משנה כריתות ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המביא אשם תלוי, ונודע לו שלא חטא -

אם עד שלא נשחט -

יצא וירעה בעדר - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: ירעה עד שיסתאב,

וימכר - ויפלו דמיו לנדבה.

רבי אליעזר אומר: יקרב,

שאם אינו בא על חטא זה - הרי הוא בא על חטא אחר.

אם משנשחט נודע לו -

הדם ישפך - והבשר יצא לבית השריפה.

נזרק הדם - הבשר יאכל.

רבי יוסי אומר: אפילו הדם בכוס - יזרק, והבשר יאכל.

(ב) אשם ודאי אינו כן -

אם עד שלא נשחט - יצא וירעה בעדר.

אם משנשחט - הרי זה יקבר.

נזרק הדם - הבשר יצא לבית השריפה.

שור הנסקל אינו כן -

אם עד שלא נסקל - יצא וירעה בעדר.

אם משנסקל - מותר בהניה.

עגלה ערופה אינה כן -

אם עד שלא נערפה - תצא ותרעה בעדר.

אם משנערפה - תיקבר במקומה,

שעל ספק באת מתחילתה - כיפרה ספקה, והלכה לה.

(ג) רבי אליעזר אומר:

מתנדב אדם אשם תלוי - בכל יום, ובכל שעה שירצה,

והוא היה נקרא - אשם חסידים.

אמרו עליו על בבא בן בוטא,

שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום - חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד.

אמר: המעון הזה,

אילו היו מניחים לי - הייתי מביא,

אלא אומרין לי: המתן - עד שתיכנס לספק.

וחכמים אומרין:

אין מביאין אשם תלוי - אלא על דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת.

(ד) חייבי חטאות ואשמות ודאין -

שעבר עליהם יום הכיפורים - חייבין להביא לאחר יום הכיפורים.

וחייבי אשמות תלויים - פטורים.

מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכיפורים -

אפילו עם חשיכה - פטור, שכל היום מכפר.

(ה) האשה שיש עליה חטאת העוף בספק -

ועבר עליה יום הכיפורים - חייבת להביא לאחר יום הכיפורים,

מפני שהיא מכשרתה לאכל בזבחים.

חטאת העוף הבאה על הספק -

אם משנמלקה נודע לה - הרי זו תקבר.

(ו) המפריש שתי סלעים לאשם -

ולקח בהן שני אילים לאשם -

אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,

והשני - ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.

לקח בהן שני אילים לחולין -

אחד יפה שתי סלעים, ואחד יפה עשרה זין -

היפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,

והשני - למעילתו.

אחד לאשם, ואחד לחולין -

אם היה של אשם יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,

והשני - למעילתו,

ויביא עימה - סלע וחומשה.

(ז) המפריש חטאתו ומת -

לא יביאנה בנו אחריו,

ולא יביאנה מחטא על חטא,

אפילו על חלב שאכל אמש - לא יביאנה על חלב שאכל היום,

שנאמר: "קרבנו, על חטאתו" (ויקרא ד כח) - שיהא קרבנו לשם חטאו.

(ח) מביאין מהקדש כשבה - שעירה.

ומהקדש שעירה - כשבה.

ומהקדש כשבה ושעירה - תורין ובני יונה.

ומהקדש תורין ובני יונה - עשירית האיפה.

כיצד? -

הפריש לכשבה או לשעירה -

העני - יביא עוף,

העני - יביא עשירית האיפה.

הפריש לעשירית האיפה -

העשיר - יביא עוף,

העשיר - יביא כשבה או שעירה.

הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה -

אם רצה - יביא בדמיה עוף.

הפריש עוף ונסתאב -

לא יביא בדמיו עשירית האיפה - שאין לעוף פדיון.

(ט) רבי שמעון אומר:

כבשים - קודמין לעיזים בכל מקום,

יכול מפני שהן מובחרין מהן?

תלמוד לומר "אם כבש יביא קרבנו לחטאת" (ויקרא ד לב) - מלמד ששניהם שקולין.

תורין - קודמין לבני יונה בכל מקום,

יכול מפני שהן מובחרין מהן?

תלמוד לומר "ובן יונה או תור לחטאת" (ויקרא יב ו) - מלמד ששניהן שקולין.

האב - קודם לאם בכל מקום,

יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם?

תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט ג) - מלמד ששניהם שקולין.

אבל אמרו חכמים -

האב קודם לאם בכל מקום - מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.

וכן בתלמוד תורה -

אם זכה הבן לפני הרב -

הרב קודם את האב בכל מקום - מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.

הדף הראשי של משנה כריתות ו

משנה כריתות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב