משנה כריתות ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ו · משנה ב | >>
אשם ודאי, אינו כן.
אם עד שלא נשחט, יצא וירעה בעדר.
משנשחט, הרי זה יקבר.
נזרק הדם, הבשר יצא לבית השרפה.
שור הנסקל, אינו כן, אם עד שלא נסקל, יצא וירעה בעדר.
משנסקל, מותר בהנאה.
עגלה ערופה, אינה כן.
אם עד שלא נערפה, תצא ותרעה בעדר.
משנערפה, תקבר במקומה, שעל ספק באה מתחלתה, כפרה ספיקה והלכה לה.
משנה מנוקדת
אָשָׁם וַדַּאי, אֵינוֹ כֵן;
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט,
- יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר;
- מִשֶּׁנִּשְׁחַט,
- הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר;
- נִזְרַק הַדָּם,
- הַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
- שׁוֹר הַנִּסְקָל, אֵינוֹ כֵן;
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל,
- יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר;
- מִשֶּׁנִּסְקַל,
- מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל,
- עֶגְלָה עֲרוּפָה, אֵינָהּ כֵּן;
- אִם עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה,
- תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.
- מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה,
- תְּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ,
- שֶׁעַל סָפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ;
- כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ:
- אִם עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה,
נוסח הרמב"ם
אשם ודאי אינו כן -
- אם עד שלא נשחט - יצא וירעה בעדר.
- אם משנשחט - הרי זה יקבר.
- נזרק הדם - הבשר יצא לבית השריפה.
- שור הנסקל אינו כן -
- אם עד שלא נסקל - יצא וירעה בעדר.
- אם משנסקל - מותר בהניה.
- עגלה ערופה אינה כן -
- אם עד שלא נערפה - תצא ותרעה בעדר.
- אם משנערפה - תיקבר במקומה,
- שעל ספק באת מתחילתה - כיפרה ספקה, והלכה לה.
פירוש הרמב"ם
אמר שדין אשם ודאי כשנודע שלא חטא אינו כדין אשם תלוי, ובאר המחלוקת שבין שניהן.
אחר כך אמר שדין שור הנסקל גם כן כשנודע שאינו חייב מיתה אינו בדין אשם ודאי כשנודע שלא חטא, ובאר מחלוקת שניה.
אחר כך אמר שדין עגלה ערופה אם נודע ההורג אינו כמו דין שור הנסקל אם נודע שהוא פטור, ופירש דבריהם.
והכל מבואר ואין צריך פירוש:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אשם ודאי אינו כן - בההיא לא פליגי רבנן דאם נודע לו עד שלא שחטו שלא חטא, יצא וירעה בעדר, דטעמא דרבנן באשם תלוי כיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש מספק, אבל אשם ודאי, כגון אמרו לו אכלת קודש ונודע שלא חטא שהוזמו העדים, אי נמי כסבור קודש אכל ונמצא חולין, אגלאי מלתא דהקדש טעות היה:
הרי זה יקבר - כיון דלא קדיש הוי כחולין שנשחטו בעזרה דטעונין קבורה:
נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה - בגמרא מפרש דמי ששנה לעיל הרי זה יקבר לא שנה הכא הבשר יצא לבית השריפה, דכיון דסבר אשם ודאי חולין הוא ולא קדיש לעולם, אינו נשרף אלא נקבר ה:
שור הנסקל אינו כן, כאשם תלוי - דהכא לא פליגי רבנן שאם נודע שלא הרג יצא וירעה בעדר:
עגלה ערופה אינה כן - כאשם תלוי, שאם עד שלא נערפה נמצא ההורג, תצא ותרעה בעדר. ורמב"ם פירש, שור הנסקל אינו כן כאשם ודאי, דאשם ודאי משנשחט הרי זה יקבר, ושור הנסקל כשנודע לאחר שנסקל מותר בהנאה. ועגלה ערופה אינה כן כשור הנסקל, דשור הנסקל אם נודע משנסקל מותר בהנאה, ועגלה ערופה אם נודע ההורג משנערפה העגלה תקבר במקומה:
כיפרה ספיקה - בשעת עריפה. שהרי עדיין ספק היה והלכה לה. הלכך אסורה בהנאה, ותקבר כדין כל העגלות הערופות:
פירוש תוספות יום טוב
נזרק הדם הבשר יצא לבית השרפה. כתב הר"ב בגמ' מפרש דמי ששנה לעיל הרי זה יקבר. לא שנה הכא הבשר יצא לבית השרפה. ותמיהני דכיון דרב אשי אמר דטעמא דמתחזי כזבח פסול. מאי דוחקיה לאוקמי כתרי תנאי. וכן ראיתי להרמב"ם בחבורו שהעתיק המשנה כלשונה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) ותמהני דכיון דרב אשי אמר דטעמ' דמתחזי כזבח פסול מאי דוחקיה לאוקמי כתרי תנאי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אשם ודאי אינו כן וכו': ביד שם פ"ד סימן כ' ובפ"י דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן ח':
נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה.: בגמרא מפרש וכו' לשון רעז"ל עד סוף. אמר המלקט ורב אשי תירץ משום דמתחזי כזבח פסול שלאחר זריקה אירע בו פסול ואתי למימר קדשים שנפסלו נקברים. פירשו תוספות ז"ל דהיכא דנזרק נראה הזבח פסול ולכך ישרף אבל רישא דמשנשחט ולא נזרק עדיין יקבר דכיון דלא נזרק לא נראה הזבח פסול אבל אשם תלוי דבא על הספק גם לפני זריקה ישרף דמיחזי יותר כזבח פסול ע"כ [וכדאיתא בתי"ט ד"ה והבשר הנ"ל]:
שור הנסקל אינו כן: אם עד שלא נסקל נודע שלא הרג כגון שבאו שנים ואמרו הרג ובאו שנים אחרים והזימום או כגון שאותו שאמרו עליו ששור זה הרגו בא לפנינו ברגליו בריא ושלם יצא וירעה בעדר:
עגלה ערופה אינה כן וכו': לשון רעז"ל עד והרמב"ם ז"ל פירש שור הנסקל וכו'. אמר המלקט וכן פירש ג"כ הרגמ"ה ז"ל כפירוש הרמב"ם ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
אם עד שלא נשחט: נודע לו (שחטא) [שלא חטא]:
יצא וירעה בעדר: ולא פליגי רבנן כלעיל, דהתם מדלבו נוקפו מספק גמר ומקדיש. אבל הכא עיקר סמיכתו על העדים, או על מחשבתו שסבור שוודאי חטא, ומדנודע השתא שטעה לגמרי, בטעות הקדישו:
משנשחט הרי זה יקבר: דמדהקדיש בטעות הו"ל חולין בעזרה:
הבשר יצא לבית השרפה: דמדנזרק הדם, מחזי כזבח פסול, להכי צריך שריפה. ואת"ל כיון שהפרישו לוודאי ונודע לו שלא חטא הקדש בטעות היא דאינו קדוש [כנזיר רפ"ה] והו"ל חולין בעזרה שדינן בקבורה [כשלהי תמורה] וכל הנקברים לא ישרפו כמבואר שם. י"ל כיון דעיקר טעם שלא ישרפו שמא יהנו מעפרן, א"כ הכא שנשרפין בבית הדשן, שם אע"ג שאין מועלין באפר דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו, עכ"פ איסורא איכא [כפ"ג דמעילה] ובדילי אינשי משם ואין לחוש שמא יהנה מעפרן:
שור הנסקל אינו כן: כאשם תלוי:
אם עד שלא נסקל: נודע לו שלא המית ישראל, או שהוזמו עדיו:
עגלה ערופה אינה כן: כשור הנסקל:
אם עד שלא נערפה: נודע מי הרגו:
משנערפה תקבר במקומה: כשאר עגלה ערופה:
והלכה לה: דהרי בשעת עריפה עדיין ספק היה, כדינה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת