשם חטא אדם אחר, כברישא. ומשמע נמי, חטאתו ולא כשהופרש לשם חטא אחר:

בועז

פירושים נוספים